עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גירושים מאוחרים
גירושים מאוחרים

מאת עזרא דלומי, 14/2/2010

 

המטה השיתופי - "המגדלור" מקמפיין הבחירות של ולוולה - הפך לשק חבטות תנועתי ומשול לאישה מוכה. כל שנותר לו הוא לבקש גט הוגן והסכם מזונות סביר

 

החלטת מועצת התנועה, לדחות את בקשת המטה השיתופי להגדיל את תקציבה "בגובה של קפה וקרואסון לחבר", כמו תמיכתה, לאחרונה, בתכנית נתניהו (בתיווך ברק) להפרטת קרקעות הלאום, מלמדות על כשלון אסטרטגיית "ההשפעה מבפנים" שנוקט בה המטה השיתופי בשנים האחרונות.

 

תקפותה של אסטרטגיה נבחנת בהצלחתה או בכישלונה. הן בנושא הקרקעות והן בנושא המיסוי נחל המטה השיתופי כשלון חרוץ.

 

לכאורה אין להשוות בין העניינים: החלטה על הפרטת קרקעות לאום חשובה בהרבה מהחלטה על תוספת קטנה של מס תנועתי לצורך פעולה חינוכית והכשרת קאדר מנהיגותי.

 

אלא שעל אף ההבדל, מדובר בהחלטות אחיות, המסמנות את אותו הכיוון: עוד גריעה מן הנכסים הציבוריים - במקרה של הקרקע; עוד גריעה מן המעשה הציבורי במקרה של המיסוי. בשניהם ניצח זרם ההפרטה.

 

עניין הקרקעות סוקר בהרחבה והוא עתיד להידון בבג"ץ. נניח לו כרגע.

 

מה שמעיק בעניין המיסוי הם העוינות, הסרקאזם והכעס שבה נתקלה הבקשה לתוספת מס לא גדולה (כ-5000 ₪ לקיבוץ) שנועדה למטרות תנועתיות. אמת, מטרות שמוביל המטה השיתופי, אך כאלה מתחום החינוך, העשויות לשרת את כלל התנועה הקיבוצית.

***

כתבתי "לשרת את כלל התנועה הקיבוצית" ונראה שכאן הטעות. אין לדבר היום על "כלל התנועה הקיבוצית". תהליכי ההפרטה חילקו אותה - וגם את חבריה - לסקטורים ומעמדות שאינם רואים עוד את צרכי התנועה עין בעין. יחסם של קיבוצי המרכז להפרטת הקרקע שונה מאוד מיחסם של קיבוצי הפריפריה; קיבוץ מופרט יתייחס באופן שונה למיסוי תנועתי מקיבוץ שיתופי; לסקטור הוותיק בקיבוץ "המתחדש" אינטרס שונה מזה שלשכבת המנהלים; לשכבת הביניים - סדר עדיפויות משלה. הדאגה המשותפת של הציבור לכלל החברה הולכת ונמוגה. איך אמרה הגב' תאצ'ר? אין חברה, יש רק יחידים ומשפחות.

 

היו מניעים אישיים בסירוב לאשר תוספת מס לפעולה השיתופית. מי שעוקב אחרי הטוקבקים באתרים הקיבוציים יגלה לא מעט איבה כלפי המטה השיתופי, ראשיו ודובריו. מקריאתם עולה תחושה שקיומו של המטה מציק ללא מעט אנשים הגורסים "גם לי גם להם לא יהיה". בדיוק כמו האם המקנאת ממשפט שלמה.

 

ואולם המניעים האישיים בטלים בששים אל מול הטענה שכל מה שתנועתי - מכביד ומיותר ואל מול תודעה מופרטת הדוגלת בכל קיבוץ וכל חבר לנפשו. זו אותה תפיסה הטוענת שמסים זה רע ותוספת מס - רעה עוד יותר, בלא קשר לסכום. העניין העקרוני הזה מתגלה דווקא על רקע הבקשה הצנועה והבלתי מכבידה.

 

***

אפשר היה להתייחס אל האירוע הזה כאל עניין שולי - פלוס מינוס 4% בתקציב - אלמלא חשף שוב את חוסר ההיגיון שבהתנהלות המטה השיתופי.

 

במצב שבו מזכירות התנועה הופכת ליחידת מטה, עם תקציב הולך וקטן, אין למטה השיתופי סיכוי לממש ולו חלק מתכניותיו. הבעיה הזאת לא נולדה היום, אך היא מחריפה משנה לשנה. ולכן, אם המטה איננו רוצה להימוג, עליו לצאת לדרך חדשה, לגייס מקיבוציו את המיסים לפעילותו עפ"י צרכיו, ולהתנהל מול מזכירות התנועה כלקוח.

 

מבט על הפעילות התנועתית כיום יגלה שחלק עצום ממנה איננו נוגע למטה השיתופי. יועצי שיוך, מיסוי מקרקעין, מעמד התושב אינם מענייניו. גם לא הצמיחה הדמוגרפית, כפי שהיא מתבצעת. כך מממן המטה פעולות שהן לעתים הפוכות ממטרותיו, בעוד את שלו איננו יכול להוציא אל הפועל.

 

סיפור המעגלים התנועתיים מיצה עצמו. המטה השיתופי - ה"מגדלור" מקמפיין הבחירות של ולוולה - הוא היום שק חבטות תנועתי ו"אישה מוכה". אם הוא לא נהנה להיות מוכה - ויש כאלה שנהנים - אז מה שנחוץ לו זה סוג של פרידה הוגנת עם הסכם מזונות סביר.

 

למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
14/2/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו