עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

זכות השיבה

זכות השיבה

ברנדה לנדס, 8/3/2010

 

בנים להורים שהיו מתנדבים לפני יותר מ-20 שנה שבים עתה לקיבוצים ובודקים אם כל מה שסיפרו להם הוריהם על "גן עדן" הוא אמיתי

 

"כבר לא צריך להביט בנוסטלגיה בתמונות מצהיבות של מתנדבת בלונדינית בקטיף", כותבת תמי זר בעיתון גלובוס (בכתבה "הבלונד חוזר", שפורסמה ב-17.1.2010) ומציינת, כי לאחר שהאינתיפאדות כמעט שחיסלו את מפעל המתנדבים בקיבוצים, הוא קם לתחייה, והיום כבר פרוסים למעלה מ-1,000 מתנדבים ב-26 קיבוצים, רובם שיתופיים. "אם היה מספר גדול יותר של קיבוצים שמוכנים לקלוט מתנדבים, היו מגיעים לכאן הרבה יותר אנשים", אומר לכתבת גלובס אביב לשם, דובר התק"צ. ואיה שגיא, מנהלת התוכנית למתנדבים מחו"ל בתנועות הקיבוציות, מספרת על עשרות פניות שהיא מקבלת כל יום וכיצד היא נאלצת לדחות אנשים, גם ממדינות כמו מקדוניה וסרביה.

 

חלום ילדות

 

המתנדבים הראשונים הופיעו בקיבוצים באמצע שנות ה-60. לאחר מלחמת ששת הימים גברה הזרימה, ובשנות ה-70 וה-80 הגיעו לארץ כ-12,000 מתנדבים, שעבדו בכ-120 קיבוצים.

 

ההתעוררות החדשה של תנועת המתנדבים, בחלקה היא תופעה של דור שני של מתנדבים, בנים להורים שהיו מתנדבים בקיבוצים לפני 20 שנה. בעבודתי עם מתנדבים בגבע, פגשתי לפחות 20 מתנדבים שהגדירו את עצמם כדור שני של מתנדבים, וביניהם אליסה קוסיסטן ולוטה אריקסון שהגיעו אלינו מפינלנד. גם הן התראיינו לכתבה בגלובס וסיפרו, כיצד כבר בגיל צעיר ידעו שלא יוותרו על חוויית ההתנדבות בישראל, אותה חוו הוריה של אליסיה בשעתם היפה. כבר בגיל 12 הן תכננו ללכת לקיבוץ. "כשאליסה הייתה מגיעה אליי הביתה", נזכרת לוטה, "מיד היינו הולכות לסלון ולוקחות משם את אלבומי התמונות. הסתכלנו שעות בתמונות של האימהות שלנו קוטפות תפוזים בקבוץ בשנות ה-70. זה נראה לנו כאילו הן בגן עדן".

 

זו עדיין חגיגה

 

"אני חושבת, שכל התופעה של ההתנדבות היא כבר לא כל כך פרועה כפי שהייתה בעבר", אומרת אליסיה לכתבת גלובס. "ההורים שלי אף פעם לא סיפרו לי מה באמת קרה במסיבות שהם עשו, אבל אני יכולה לנחש מהתמונות. בכל זאת, זו עדיין חגיגה. בגבע אפשר לראות עד כמה המתנדבים היו משמעותיים לקיבוץ. יש כאן המון זוגות מעורבים. וכן, יש הרבה אנשים בקיבוץ שמתחילים אתנו. אני מניחה שאני ממשיכה את המסורת, כי יש לי פה חבר קיבוצניק".

 

עולם ומלואו

 

המפגש בין הצעירים האלה והתרבויות השונות הוא מרתק. הם מוסיפים לקיבוץ הרבה עניין וצבע, וגם גורמים לחיים יותר מעניינים לדור הצעיר, ולכלל חברי הקיבוצים. גם התרומה שלהם בעבודה, בענפים השונים, היא מאוד משמעותית בגבע.

 

כל אחד מהמתנדבים הופך להיות שגריר שלנו בחו"ל. יש לכך חשיבות גדולה בתקופה בה ההסברה הישראלית בעולם הרחב קשה כל כך. בגבע היו בשנתיים האחרונות מתנדבים מארצות הברית, אנגליה, אוסטרליה וניו זילנד, סקוטלנד, הולנד, צרפת, סין וקוריאה, איסלנד, גרמניה, הונגריה, פינלנד ושוודיה, סלובקיה, אירלנד, דרום אפריקה, אקוודור, קולומביה וברזיל. כל מתנדב ומתנדבת הם בבחינת עולם ומלואו. הם עובדים ברפת, בדיר, בחדר האוכל ובמטבח במפעלים, בגידולי שדה ובמדגה. קבוצה של בעלי מלאכה מאוסטרליה אף עבדה בבניין.

 

ובלילות

 

בערבים מתנהלת פעילות רבה במחנה המתנדבים: שיעורי עברית, הרצאות על החגים ועל המצב הפוליטי במזרח התיכון, וגם מסיבות.

 

יש מסורת יפה של מסיבות שהם מארגנים, כשמתנדב מסיים את תקופת שהותו בקיבוץ. בדרך כלל יש למסיבה נושא, והאוכל והלבוש בהתאם. כמובן, שיש גם טיולים בכל רחבי הארץ.

 

לקלוט מכל הלב

 

אנחנו ממליצים מכל לב, לכל קיבוץ שיכול להעניק תנאים נאותים, שיקלוט מתנדבים לטובת הקיבוץ וגם המדינה. נוכחותם מרחיבה אופקים וגורמת לשמחת חיים, והתרומה שלהם היא מאוד משמעותית.

 

פורסם ב"במקום" מס' 13

נכתב בתאריך
8/3/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו