עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שבחי תאוות הבצע

שבחי תאוות הבצע

מאת אלישע שפירא, 17/2/2010

 

ורד דר, בכירה ב"פסגות שוקי הון" הסבירה לאנשי התעשייה הקיבוצית שמה שמניע את הכלכלה זו תאוות בצע. האומנם?

 

"תאוות הבצע מניעה את הכלכלה", קבעה בנחרצות חיננית הגברת ורד דר, האסטרטגית של "פסגות שוקי הון". היא אמרה זאת מעל במת הכנס השנתי של איגוד התעשייה הקיבוצית לפני שנה או שנתיים. נזכרתי באמירה זו לאחרונה כאשר חלק מחבריה (ואולי חניכיה?) של ורד דר נעצרו לחקירה בחשד להרצה פלילית של מניות. אם הכל תאוות בצע אז היכן הגבול בין מותר לאסור? סבר פלוצקר אמר על כך ב"ידיעות אחרונות": "תאוות הבצע התחלפה בתאוות פשע ולפעמים המעבר הוא מהיר וקל".

 

מעבר להיבטים הכלכליים והפליליים של התנהגותם, ראוי לזכור שקרנות פנסיה וקופות גמל שרבים מאיתנו הפקידו בהן את מיטב כספי החיסכון הפנסיוני שלנו, ביניהן: "גדיש", "כינרת", "פסגות גמל" ואחרות, מחזיקות חלק מכספי המפקידים ב"פסגות שוקי הון". כפי שנראה עכשיו לא נשקפת הפעם סכנה ממשית לקרנות ולקופות, אך עם השקפת עולם מהסוג שביטאה הגברת דר ועם הנורמות של חלק ממנהלי החברה, אי אפשר לדעת מה יילד יום.

 

גם "מריל לינץ'", "להמן ברדרס", ואחרים, נחשבו לפירמות יציבות ובטוחות עד שתאוות הבצע הכריעה אותן. גם כאשר הן התדרדרו במורד התהום הן עוד המשיכו לתגמל את המהמרים שעמדו בראשן בבונוסים שמנים של מיליונים רבים. מיליוני דולרים שנגזלו מרבבות לקוחותיהם, מתוך אטימות מוחלטת לתוצאות המפולת והשלכותיה על מיליוני בני אדם. הכל בשם החופש לממש את תאוות הבצע ללא מפריע וללא התערבות הציבור.

 

***

לא פחות מהממת מדבריה של הגברת דר הייתה שתיקתו של הקהל. הקהל המובחר של עמיתי, מובילי התעשייה הקיבוצית, מלח הארץ, שמע והחריש. איש מיושבי שולחן הנשיאות לא מחה ולא תיקן את הגברת. איש לא קם בשם החברים העובדים עשרות שנים לפרנסתם, בשם העובדים מבחוץ, בשם הקשישים והילדים שמפעלי התעשייה הקיבוצית, כמו כל המשק הקיבוצי, מקיימים אותם ומבטיחים את חינוכם של אלה ואת זקנתם של אלה. איש לא קם ולא מחה בשם המפעל הגדול של בניית הארץ. הכל התכווץ לתוך "תאוות הבצע" הגסה והפשטנית. לגודל הבושה גם אני לא הגבתי מייד. עבר שבוע ימים עד שמחאתי ראתה אור מעל דפי "הדף הירוק" וב"שווים". על כך אני מתקשה לסלוח לעצמי.

***

הם, חברי, אינם חושבים באמת שהכל תאוות בצע. הם ברובם אנשים צנועים המקדישים את זמנם ומרצם לקידום המפעלים שהם עומדים בראשם. הם עושים זאת מתוך אחריות למפעלים, לעובדים, לחברה כולה, למשק, לשותפים ולכל בעלי העניין בעשייה ובפירות פעילותם. הבעיה היא שרבים מהם מקבלים את השפה ואת המושגים הרווחים ב"ברנז'ה המקצועית" כאילו הם חלק הכרחי של הניהול הכלכלי הנכון.

 

 הם מקבלים את המוסכמות השקריות הללו ללא ביקורת וללא שאלות, עד כדי התבטלות עצמית. חלקם מנמיכים את קומתם עד עפר בפני הסמכות הבלתי מעורערת של דוברי "הכלכלה החופשית" לכאורה. הכלכלה השואפת להתנתק מכל מחויבות חברתית. חלקם מאמצים את השיח של נביאי הקפיטליזם חסר המעצורים, כאילו מדובר באמת מוחלטת. חלקם, ואני מאמין שרק חלק קטן, הפנימו ואימצו את דרך החשיבה הזו. אלה מאמינים שהכלכלה נועדה כדי להעשיר אותם וכל השאר, כולנו, אנו רק מכשירים בידם כדי לממש את תאוות הבצע שלהם. האירועים האחרונים ב"פסגות שוקי הון" אמורים להיות תמרור אזהרה נוסף, לפני המדרון המסוכן, למי שאבדו לו הבלמים.

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
17/2/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו