עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גם חברים יודעים לעשות צרות

גם חברים יודעים לעשות צרות

מאת יזהר בן נחום, 1/4/2010

 

לעתים המוטיבציה של חברי קיבוץ לעשות רע לקיבוצם איננה נמוכה יותר מזו של תושבים בהרחבה שהסתכסכו עם הקיבוץ

 

שני עיתונים יש לתנועה הקיבוצית החוגגת מאה שנה להיווסדה ושניהם שבים פעם אחר פעם ומספרים לנו על תושבים בהרחבה בקיבוץ זה או אחר, שיצאו למלחמה נגד הקיבוץ שבו בחרו לבנות את ביתם. הקיבוץ התורן הפעם הוא אשדות יעקב איחוד. במכתב למערכת העיתון "ידיעות הקיבוץ" (26.3.2010) כותבת תושבת ההרחבה בקיבוץ אחר, תל קציר: "חברי הקיבוץ ותושבי ההרחבה אינם יכולים להיות שווים בזיקתם לקהילה. התושבים גם לא רוצים בכך - אחרת היו נקלטים כחברים בעצמאות כלכלית בקיבוץ ולא היו הולכים להרחבות. אלה שתי קהילות שונות, שצריכות להיות בהרמוניה ולא כקהילה אחת שווה בין שווים". לעורך הדין מיכי דרורי, חבר קיבוץ געש ורכז המחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית, יש מסקנה ברורה - אל תקלטו להרחבה, אלא לחברות מלאה בקיבוץ. זוהי גם ההמלצה של מזכירות התנועה הקיבוצית.

***

יסלח לי מיכי, אבל אני מתקשה למצוא קשר בין דבריו אלה ובין העובדות בשטח. כפי שכולנו רואים ושומעים בהזדמנויות רבות ושונות, המוטיבציה של חברי קיבוץ "מלאים" לעשות רע לקיבוצם ולחברי קיבוצם בכל דרך אפשרית - כולל שימוש בנשק חם - איננה נמוכה יותר מזו של תושבים בהרחבה. מצד שני, בשל מעמדם כחברי קיבוץ, היכולת שלהם לעשות רע גדולה הרבה יותר והיכולת של מוסדות הקיבוץ להתגונן מפניהם קטנה הרבה יותר.

 

הנה, לדוגמה, מקבץ מגיליון אחד של "ידיעות הקיבוץ": מספר חברי קיבוץ פרשו מהמפעל של קיבוצם והקימו עסק מתחרה; בית המשפט המחוזי אסר על שניים מחברי קיבוץ אחר לעסוק בתחום המתחרה בקיבוצם במשך ארבעה חודשים; סכסוך שכנים בין שתי משפחות של חברי קיבוץ בנושא נזילה בגג הוכרע בבית המשפט; בן קיבוץ שלא התקבל לחברות מסרב לעזוב את קיבוצו. כל זה, כאמור, בגיליון אחד בלבד ואינו קשור בשום צורה לשטן הנקרא "הרחבה".

***

את תושבת ההרחבה מתל קציר אני מזמין לבית קמה, כמו שאני מזמין את כל האחרים. הלוואי שלא יזדמן לנו עוד לעולם להיווכח עד כמה קהילת בית קמה היא קהילה אחת כפי שנוכחנו באסון שפקד את ביתנו, אבל גם במצבים טראגיים כאלה יש קיבוצים שהתמונה בהם נראית אחרת. חברה שאני מכיר מקיבוץ מופרט, סיפרה לי שבעלה הוא הממונה על הקבורה בקיבוצה וזהו אחד ממקורות ההכנסה של משפחתה.

 

אצלנו בבית קמה איננו זקוקים לאסונות ומצבים טראגיים כדי לראות שיש כאן קהילה אחת. ארבעה ימים אחרי ההלוויה נפגשנו שוב על הדשא מאחורי חדר האוכל לאירוע שכולו שמחת חיים ועזרה הדדית. נכדתי הבכורה, כמעט בת שלוש, עדיין אינה יודעת מי מבין מאות הילדים הצוהלים שבהם צפתה ממרומי כתפיו של סבא הם ילדי ההרחבה ומי מהם, כמוה, הם "נכדי קיבוץ", שהוריהם משלמים שכר דירה ולכשיושלם הסדר הבנים, יהפכו להיות בניהם של חברים בעצמאות כלכלית. היא גם לא שאלה מי מבין המוסדניקים שאפו לה פיתה בטאבון או נתנו לה פופקורן הם בני קיבוץ ומי מהם בני ההרחבה, אבל אנחנו יודעים שהם עושים הכל בהתנדבות, כמו גם את ערב הפיצות שמצפה לנו בסוף פסח, מפקד האש ביום העצמאות וכל האירועים האחרים שהיו ויהיו.

 

"כאן זה בית קמה. כאן אין עוגית ואין נעורים. כאן יש עוגיה ומוסדניקים". יודעים מי אמר את זה? דן שניר ז"ל, בן בית קמה.

   
למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
1/4/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו