עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קוזה נוסטרו

קוזה נוסטרו

מאת עזרא דלומי, 28/2/2010

 

מערכות פיננסיות שהגיון קיומן הוא מתן שירות למערכות יצרניות, ליווי פרויקט תעשייתי כלשהו, סיוע במשכנתא לזוג שמתחיל את חייו, תפחו למימדים מפלצתיים והפכו את חיינו לקזינו

 

עולם הפיננסים ממשיך להעשיר את שפתנו: אחרי שלמדנו מה זה סאב-פריים, קרנות גידור, נגזרות פיננסיות, בועות נדל"ן, אג"ח זבל, מניות ארביטרז', פוזיציות לונג ושורט, נחת עלינו לאחרונה מונח חדש: חשבון "נוסטרו". נוסטרו, משמע - "שלנו" (בלטינית). זהו חשבון ההשקעות העצמי של גוף פיננסי, במקרה שלנו של "פסגות - בית השקעות". בית השקעות מנהל את כספם של אחרים וגם את הונו העצמי. מנהל, כלומר משקיע כדי לעשות תשואה, רווח ולגרד עמלה. עפ"י החשד, שניים מבכירי פסגות עשו פעולות אסורות בחשבון הנוסטרו, כדי להעלות את ערכם של כל מיני נכסים פיננסיים ולגרוף מיליונים לכיסם. הנה כך התוודענו גם לנוסטרו. ואם "חשבון נוסטרו" מצלצל כמו "קוזה נוסטרה" (העניין שלנו), סיסמתה של המאפיה, הקישור הוא על אחריות הקורא.

 

במכבסת המילים, השם המשותף לכל המונחים הללו הוא "מוצרים פיננסיים" ולעיסוק בהם "הנדסה פיננסית". בעשורים האחרונים, עם התעצמות הגלובליזציה והשווקים הפתוחים, עם זרימה חופשית של הון בין ארצות ויבשות, עם עליית מעמדו של הכסף כסמן ערכי והיררכי ראשון במעלה - יותר מכל ערך אחר - ועם נסיגתן של הממשלות מן המעורבות המייצבת בכלכלת המדינות, כבש העיסוק בתעשיית הכסף ובעשיית כסף מכסף נתח מרכזי בחיינו; עניין שהעוסקים בו זוכים לכבוד, יוקרה והכנסה נאה. הרבה אנשים צעירים ומוכשרים מייגעים את מוחם איך להמר "נכון": מה ומתי לקנות, מה ומתי למכור, וככל שהמכה שעשו גדולה יותר, הרי זה משובח. "מוצר" פיננסי, לרוב וירטואלי, שווה הרבה יותר ממוצר תעשייתי או חקלאי. נכון, לעתים זה מוצר מסוכן, לעתים הכסף איננו שייך למהמר, אבל מי עוסק בזוטות כאלה כשהבוכטה קורצת.

 

בשבועות האחרונים רבו הדיווחים על קבוצות של מתמטיקאים, אנשי היי-טק, בוגרי אמ"ן, אקס-טייסים, ועוד בעלי מוחות יצירתיים, העוסקים בפיתוח תוכנות ונוסחאות סודיות (אלגוריתם מתמטי) המנתחות באון-ליין את תנודותיהם של ניירות ערך בבורסות העולם, כדי להצביע במדויק על מגמה כלשהי שבעקבותיה ייתן המחשב הוראת קניה או מכירה ויניב תשואה יפה, עוד לפני שהמהמר הקונבנציונאלי אמר "ג'ק רובינזון". הנה כך מכים את הבורסה. לתחום הזה קוראים "אלגו-טריידינג" והרבה מוחות מקיזים סביבו את אונם ומרצם האינטלקטואלי כדי לקצר דרך "למכה" הנכספת.

 

***

לו כל הסיפור הזה היה מתנהל באיזה עולם צדדי, כבועה בתוך בועה – ניחא. לו ההימור היה על חשבונם של בעלי הדבר וכל התוצאות, אבל כל התוצאות, על אחריותם ואחריותם בלבד, מילא. אלא שתעשיית האוויר הזאת הפכה כל-כך דומיננטית בחיינו, כל כך מעצבת הוויה ותודעה וממלאת את חללנו בג'יבריש של נתונים ופרשנויות סותרות, עד שהצופה והמאזין חש שבטרוף הזה יותר משיש סיבות המסבירות תוצאה כלשהי, התוצאות הן שמחפשות סיבה. מי באמת יודע למה זינק מחיר הנפט אתמול ונחת חזרה היום. מי יודע למה צנח מדד כלשהו ואחר עלה במקומו. לעתים אותו ההסבר ניתן לאירועים הפוכים בתכלית. פעם הצהרה פוליטית כלשהי הקפיצה מדד ופעם אותה הצהרה הפילה אותו. יודעים למה? בפעם הראשונה הציבור האמין להצהרה ולכן המדד זינק; בפעם השנייה הוא לא האמין ולכן המדד צנח. עכשיו נראה אתכם מסבירים לי שאני טועה. אין סיכוי שתצליחו. או שכן, כי כל הסבר אפשרי.

 

מערכות פיננסיות שהגיון קיומן הוא מתן שירות למערכות יצרניות, מתן הלוואות במקרה הצורך, ליווי פרויקט תעשייתי כלשהו, סיוע במשכנתא לזוג צעיר שמתחיל את חייו, תפחו למימדים מפלצתיים. מאמצעי בשירותה של כלכלת החומר והיצור, הם הפכו למטרה המזינה את עצמה, לתעשיית אוויר המתהדרת בגורדי שחקים ומשרדי פאר. היא בולעת כל דבר, כולל מדינות, אם להתייחס לאופן בו הימרו מנהיגי יוון על כלכלתה בגיבוי, הכיצד לא, של אחד הבנקים הגדולים של וול סטריט. אין ספק, הטפיל הפיננסי, השתלט על הצמח היצרני, חולב אותו מתעתע בו ומייבש אותו. המתווך הפיננסי השתלט על בעל הנכס.

 

והאזרח "הסביר", שכל רצונו הוא לשמור על ערך כספו ולדאוג לעתידו ולעתיד ילדיו, מוצא עצמו מסוחרר בים של אי ודאויות מאיימות, נודד בין יועצים ובתי השקעות. כולה הוא מבקש לשמור על ערך כספו שחסך בדי עמל. 

***

 בכירי פסגות ייענשו מן הסתם, אם יימצאו אשמים. אבל סיפור פסגות הוא רק משל. הנמשל הוא הסדר החברתי המצמיח את תופעת פסגות ותופעות רבות וחמורות בהרבה, שמאיימות על יציבותן של מדינות, עלו מיליארדים רבים לאזרחיהן, ובעבר דרדרו את העולם לשפל גדול וממנו למלחמה עוד יותר גדולה.

 

 בסופו של דבר, יותר משהשאלה היא כלכלית-פיננסית, היא פוליטית וערכית. פוליטית, משום שהיא קשורה לאחריותה של הממשלה על אופן התנהלותה של החברה. האם זו ממשלה המבטיחה את חסכונות אזרחיה באופן שייתר את הצורך שלהם להמר על כספם כדי לשמור על ערכו; האם היא מכבידה או מקלה על האפשרות להפוך את חיינו לשדה הימורים; ובנושא הערכי, השאלה היא האם טעם חיינו יתמצה בתחרות "למי יש את הכי גדול", או שיהיו ערכים אחרים, מוסריים, הומאניים וסולידאריים, שבהם הגודל האמיתי הוא של הנפש, הרוח והערבות ההדדית.

 

פורסם ב"במקום" מס' 13

 

 

למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
28/2/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו