עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כמה עניינים בוערים

כמה עניינים בוערים

מאת יואל מרשק, 21/4/2010

 

איך חוגגים מאה שנה לקיבוץ, איך מקדמים משימות תנועתיות, איך עושים שיתוף נכון וכיצד דואגים לחלשים

 

100 שנה לתנועה הקיבוצית

 

טוב שאזרחי המדינה ידעו על מועד יום ההולדת, כל היתר חייב בצניעות וענווה כיאות לתנועה שהישגיה הם בעבר ובמצבה הנוכחי דרוש שינוי. אין די בבטחון כלכלי, עלינו לפעול בעיקר כדי לאגור כוחות ואתגרים למאה השנים הבאות, כמו אותו חכם סיני שמסתובב עם פת לחם עליה הוא חי ופרח בידו הנותן לו את הסיבה לחיות. או אותו סתת שבמעשיו מקיש ומעצב אבנים ובחזונו בונה את המקדש. עתידנו עוד לפנינו, הבה ונשקיע בעיצובו ברוח סולידרית דמוקרטית וציונית.

 

כותב דן מרגלית ב"ישראל היום": "אין לתנועה הקיבוצית קיום בלי יעדים. היא מתחבטת בניסוחם, בעיקר בגלל ההפרטה הבלתי נמנעת העוברת עליה. אך אם אינה רוצה לפגר אחרי "האחים הכתומים" ונוער עיירות הפיתוח, אין לה ברירה. אחרת תימחק חלילה. זו תוצאה רעה לה. גם למי שמתגורר מחוץ לה".

 

ומוסיף מוקי צור ב"מקור ראשון": "אם החגיגות בתנועה שלנו תעודדנה אנשים לקבל שזה נורמלי לחשוב על שוויון, זה בסדר. אם זה ייתן כוח, זה טוב. אבל אם מדובר בסתם חגיגות כדי לנקות את המצפון, או בשביל לרכוש כוח פוליטי, זה לא מעניין אותי".

 

בין מזכירות התנועה להנהלות הקיבוצים

 

חינוך למה? וכיצד? שואלים הכל. ולנו יש מדדים שראוי לבדוק, לציין ולשבח את המתאים ולתקן את הדרוש, לדוגמא: מספר בנינו ההולכים לשירות קרבי ולקצונה, והיוצאים לשנת שירות. זה ניתן לכמת, אך הבה ונוסיף לכך את הדו שיח על הצורך בפערי שכר מצומצמים, בקיום אסיפות וועדות ביקורת בכל קיבוץ, העלאה במשכורות החינוך, ועידוד פעולות ההתנדבות והחינוך הלא פורמלי. והנה לנו נושאים טובים לפגישות מנהיגות התנועה עם מנהיגות הקיבוץ היחיד וחבריו, שהרי אנחנו נציגי החברים שנבחרנו

 

כדי להתוות דרך ולהנהיג, צריכים לבוא למפגש עם הנהגת הקיבוצים גם עם הדגלים הללו ביוזמתנו. בנוסף לצרכים של הקיבוץ היחיד בהם הוא צריך את הסיוע התנועתי.

 

עתיד המטה השיתופי

 

הכל נאמר, הכל ידוע והתוצאות דורשות בחינה מחודשת. ערכים לא מתחלפים אך הפרשנות המעשית ודרכי הפעולה מבקשים מיפנה, עליית מדרגה והצטרפות לחיים שיתופיים משמעותיים. יש עתיד בקבוצות הבוגרות של תנועות הנוער הפועלות כחגורת ספר חינוכי בכל רחבי הארץ, אך יש לשאוף לעשרות ומאות קיבוצים אשר יוכלו להכיל הן את צרכי האדם והיחד, הן את השיוך וההורשה, הן את השותופות והמשימתיות הן את היזמות והעצמאות, וגם את הערבות ההדדית והוגנות בפנסיה. לשם כך דרוש להפוך את המטה השיתופי ממטה לתנועה לא "פילוג" ולא "תנועה בצד" אלא בפנים, עם כל ציבור החברים וכל הקיבוצים. יש להציע בית ודרך: ולתת אפשרות אמיתית לצעירים בעיצוב פני העתיד הממתין להם

 

זכויות הוותיקים, דאגה לנזקקים

 

הקיבוץ ש"התחדש" עבר מהפך דרמטי בכל אורחות חייו. זכויותיו הקנויות של החבר הוותיק, שהורווחו ביושר בעשרות שנות עמל ותרומה - נמחקו. עלינו למצוא את הדרכים לחייב את כל הקיבוצים במתן פנסיה הוגנת (5,000 ₪) לחבר ולמצוא מקורות למימוש זכויותיו ובעלותו על אמצעי הייצור-כולל קרקע ותימחור משרות הוגן של הקיבוץ שיקצה קודם כל חיים בכבוד לקשיש.

 

אין רעבים בקיבוץ לפת לחם, אך יש רעב עצום ואמיתי, ליחס, לכבוד, לזכות לבחור יותר ויותר בין אופציות שונות, לזכות להתמודד על מקום. ויש רעב עצום לאפשרות

 

להשתמש ביעוץ משפטי, באמצעים דמוקרטיים כפי שעומדים לרשות כל אזרח במדינה. אין אצלנו "ועדי עובדים" אך ערב 1 במאי המתקרב מזמן לנו אתגר לחשיבה כיצד החבר היחיד נאבק על מקומו ומגן על זכויותיו, כיוון שהאלטרנטיבה לכך הוא ועד עובדים בכל קיבוץ.

נכתב בתאריך
21/4/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו