עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כשלי העמימות

כשלי העמימות

מאת יזהר בן נחום, 7/3/2010

 

הסכמה מעורפלת על נוסחה ש"כולם יכולים לחיות איתה" היא הסכמה על כך שההכרעה תיפול במקום אחר ובדרך שאינה דמוקרטית

 

בשעה טובה ומוצלחת איישנו את המערכת הארגונית של הקיבוץ בתהליך דמוקרטי למופת. אין מילים. הבחירות נערכו בקלפי וכל המועמדים הוצגו לבחירה אישית, ללא "אן-בלוק". אין חולק על כך שדמוקרטיה היא דבר חשוב ובייחוד כשהיא אמיתית. כדי שהצבעה תהיה דמוקרטית גם למעשה ולא רק להלכה נדרשים מספר תנאים. לצורך הדברים שאני מבקש לומר, אזכיר שניים מהם:

1. העמדה של יותר מחלופה אחת להצבעה.

2. הימצאותו של המידע הנדרש בידי המצביעים.

 

באחת ממועצות הקיבוץ הארצי ז"ל קמה חברה יוצאת יוגוסלביה ז"ל ואמרה: "ביוגוסלביה הלכנו כל ארבע שנים לקלפי. היה שם רק פתק אחד והיה כתוב עליו טיטו, אבל לפחות ידענו מי זה. פה מציעים לנו כמה שמות, אבל אין לי מושג מי הם." באין מידע ובאין חלופה, נוטה "העם" להצביע בעד הצעת "השלטון", כי "הם בטח יודעים מה הם עושים". ל"שלטון", מטבע הדברים, יש אינטרס שהצעותיו תתקבלנה ותזכינה להסכמה רחבה ככל האפשר. הסכמה רחבה היא דבר חיובי. אינני מאלה המצדדים בחידוד מחלוקות לשמן, אך זאת בתנאי שגם אותה הסכמה היא אמיתית, כלומר - לכולם ברור על מה הוסכם ומה הוחלט.

 

מה שאינני אוהב הוא הסכמה מזויפת, הסכמה על נוסחה ש"כולם יכולים לחיות איתה" משום שהיא מעורפלת. התוצאה המעשית של הסכמה כזו שהיא שההכרעה תיפול במקום אחר, בצורה אחרת, על-ידי אנשים אחרים ובפשטות - בדרך שאינה דמוקרטית.

 

רוצים דוגמה מבית קמה? ב-3.8.1991 החליטה שיחת קיבוץ בית קמה בצורה דמוקרטית שבתי הילדים יתפקדו עד השעה 16:30. עובדות החינוך ערערו על ההחלטה, אבל מזכירת הקיבוץ שכנעה אותן שלא להביא את הערעור לשיחה, משום שערעור מעורר מחלוקת ועדיף להגיע לפשרה שקטה מחוץ לשיחה. הפשרה השקטה מחוץ לשיחה הייתה ששעות הפעילות של בתי הילדים נשארו כפי שהיו וההחלטה שהתקבלה בגלוי ובצורה דמוקרטית פשוט לא בוצעה. כשאני הייתי מזכיר הקיבוץ רציתי, כמובן, שהצעות המזכירות תתקבלנה, אבל כאשר המחיר שנדרש לשם כך היה עמימות, העדפתי הכרעה ברורה, גם כזו המנוגדת לדעתי.

***

ומה קורה היום בבית קמה? לשמחתי, לפחות בינתיים, הן בקיבוץ והן בקהילה הדברים מתנהלים בדרך שהגדרתי כאן כנכונה. אין לנו כאן מאבקים פוליטיים שבהם הדמוקרטיה חוגגת והרקמה החברתית נהרסת. משתדלים להגיע להסכמות, אבל לא במחיר של עמימות. ההחלטה בנושא התקשורת היא דוגמה טובה לכך. נעשה מאמץ למנוע מצב שבו יתייצבו בפני הציבור שתי "מפלגות" ואכן נמצאה נוסחה גואלת ומוסכמת, אבל הנוסחה הזו איננה עמומה ואיננה מעבירה את ההכרעה למקום אחר. ההסכמה הרחבה היא אמיתית וטוב שכך. בהצבעות שהתקיימו בקיבוץ על בחירת מוסדות והפרטת החשמל היו הפרשים קטנים יותר בחלק מהנושאים, אבל התוצאות נתנו תשובה ברורה על השאלה מה המצביעים רוצים וכיצד מתקדמים מכאן.

 

אני מציע שכך ננהג גם בנושא בית הכנסת. נכון לעכשיו - המקום היחיד שבו מתקיימים בנושא זה דיונים פתוחים וגלויים לציבור הוא העלון וזה כבר לא טוב. הוועד - ולא אני - היה צריך ליזום פתיחה של הנושא לדיון ציבורי. ואשר להחלטה שתתקבל, אם אפשר להגיע לא ל"נוסחה שכולם יכולים לחיות איתה", אלא לפתרון מעשי שכולם יכולים לחיות אתו, זה יהיה הטוב ביותר. אינני חושב שמישהו ישמח לראות בבית קמה את "מפלגת האורתודוקסים", "מפלגת הרפורמים" ו"מפלגת החילוניים" מפיצות חומר תעמולה, מכנסות אסיפות הסברה ומגייסות תומכים באמצעות ביקורי בית, אבל אם תוצג בפני הציבור נוסחה עמומה, שכל מטרתה לשמש כמסך עשן שבחסותו תתקבל ההכרעה האמיתית הרחק מעיני הציבור, לא נרוויח שלום בית חברתי במחיר של פגיעה בדמוקרטיה, אלא נפגע בשניהם.

  

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
7/3/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו