עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בין תאוות בצע ל'ואהבת לרעך'

בין תאוות בצע ל"ואהבת לרעך"

מאת רונן סנדר, 28/3/2010

 

אגואיזם ורדיפת בצע, כמו התנהגות אלימה, הם חלק מאופיו של האדם. הם לא "טבע האדם"

 

הטענה, כי חמדנות, רדיפת בצע ואגואיזם מקדמים את הכלכלה המודרנית, הפכה בשנים האחרונות לטיעון נפוץ של כלכלנים ושלל טוענים להצדקת התופעות.

 

אולי נקדים ונגדיר: "רדיפת בצע" = חמדן, תאב-בצע, רודף אחר רווחים קלים (עפ"י אתר בבילון). כדאי להבדיל בין הרעיון של "רווח מקסימאלי" לבין חמדנות, למרות שמדובר במדרון חלקלק. מנהיגי הכלכלה הניאו ליבראלית, כמילטון פרידמן או אלן גרינספן, נטו לחשוב שבתחרות החופשית יישמרו האתיקה ויחסי המוסר בין אדם לאדם.

 

מוסר הדיברות

מהי הבעייתיות עם רדיפת בצע? אמות המידה הבסיסיות נחקקו ע"י אבות אבותינו באבני לוחות הברית ב"עשרת הדיברות" (מועתק רק החל מסעיף 6):

"6.  לא תִרְצַח.

 7.  לא תִנְאָף.

 8.  לא תִגְנב.

 9.  לא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר

 10. " לא תַחְמד בֵּית רֵעֶךָ. לא תַחְמד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמרוֹ וְכל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ."

 

חוכמת הפרעונים

הלך רוחם של הפרעונים בנוגע לאמות המוסר מופיע בכתובים על פפירוס משנת 1,400 לפני סה"נ, הנמצא היום בלונדון.

אומר המת, כשמובילים אותו לפני שופטו העליון (משורה ארוכה של פסוקים) גם וידוי זה:

"לא עשיתי עוול לאנשים,

לא עשיתי מה שהוא תועבה לאל,

לא גרמתי רעה, לא גרמתי דמעות,

לא נאפתי, לא עשיתי מעשה זימה,

לא אשמתי - לא גזלתי. לא הייתי רודף בצע,

לא נשאתי ונתתי ברמייה; לא אנסתי אישה,

עשיתי מה שטוב בעיני אדם והאלים,

נתתי לרעב לחם, לצמא מים, לעירום לבוש, לחסר-אוניה מעבר, זבחתי זבחים לאלים ולזכר המתים.

הצילוני והגנו עלי ואל תעידו כנגדי לפני האל הגדול".

 

מה למוסר ולכלכלה

הנה, אבות אבותינו דרגו את רודפי הבצע החמדנים בשורה אחת עם רמאים, נואפים, אנסים, ורוצחים, שלל חלאות אדם שחברה מתוקנת מנקה מתוכה, ומעמד שרבים היו מעדיפים לא להיכלל בתוכו.

הם לא עשו זאת סתם, אלא מכיוון שהבינו, כי מדינה/חברה מתפקדת ומלוכדת אסור שתרשה נורמות פסולות אלו בתוכה. אחרת, תתפורר לרסיסים.

אז מה לכול עניין המוסר, החסד ההדדי והכלכלה? האם רדיפת הבצע משפרת את הכלכלה, כפי שטוענים רבים, או מזיקה לכלכלה. להזכירכם, מטרת הכלכלה: "שיפור התועלתיות המצרפית של אזרחי המדינה".

 

נזקי תחרות הבצע

תחרות בין רודפי בצע אינה משחק ברידג' מנומס במועדון מקומי, אלא משולה לקטטה בין פראים הרומסים את אזור מחייתם (unsustainable development), וחוסר אמון בין פרטים (אנשים או חברות) פוגע קשות בעסקים ובהתפתחות הכלכלה!!

 

אציין כמה מהנזקים הנובעים כך:

1.      מאבק מתמיד של אזרחי המדינה, כדי להתגונן מפני חברות או יחידים המנסים לשים את ידיהם על רכושם, מתיש והופך את חיי האזרחים לגיהינום. דוגמאות לכך הם: מאבקים מתמידים על תפקידים במקום העבודה - הכוללים לכלוך הדדי, הסתרת מידע וניגודי אינטרסים הפוגעים ברווחיות העסק, הטרדות בלתי פוסקות מצד סוכני מכירות, הונאת לקוחות תוך שימוש בהקלטת שיחות, נתונים שקריים והפחדות.

2.      עלויות משפטיות גבוהות הנובעות מחוזים ארוכים ומסורבלים. התנהלות זו מובילה למשאים ומתנים ארוכים ומתישים, הגוזלים זמן יקר מהצדדים, שבמקרים רבים מסתיימים מבלי שעסקאות נחתמו. זמן יקר הולך לאיבוד.
סכסוכים בין השותפים מגיעים לכדי תביעות בבתי משפט, שהמרוויחים היחידים הנם משרדי עורכי הדין. התדיינויות משפטיות הנמשכות שנים גוזלות ימי עבודה יקרים, שניתן היה להשקיעם ביצור ומכירה.

3.      חברות שולחות בריונים בחליפות, בדמות עורכי דין המאיימים על אזרחים בשם החברות שהם מייצגים. כאשר אזרח פושט את הרגל, מאבד את רכושו, או אפילו רק נדרש לתשלומים יקרים מיותרים על מוצרים שאינו צריך או רוצה, הרי שהפגיעה בו ובבני משפחתו היא נזק לחברה כולה.

4.      כאשר כל שמעניין את בעלי ההון והיזמים הם רווחים קצרי טווח, הדבר עלול לפגוע קשות בפיתוח העתידי ארוך טווח של החברה, ומכאן בעושרה ונכסיה של המדינה, נכסים - כמו אוצרות טבע, איכות חיים וסביבה, הון אנושי, ונכסי תיירות, Sustainable economy.
רכישת חברות יצרניות לעשיית רווחי הון מהירים ע"י ספקולנטים בעלי ממון פוגעת באופן ממשי בעושרה של המדינה. ספקולנטים אלה יש ומרוקנים את נכסי החברה שלעיתים נצברו במשך דורות, משאירים אדמה חרוכה ועובדים פגועים - וממשיכים הלאה ליעד הבא.
ככלל, תעשיית הספקולציה בשוק ההון הנה כר טוב לאלו החפצים לרכב על חשבון הונו של הציבור (קרנות הפנסיה, או חסכונות בנקים) וזאת מבלי שהוסיפו ערך אמיתי לכלכלת המדינה.

5.      מנהלים רואים בעובדיהם כלי לעשיית רווחים מהירים במקום שותפים לעשייה. השקפה צרה זו הופכת את יחסי העבודה המנוכרים למאבק בלתי פוסק בין העובדים למעסיקים, כשעובדים משקיעים אנרגיה רבה בהתמודדות עם מצבם, במקום להתאמץ כיצד להעלות את רווחיותו של העסק.

6.      אחד המאבקים הנפוצים בתעשיית ההיי-טק הוא השליטה על הידע. העובד יודע, שכל עוד יחזיק בידע בלעדי, יקשה על ההנהלה לפגוע בו. הידע הזה אפשר שהגיע עם העובד, או שנרכש במהלך עבודתו של העובד בחברה. ההנהלה מצידה, מחפשת דרכים למשוך את הידע מהעובד, כדי להקטין את התלות בו.
פיטורי עובדים דחופים הם תופעה נפוצה בעת חילופי מנהלים בחברה, כאשר המטרה היא להציג רווחים מהירים שמזכים את המנכ"ל החדש בבונוסים שמנים, או כתוצאה מיחסי עבודה עכורים הגורמים לחוסר נאמנות של עובדים. בכול המקרים, תחנת רכבת של תנועת העובדים גורמת לנזק רב של אבדן הכנסה לפרט, למדינה ולחברות.
אבטלה מלווה גם בהשלכות נפשיות ובריאותית קשות על המובטל, משפחתו והסביבה. השלכות אלו יכולות לבוא לידי ביטוי במחלות שונות, אלימות פיזית, פגיעה ביכולת הלימודית של הילדים ועוד.

 

אדם סמית' מול אגואיזם ותאוות בצע

הטענה, כאילו אגואיזם ורדיפת בצע הם אופיו של האדם, נכונה במקרים מסוימים, כפי שהיא נכונה כלפי אנסים ורוצחים. האם משמעות הדבר, שהחברה תלבין את מעשיהם בטענה שזה אופיים וטבע האדם? כלכלנים רבים טוענים, שרעיון האגואיזם ותאוות הבצע הגיע מאבי הכלכלה המודרנית אדם סמית'. זו טענה חסרת בסיס. הנה פסקה של אדם סמית', דווקא מספר פחות ידוע שלו - "התיאוריה של מוסר ורגש":

"ואהבת לשכנך כמוך' הוא הדיבר החשוב של הנצרות, וכן הוא הכלל הגדול של הטבע, או 'לאהוב את עצמנו רק כפי שאנו אוהבים את שכנינו', או מה שבעצם אותו דבר – 'כפי ששכננו מסוגל לאהוב אותנו." (Adam Smith, The theory of moral sentiments p. 32)

 

הפסוק הנ"ל הינו רק אחד מני רבים בכתביו, הסותרים את רעיון האגואיזם. השימוש שעשה סמית' במילה תועלת אישית לא נועד לרומם ולתת גושפנקה לאגואיזם ולתאוות הבצע כמטרת על, אלא לפעולות רבות הגורמות לנו אושר וסיפוק, כגון סיוע לזולת, אסתטיקה וניקיון, זמן פנוי מעבודה. הכל נעשה לתועלתו האישית של האדם, לא פחות מאשר לתועלתם של אחרים. גם אמא תרזה הפיקה טובה ותועלת אישית מסגפנותה והקרבתה למען מדוכאי העולם.

 

אדם סמית' לא התעלם מחולשות האדם, הוא טורח להעלות ולנתח אותן אחת לאחת (לפעמים בצורה טרחנית). אולם, סמית' הוקיע חולשות אלו בפה מלא ובוודאי שלא נתן להן כל לגיטימציה.

 

המאמר הופיע בבמקום מס' 14 

נכתב בתאריך
28/3/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו