עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קיצור תולדות הקיבוציות

קיצור תולדות הקיבוציות

מאת: גדעון שפירא, 10/3/2010

 

בפרפראזה על דברי המבקר והמשורר מתיו ארנולד ניתן לומר שהקיבוץ מצוי בין שני עולמות: האחד מת ולשני מפריעים להיוולד

 

חגי אלון מגיש את תולדות הקיבוציות ועתידה בשמונה שורות ("שווים", 1.2.10). שואל חגי: "איך שרים את הבלדה לפורמציה היושבת על ברכי המאה ה-19, מיוצרת וחיה במאה ה-20, ונאבקת על התחדשותה במאה ה-21?" ועונה לעצמו: "רק ברוח מרד, מרד אנטי ממסדי. כולם כבר מדברים על הרוח הזאת, מרגישים אותה גם". ושואל שוב: "יש אנשים צעירים מגשימים בונים בנגב ובגליל בית, למה הם לא חלק מהתנועה שלנו? יש צעירים מגשימים קיבוץ ורק לא 'בקיבוץ', למה? וזה כואב." (סוף ציטוט). אני מבקש לנתח את הקיבוציות בשני עמודים! אולם לפני הכל חובה לציין, כי אנו מדברים על מפעל אדיר בו השתתפו מאות אלפים. אין צורך לחזור על הכל. נביט במימד האנושי, "ממרומי" המאה ה-21.

 

1910 קודמת למאה ה-19

ב-28.10.1910, יצרה קבוצת פועלים יישוב שיתופי ב"אום ג'וני", היא "דגניה א' ". שם, במתכונת הטרום תנועתית, נוסדה קומונה ישראלית, עלה השוויון כטכניקה לניהול חברתי ונהגה חינוך משותף. ליוסף בוסל (1891- 1919), מהוגי הקבוצה ומייסדיה מיוחסת המחשבה, ש- "אסור לשחרר את הפרט מן הדאגה לקיומו, פן יפתח תלות". ממש "כל התורה על רגל אחת"! תשע שנים לאחר מכן טבע בוסל בכנרת ובסמליות הזו נסתלקה מהקיבוציות גם תפיסתו.

 

עוד מהטרום-תנועה

על-פי מרטין בובר: "אי-כישלונם של יישובינו השיתופיים" נעוץ ב- "טיבה הבלתי-דוקטרינרי של התהוותם". "בחופש הגמור בו הסתעפו צורות חדשות מתוך צרכים סוציאליים ונפשיים מיוחדים ורכשו לעצמן אידיאולוגיות משלהן". "הכל בחופש גמור". והוא מוסיף ומדגיש: "יש לדחות אותו מבנה-שווא של אגודות מרוצות-מעצמן, שמתוך המצב החגיגי או הרגשני הן מעמידות פנים של 'חברותא'." "השותפות איננה לעולם הלוך נפש. היא משטר פנימי של חיים היודעים את טעם 'החשבון' הקפדני. שיתוף של עמל היא, ורק מתוך כך שיתוף האושר." נתן אלתרמן מתפלמס עם שכאלה בשפתו חסרת הפשרות: "חברים, אין זה פאתוס, זה שמן זית".

 

רוח המאה ה-19

המאה ה-19 השרתה "תור של זהב" ותקוות גדולות: שוויון ושחרור האדם, ליברליזם, תרבות דמוקרטית והומניזם, הם רק חלק ממורשתה. הופיעו גם הקומוניזם והסוציאליזם וכאשר קמה התנועה הקיבוצית, היא בחרה מבין האופציות את מרקס ורוסיה. והנה, כשלא ניתן להציג את המקור, בודקים ביקורת מתקופתו ומביטים לאחור. אומר פרודון למרקס: "אל נא נבוא אנו לחתל את העם בדוקטרינות. אי-אפשר להחליף תחיקה פוליטית מסוימת בתחיקה פוליטית אחרת. מה תועלת מזה לחירות, לאושר הכלל, לתרבות? נחליף כבלים בכבלים והרעיון הסוציאלי לא יפסע פסיעה אחת קדימה". והוא מוסיף: "בשיטה הריכוזית האדם איננו עוד ברשות עצמו, אינו מרגיש בה את עצמו. אינו נחשב בה"! כאשר אנו צופים במוצאות המאה ה-20 יש לשאול ביושר: מה מצדיק את המשך התעקשותנו להיצמד ל- מרקס גם כיום?

 

היו זמנים

הרוח הקיבוצית לפי "ספר יגור" (1965): "פעמה בנו אמונה, יגור בהגנה, יגור במשטרה, בעזרה לגליל, במבצר עכו, מאחורי קוצי התיל, כך עלינו, בדרך נדודים, בפלישה לסוריה, בתקופת אל-עלמין, בצבא הבריטי, אל אחים באש, נכונות והתנדבות, יגור במערכת ההגנה הכללית, השאיפה לכוח, יום עתלית, לא ניכנע, השבת השחורה, הברחת עצורים מעתלית, ימי רפיח, שביתת הרעב, השחרור, כל ישראל ערבים זה לזה." הוי, כמה חבל שהבריטים עזבו את הארץ! אבל כל זה נגמר. בעוד המשימות שעד תש"ח בוצעו מתוך החצר הקיבוצית לבדה, הרי בהמשך אי-אפשר היה לפעול מבלי להיחשף לעולם החיצוני ומבלי לקבלו כשווה ערך. אולם העולים שהתיישבו בשכנותינו מצאו בנו קפיטליסטים ומנצלים. מה הביא את בובר ב- 1960 לחבר הספד על החברה הקיבוצית - "אני קורא להם לימים שמלפנים, אני קורא להם לידידי אלה"!?

 

עוד על המאה ה-20

במקום למלא תקוות, המאה הזו הביאה על האנושות שתי מלחמות עולם ועל העם היהודי שואה נוראה. מה מכל זה השפיע באופן הישיר ביותר על הקיבוצים? דומה שלא אחטא לאמת אם אומר, כי הייתה זו הכחדת חלק הארי של תנועות הנוער החלוציות. תנועות נוער הן תופעה ייחודית לעם היהודי. אבל ייחודיותן שייכת בעיקרה לגולה. הכיצד? בסביבות צמיחתן לא היו מבוגרים שיכלו או רצו לחדור לתוכן ולמנות את מנהיגיהן. הנוער הצליח להקים בחופשיות ארגונים פוליטיים משוחררים, מתוך ההיצע והתחרות האנושיים המגוונים שעמדו לרשותו, כנראה בגימנסיות, והזינו את בחירתו. הנערים מינו לעצמם מורים (בובר למשל), אך השאירום מחוץ לקיניהם. כך הפכו התנועות לבית יוצר של מנהיגות והצמיחו רבות מהדמויות שקבעו את אופייה של המדינה הצעירה עוד שנים רבות.

 

תנועות הנוער בישראל

 

יתכן, שהיה סיכוי להמשיך את מפעל התנועות גם כאן, אבל דוד בן-גוריון, שהבין את ה"סכנה" לשלטון, הוציאן מחצרותיהם הפוריות של בתיה"ס. גם תנועות ההתיישבות נהגו בדרך דומה. מדוע? מקימי התנועות בגולה התייחסו אליהן כאל נכס שלהם ואיום כאחת וחסמו את דרכן להתפתחות עצמאית. הקיבוצים, מאידך, ראו בילדים מאגר כוח-אדם. האינטרסים היו גדולים מכדי לתת לנוער יד חופשית ולכן מינו לו הנהגות מטעם והפעילו אינדוקטרינציה. וכך, במקום תנועות נוער קמו ארגוני ילדים המסווגים לפי שייכות. כל ההבדל מצוי בין שני צמדי המילים: "הנעה-פנימית" ו- "הנעה-חיצונית". כדי שתיווצר הנעה פנימית, כותבת גם אורית איכילוב, "על הנערים לנהל את עניינם באופן עצמאי וליישם מצבים של מנהיגות ולא רק תלות".

 

חברה ומשפחה

 

האם חברה נוגדת משפחה? אם כך הדבר, יש לתלות זאת ברעיון "האדם והחברה החדשים". אך מדוע עולה תכנית כגון ייצור אדם חדש? מרקס הפריח את האמירה: "ההוויה קובעת את התודעה". למרות שהתזה לא הוכחה מעולם, בעלי אשליות בקשו להתלות בה. אך כאשר בא ליסנקו ולחש באוזני סטאלין, כי אם רק יגרמו לאנשים לנהוג כ"רצוי", הם כבר יורישו זאת הלאה במסלול "עוקף גנים", ההבלים הגנטיים נחטפו על-ידי תאבי האדם החדש והיו לדרך. כך נדחקה המשפחה והפכה לגורם המסכן את כינון החברה הנחשקת. ובאמת, היש להניח להורים "מקריים" להוליך את ילדיהם אל אידיאולוגיה, שרק יחידי סגולה מבינים אותה? אין פירוש הדברים שלא הייתה ילדות. הייתה אפילו ילדות טובה ומאושרת. אך לצידה סבל, מצוקה ותחושת החמצה של הורים רבים מספור. האם כבר קמה החברה, שתחליף את המשפחה?!

 

רוסיה או שבדיה?

 

מהיכן נובעת השאיפה לשלוט באדם וברוחו? עדיין אפשר למצוא אצלנו נאמנות לארגון רוסי ברוח מרקס, הווי אומר, לצנטראליזם מרחיק לכת על דמוקרטיה קלושה. ובאמת, כאשר רוב הסמכות והאחריות בידי 4-3 בעלי תפקידים, הפרט אינו שותף אמיתי להחלטות החשובות של חייו (בעין השופט למשל, זוהי דעתם של כ-66% מהחברים)! אולי זה היה נכון, אולי נחוץ, אך מדוע נשאר כך? למרות שינויים במנהיגות, מיומנויות כמו בירור, דיון וכושר הכרעה משותפים בין חברים, נתונות בניוון עמוק בחברה הקיבוצית. לא נוצרה מסורת אמיתית של דמוקרטיה משתפת ישירה ועוד קיימת חדירה לתחומים השייכים לרשות הפרט בלבד. האם ניתן להעלות על הדעת, סוציאל דמוקרטיה שבדית ללא התרבות של יוזמה, בחירה והכרעה חופשיות?!

 

הפרדוקס כבר כאן!

 

בניגוד לימי "דגניה" ו"יגור", כולם כבר מודים, שכיום אי אפשר יותר להיות שיתופי עני, להתפרנס בכבוד וגם לקלוט דורות. הקיבוצים המובילים את ה"שיתופיות" הם העשירים שבהם. למה?? אך זוהי גם הודאה מפורשת בכך, ששינוי המבוצע מתוך מצוקה, הוא הצעד הנכון, המוסרי והצודק. הוא משקם קיבוצים ובמקביל מבריא מצב של העדר אחריות לקיום ותלות (זוכרים את בוסל?). מיהו על-כן "קפיטליסט חזירי"? ומדוע להמתין עד בוא המצוקה?

 

אכן מרידות

 

1. שורשי המרד נעוצים עמוק בתולדות האנשים!

2. מדענים לא חזו מרידות חשובות ומנהיגים לא הובילו מחשש ההודאה בכישלון או משמרנות!

 אמהות "פריפריות" הציתו ראשונות את חיסול הלינה המשותפת, כפי שחניכים "אזוטריים" השליכו את "סמלי-הבוגרים". גם זרם השינויים כיום הוא מרד עממי בתמיכת הנהגות התנועה: רצון להשתחרר מארגון כופה ומדמוקרטיה המעדיפה את הכלל על הפרט; כמיהה לחופש בחירה וחופש יוזמה ולשוויון שאינו חוסם מצליחים (אך עיוור לנצלנים); געגועים למשפחה הגרעינית אף אם היא מפוזרת בעולם. המרד הוא גם ביטוי לדור השני, שהעלה את הקיבוצים מעלה אך הפך לנפגע אי הצדק התנועתי בכך, שעשק את עצמו והצר את חירותו. על-כן, להערכתי, מרד נוסף מצוי כבר ב"קנה". המרד שיבצע הדור השלישי כאשר יסיק כי תמו ימי התום והנוחות ומתחילה העלייה על המסלול ששלל מהוריו את יכולת ההורשה.

 

אנה אנו באים?

 

כבר משנות ה-80 מצויות קבוצות צעירים המקורבות לתנועות אך אינן רואות בקיבוצים מרחב מחיה מתאים להן. מסתבר, שחושי צעירים אלה חדים דיים על מנת להישמר מ"מלכודות של דבש". הם, כנראה, מבינים, כי המציאות בקיבוצים תפגע בחירותם ותקשה עליהם לבחון את עצמם. זה מובן, בריא וברור. לא הוגן לנסות להוליכם שולל, במטרה להוציאם ממסלולם הראוי והנכון. אבל חשוב הרבה יותר: צעירים המביאים באמתחתם רק את חווית הדורות הראשונים, אינם מוכשרים להבטיח את העתיד. הפוטנציאל הגלום בניסיונם זה, מוצה כבר עד תום! הקיבוצים יוכלו לחסן את עצמם כחברה בת-קיימא במידה שישרור בהם שילוב דורות מתמשך. על כן, מי שלא מוכן לסגל את ארגון חייו גם לצרכי הדורות הבאים ולעמוד כך לבחירה, עתידו לוט בערפל. "ממרומי" המאה ה-21, נסכם בפרפראזה על אמירת המבקר והמשורר מתיו ארנולד: "כולנו מצויים בין שני עולמות, האחד מת ולשני מפריעים להיוולד".

 

מקורות: "ויקיפדיה"; "נתיבות באוטופיה"; "הטור השביעי"; "ספר יגור"; "עולמם הפוליטי של ילדים ובני נוער"; "אנשי הגות".

 

נכתב בתאריך
10/3/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו