עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מצע לשארית הפליטה

מצע לשארית הפליטה

מאת מיכה אשחר, 6/4/2010

 

לקיבוצים השיתופיים צריכים להיות ערכי ליבה שמי שאיננו מסכים איתם, אין מקומו איתנו, או אין מקומנו איתו. ערכים אלה יש לברר מדי פעם, באומץ וביושר, אבל לא לשנותם רק בגלל "רוח הזמן", אם היא כזו או אחרת

 

הזרם השיתופי הוא שארית הפליטה של התנועה הקיבוצית. מה שאיננו הזרם השיתופי יעבור מהר מאוד לשלב הבא בפירוק - מכירת נכסים יצרניים ומניבים וחלוקה של נדל"ן. התירוצים לכך יהיו שונים - הבטחת הפנסיה, למשל, תככב במקומות הראשונים. התמריצים יכולים להיות הורשת כסף לבנים של חברי קיבוץ, מצבים נואשים של נזקקות שיולידו הבטחות לעזרה כספית תמורת מניות, או המצאות אחרות. בכל מקרה, אופיו היצרני של הקיבוץ עלול לעבור מן העולם. הקיבוצים-לשעבר, יהפכו ל- "חדרי שינה" של ערים שכנות, בדומה ליישובים קהילתיים אחרים. ערבי חגים ימשיכו לחגוג יחד, או לא, בני מצווה ישחזרו טקסים כאלה, או אחרים. "יידישקייט" כזה או אחר הוא בגדר ההכרח, והוא ישמש חיי-רוח עבור הבורגנות החדשה שתאכלס את אותם חדרי שינה.

 

בניגוד לקיבוץ, יישוב קהילתי כזה איננו מתארגן כלכלית, משקי הבית בו אינם חוסכים יחד, מפיתם וממטראז' הדירה שלהם, לקופה משותפת המיועדת להקים מפעל או ענף חדש שיפרנס תושבים חדשים. מבחינתם של התושבים ביישוב הקהילתי, בעיית הפרנסה היא בעיה של אחרים. יכול להיות שתושב קיים, אם יש לו חברים טובים ואם הוא נקלע לצרה, על בסיס וולונטרי השכנים יעזרו לו אם הם יכולים, ואם בא להם. יש דברים כאלה, יש צדקה. אבל אלה אינם כללי המשחק המחייבים של היישוב הקהילתי, אלה אופציות לפעולה אחרי המשחק או בזמן ההפסקות. עד הנה לא אמרתי שזה טוב או לא, תיארתי עובדות.

 

הסיבות לכך שונות. מה שקרה לתנועה הקיבוצית, כמו לכל תנועת העבודה, איננו תוצאה של תולדות חייו הפרטיים של מנהיג זה או אחר, וגם לא רדיפת השררה ו/או הבצע של מי מהם. אלא, זהו שנוי ערכים שחל בתהליך ממושך בחברה, ולכן גם בציבור תומכיו המסורתיים של השמאל. תיאור של אותו תהליך, האם אפשר היה לעשות משהו כך או אחרת – איננו נושא מאמר זה. הנושא הוא איך ממשיכים הלאה. אני רוצה להציע כיווני מחשבה.

 

לנסח ערכי ליבה

 

ערכי ליבה הם כאלה שיש לברר מדי פעם, באומץ וביושר, אבל לא לשנות רק בגלל "רוח הזמן", אם היא כזו או אחרת. אין עורר על חשיבות ההכרה בכיוון הרוח, אבל לא יעלה על הדעת שימוש ב"רוח הזמן" כארגומנט לתרץ אין אונים. מי שיש לו מנוע או מפרש משולש, יודע גם לנוע נגד הרוח, ומי שלא יודע, שלא יישב ליד ההגה.

 

ערכי ליבה הם כאלה שמי שאיננו מסכים איתם, אין מקומו איתנו, או אין מקומנו איתו. כמובן יש מקום לשיתופי פעולה אד-הוק עם כל גורם שיכול לעזור בהשגת מטרה קונקרטית. אבל תנועה אידיאולוגית איננה יכולה להתפשר על ערכי ליבה, בתוך עצמה וכלפי עצמה. במישור זה אין לי בעיה עם קיבוץ שהחליט, כי איננו מאמין בערכי ליבה מסוימים דווקא, להיפך - חשוב לנהל דיאלוג גם עם מי שלא רוצה להיות קיבוץ. אלא, בדרך כלל מתברר כי מי שאיננו מסכים לכללי-משחק פשוטים מסוימים, איננו מאמין כלל ועיקר בדברים שהוא טוען שהוא שותף להם, אלא טוען דבר אחד ומתכוון לדבר אחר. במקרים רבים אחרים, אדם איננו מוכן לגלות חוט שדרה מוסרי, לא משיקולים טקטיים אלא פשוט כי אין לו חוט שדרה כזה.

 

בהקשר זה, אני חושד כי חלק מהפופולאריות של הביטוי "שיתופי", גם באזור שלי - חבל אילות, נובע פשוט מהפחד לומר "סוציאליסטי". לא שהכרחי תמיד לומר כל דבר. להיפך - המציאות מחייבת להשתמש במילים בתבונה, שכן מילים הן אמצעי שמטרתו נמצאת מחוצה לו. רק משורר יכול להרשות לעצמו להשתמש במילים באופן בלתי-אמצעי בכל עת, ומי שרוצה לעסוק בתיקון חברתי איננו משורר. אבל מי שפוחד לומר מה הוא חושב ובמה הוא מאמין, מי שהדבר שמניע את השימוש שלו במילים איננו השכל, אלא הפחד מתגובת הסביבה, הוא לא יוכל לתקן מאומה.

***

ערכי ליבה אינם רבים! אבל מצד שני הם גם אינם טריוויאליים. לשם המחשה קיצונית, ערך כמו "הישמעות לכוח הגרביטציה", איננו יכול להיות ערך של תנועה, בוודאי לא ערך-ליבה. אין רבותא בערך שמנוסח עבור "כולם", כאשר "כולם" הוא גם מי שמטרותיו מנוגדות למטרות התנועה. בהקצנה לכיוון הפוך, אין ערכים אלא אם כן יש להם התנגדות. ערך של תנועה הוא באמת כזה רק אם יש מי שמתנגד לו, ואותה התנגדות מוטב שתהיה חיצונית לתנועה.

 

ערך איננו מותג. המובן של תנועה הוא מובן של מאבק המתנהל על גבי מפה שלא אנחנו שרטטנו. מה שקובעים ערכי הליבה הוא כיוון הניווט, אבל תנועה איננה משנה ערכים כמו מותגים, רק בגלל שהניווט מחייב "תפירה" בין גבעות. תנועה חייבת להבין את האלטרנטיבות העומדות בפניה. כאשר מטשטשים אותן, אין על מה להיאבק ואז אפשר לשנות "מותגים".

 

דוגמה: במהלך יולי שנת 2008, האוניברסיטה העברית מנעה קיום כנס של מתנגדי תורת האבולוציה ("בריאתנים") בתחומה. לכאורה, דווקא אוניברסיטה צריכה להיות מקום פלורליסטי של דיאלוג, שבו לכל דעה יש מקום. אבל האמת היא שלא יכולה להתקיים אוניברסיטה כלל, אלא אם כן מניחים הנחות מוקדמות מסוימות, שמגדירות היכן נערך השיח האקדמי, ולכן גם - היכן הוא איננו יכול להיערך. הנחות אלה קובעות כי המפתח לידע מדעי הוא שיטה אוניברסאלית של תצפית, ניסוי וטעייה, וכן אפשרות הפתוחה לכל אדם לחזור על התצפיות והניסויים. אוניברסאליזם כזה איננו עולה בקנה אחד עם "בריאתנות". השיטה הבריאתנית איננה נציגה של "סתם עוד דעה לגיטימית". היא מהווה איום על עצם קיומה של האוניברסיטה ועל הערכים האוניברסאליים שהיא מקיימת. באוניברסיטה העברית כנראה יש מי, שעמוד השדרה המקצועי והמוסרי שלו איננו מתכופף מול האופנות הפוסט-מודרניסטיות.

 

דוגמה נוספת: במהלך שנת 2006 קרא פרופ' דני גוטווין שלא לפרוש ממפלגת העבודה, וכן הביע את עמדתו כי על מפלגת העבודה להישאר בממשלה. מהותה של הפוליטיקה, טען פרופ' גוטווין, היא מאבק, והמאבק מתנהל בזירה המפלגתית. "אין להתבלבל ולהפוך את הממד האישי לממד המרכזי, עם כל הקושי ולמרות שהאכזבה היא ברורה" אמר פרופ' גוטווין (יו"ר המפלגה היה אז עמיר פרץ). פרישה ממפלגת העבודה תסייע דווקא לליברמן ותקטין את היכולת להיאבק בו, כך עולה מדבריו. ואני מוסיף בהקשר הנוכחי: פרישה ממפלגת העבודה היום, אין פירושה קידום הרעיון הסוציאל דמוקרטי אלא תחליף לפוליטיקה. מדובר בגוף קיקיוני שכל תפקידו לבקש ייצוג פרלמנטארי מציבור שאיננו מאמין בערכים סוציאל דמוקרטיים, ושכל האפקט המעשי שלו בשטח יהיה לחזק את הימין, על ידי החסרת קולות ממי שהכי קרובים לעמדותיו.

 

מצע-פעולה

 

במקביל לערכי הליבה יש לסמן מצע-פעולה. כאמור, מצע זה מתייחס אל ערכי הליבה כמו אל מצפן שמראה לאן מתקדמים, לא כמו אל כתבי קודש שקובעים מה עושים בכל רגע. אחרת התנועה תהיה טהורה, אבל קיקיונית. אני מתייחס לזרם כאל "תנועה", גם אם מבחינה פורמאלית הזרם לא יפרוש מהמסגרת הפורמאלית הקיימת.

 

התנועה היא קטנה מאוד. זה מצב שבו, מצד אחד יש בו כוח השפעה למעטים - בתוך התנועה, מצד שני ההשפעה כלפי חוץ, מוגבלת. מן ההכרח הוא להגדיר סדר עדיפויות של הדברים שעומדים על הפרק. לאחר שהוגדרו הדברים שאפשר וצריך לטפל בהם בזמן נראה לעין. מה שאיננו בר השגה בעולם הנראה-לעין הזה, הוא כנראה בשביל המצפון או, מה שהיינו הך, בשביל העולם הבא. אני מבין שיש כוח לנימוקים מוסרניים, מסוג "המבט בראי": כל אחד רוצה להרגיש יותר טוב, כשהוא מסתכל על עצמו בראי. אבל עם כל גדולתה של המראה, מי שפועל לשינוי חברתי חייב להסתכל גם על אנשים אחרים.

 

יש לסמן כוחות אשר שיתוף הפעולה איתם יקדם את המצע של התנועה ואת הגשמתם בפועל של ערכיה.

 

ערכי ליבה - טיוטה לדיון

*       התנועה הקיבוצית השיתופית (או כל שם אחר) עוסקת בתיקון האדם והחברה. התנועה גורסת כי תיקון זה הכרחי לחברה, מצד אחד, ואילו מצד שני, השתתפות במעשה התיקון מתקנת את חבריה.

*       התנועה היא תנועה ציונית, המשתתפת בפועל במעשה הציוני של יישוב הארץ. (כאן אפשר להוסיף מספר מילים על אודות מהותה של הציונות).

*       התנועה הקיבוצית השיתופית דוגלת בעבודה, לא כהכרח קיומי אלא כביטוי חייו של אדם חופשי מפחד וממחסור. (ניתן להוסיף כי עבודה היא זכות וגם חובה מוסרית, או לפרט דברים קצרים נוספים).

*       שוויון ערך העבודה: יש לפרט בקצרה את משמעות המושג.

*       קיבוצי התנועה הם בעלי אוריינטציה יצרנית, פיתוח מקורות פרנסה וקליטה לחברות לשם הגדלת מספר חברי הקיבוץ.

*       לתנועה הקיבוצית השיתופית קשרים מיוחדים עם ארגונים ומוסדות אשר ערכיהם קרובים לאלו שלה. באופן מיוחד יש לתנועה זיקה היסטורית ורעיונית עמוקה להסתדרות העובדים הכללית, בהיותה מייצגת את עניינם של העובדים המאורגנים, השואפים גם הם לחופש ממחסור ומאבטלה. מצע התנועה ישקף את יחסה-זה, כלפי ההסתדרות.

 

למאמרים של מיכה אשחר
נכתב בתאריך
6/4/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו