עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

למה צריך תנועה

למה צריך תנועה

מאת עמוס אבני, 22/4/2010

 

רק שיתוף יצירתי בין טיפוח ופיתוח יכולות הפרט לבין יתרונות ההתאגדות וחיזוק התנועה המייצגת יביא להישגים וליכולת השפעה

 

הנני בן קיבוץ שעזבו מזמן ולאחר שנים רבות של עבודה וניהול פרויקטים גדולים ושונים חזרתי לאוניברסיטה בארצות הברית ולימדתי ניהול ואסטרטגיה. מקריאה בפרסומי התנועה הקיבוצית, שביקרה אני חפץ, חשתי והרגשתי כי כותבים רבים נוטים להסתייג ואינם מבינים לשם מה דרושה בכלל תנועה. רוב החושבים כך נוטים ללכת אחר האמרה: "איש לאוהליך ישראל" ומתלהבים מאד מהתפיסה האינדיווידואליסטית. התומכת בחופש מרבי לפרט.

 

לצערי, החברים הללו אינם מודעים לעובדה כי גם בארה"ב, ערש האינדיווידואליזם ונושאת דגל חופש הפרט, מתחילים להסתייג מהתפיסה הקיצונית הזאת. בארה"ב כיום הולכת ומתגברת הקריאה לחזרה לחיי קהילה כוללים תוך חיזוק והעמקת האחריות החברתית והסולידריות של הפרט. כמו בתופעות או אופנות פוליטיות-כלכליות אחרות, המציאות בארץ ובין התושבים כאן מפגרת בפאזה, או בחצי גל אחר ההתפתחויות בעולם. במקום שנלמד מניסיונם של אחרים ונחסוך דמי לימוד יקרים עבור ניסויים עקרים, בדרך כלל אנו חוזרים ועושים את אותן השגיאות. במקום שנחפש וניצור מסגרות ותהליכים חדשניים, כדוגמת מה שאנו עדיין עושים בתחום החקלאות; במקום שנגרום לכך שאחרים יבואו להתרשם וללמוד מאתנו, כפי שהייה בעשורים הראשונים למדינה, אבדנו את הביטחון העצמי ואנו רצים לחקות בטיפשות מצבים מתיישנים ובלתי רלבנטיים.

 

הקיבוץ היה והינו יצירה ישראלית אותנטית ששמעה יצא למרחוק ורבים באו ללמוד ממנה. ללא הקיבוצים וללא התנועות החזקות שאגדו אותם, קמו מתוך הכרח והכרה כי המציאות ההתיישבותית הקודמת של מושבות הברון לא הצליחה להתמודד כהלכה עם הצרכים הלאומיים. ללא התנועות הקיבוציות החקלאות וההתיישבות בארץ היו בעלי צביון אחר לגמרי, אינדיווידואליסטי, ודואג אך לעצמו.

 

הדמוקרטיה הבלתי ישירה, באמצעות נציגים נבחרים, השיטה הפוליטית הנהוגה בישראל בדומה לארצות נאורות אחרות, מבוססת על ייצוג נאות ושיתוף פעולה בין בעלי עניין פוליטי משותף. האינדיווידואליסטים אינם יכולים להגיע להשפעה ובודאי לא לשלטון אלא אם יאבדו את צביונם ויתחילו לפעול במשותף עם גורמים אחרים. האצבעות תשארנה תמיד בודדות ורק אם יתאגדו יוכלו להפוך לאגרוף בעל עוצמה.

 

אני מבין את החברים שאולי סבלו מעודף שיתופיות, אני מרגיש את אלה החושבים כי ביכולתם כיחידים להשיג יותר, אולם אני מכיר גם הרבה בתי קברות לניסיונות עקרים של חסרי ניסיון ויכולת. רק שיתוף יצירתי בין טיפוח ופיתוח יכולות הפרט לבין יתרונות ההתאגדות וחיזוק התנועה המייצגת, רק מציאת האיזון הנכון בין צורכי הפרט יוזמתו ושילובם במאמץ משותף, רק אלה עשויים להביא ישועה לחבר הבודד ולתנועה הקיבוצית כולה.

  
נכתב בתאריך
22/4/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו