עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לא הקשבנו לנביא ישעיהו

לא הקשבנו לנביא ישעיהו

מאת דודו פלמה, 17/3/2010

 

אולי בעצם הכל התחיל מכך שלא הקשבנו לדבריו של הנביא ישעיהו ליבוביץ', שהלך בינינו ואמר לנו את האמת, ואנחנו צחקנו והמשכנו ללכת בחדווה מרובה לעזאזל

 

אני זוכר, לפני הרבה שנים, כאשר העולם ואני עוד היינו צעירים, הייתי מחכה בליל הסדר בנשימה עצורה לקטע הקריאה, שהיה תמיד מגיע איכשהו ברצף הבלתי נגמר של ליל הסדר, וברגע המובחן ההוא קם בחור צעיר, צעד באון אל המיקרופון וקרא בעוז את הקטע הנפלא שכתב ביילינסון. ואני שכחתי לשניה שמדובר בבית חולים ונכבשתי ברעיון האוניברסלי הנהדר שחצב ביילינסון במציאות המרה והלא צודקת שהקיפה את האדם באותם ימים מרים:

 

"יצאנו לשנות פני העולם, לשים קץ לשעבוד אדם באדם. מתי נולדנו? בשעה שניצוץ כבוד ראשון הוצת בלב העבד המושפל הראשון נגד משפילו. אנו לא ננמיך את הדגל עד בוא היום, והיה דגלנו לדגל החברה המשוחררת, עד יקום האדם במלוא קומתו, ויתגלה לעין-כל כאור הנצחים הצפון בו, כשדעתו רחבה ולבו טהור וידיו נאמנות וחייו חופש וצדק. אין לא עבד עברי ולא עבד כנעני, לא כושי ולא סיני. וכבודו של כל אדם ראש פינה הוא לחברה הנגאלת. בוא יבוא היום ההוא!"

 

הרגשתי, באותו רגע, שאם ישנו בכלל דגל שראוי להניף ולהלחם עבורו הוא הדגל שהניפו משה ביילינסון וחבריו. דגל האנושיות האוניברסלית.

 

נדמה לי שקשה מאוד להסתכל על המילים הטהורות האלה היום, ולא להיתקף בגל עבה ועכור של ציניות הגואה מתוך המציאות שכבר איננה תמימה כל-כך, ואולי גם לא תהיה תמימה עוד. איבדנו כל -כך הרבה בשנים שחלפו מאז שהעולם ואני היינו צעירים. אך יותר מכל איבדנו את התשוקה לחירות שבערה אז בעצמותינו.

 

נכון ישנם לנו תירוצים טובים למה איבדנו את התשוקה לחירות. ונדמה שאת רוב התירוצים אתם כבר מכירים. הייתם כאן ביחד איתי כשקרו האירועים המעצבים אותנו, וביחד עשינו את כל השגיאות האפשריות שהביאו אותנו אל המקום המייאש הזה.

***

אבל אולי בעצם הכל התחיל מכך שלא הקשבנו לדבריו של הנביא ישעיהו ליבוביץ', שהלך בינינו ואמר לנו את האמת, ואנחנו צחקנו והמשכנו ללכת בחדווה מרובה לעזאזל.

 

כה אמר הנביא ישעיהו, כמה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר כולנו עדיין היינו לפותים באופוריה המשכרת של מדינת ישראל שהפכה לפתע ובבת אחת לארץ ישראל:

 

"כל התוכן של המפלצת הקרויה "א"י השלמה" לא יהיה אלא קיום המנגנון השלטוני-מנהלי שלה. מן הבחינה החברתית, תוך זמן קצר לא יהיה עוד במדינה ההיא לא פועל יהודי ולא חקלאי יהודי. הערבים יהיו העם העובד, והיהודים יהיו מנהלים, מפקחים, פקידים ושוטרים, ובעיקר - שוטרי-חרש. מדינה השלטת על אוכלוסייה עוינת של 2-1.4 מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש.ב., עם כל מה שמתחייב מזה כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל... א"י אינה ארץ-הקודש והר-הבית אינו מקום קדוש... הרעיון שיש לארץ מסוימת או למקום מסוים "קדושה" מצד-עצמם הוא רעיון אלילי מובהק... לאומנות ופטריוטיזם כשלעצמם אינם ערכים דתיים. נביאי ישראל בתקופת בית ראשון וחכמי ישראל בתקופת בית שני - רובם היו "בוגדים" מבחינת מושגי הלאומנות והפטריוטיזם החילוניים. הרבנים הטוענים היום להחזקה בשטחים "מנימוקים דתיים" אינם ממשיכי המסורת של אליהו הנביא, אלא של 850 נביאי הבעל והאשרה".

 

אני יודע שקל היום להתייאש, בעיקר כאשר קוראים שוב בדברי הנביא ליבוביץ', ומבינים עד כמה הרחקנו לכת במדרון החלקלק. ובכל זאת באיזשהו מקום שחבוי עמוק בכל אחד ואחת מאתנו, עדיין עומם ורומץ הרגש שמתעורר תמיד בפסח ושנזכר שגם בזמן שמשה ביילינסון כתב את דבריו היה רע, והדבר גורם לנו להתעורר ולהניף שוב את דגל החירות ולזעוק אל מול המציאות הנבזית כל-כך (שבראנו במו ידינו) את המילים המטהרות: "והיה דגלנו לדגל החברה המשוחררת, עד יקום האדם במלוא קומתו, ויתגלה לעין-כל כאור הנצחים הצפון בו, כשדעתו רחבה ולבו טהור וידיו נאמנות וחייו חופש וצדק!".

 

אמן וחג חירות שמח לכולנו.  

 

למאמרים של דודו פלמה
נכתב בתאריך
17/3/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו