עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מחשבים את קיצנו לאחור

מחשבים את קיצנו לאחור

מאת יזהר בן נחום, 8/2/2010

 

הקיבוץ השיתופי בית קמה, כמו החתולים של שלמה ארצי, מחשב את קיצו לאחור. הפעילות בקהילת בית קמה מושכת אותי יותר

 

התנועה הקיבוצית, כפי שאושר פעם נוספת במועצתה האחרונה, נותנת עדיפות לצמיחה דמוגרפית בדרך של קליטה מלאה לחברות, על פני הרחבות קהילתיות. לגבי בית קמה זה לא ממש רלוונטי, כי מזה זמן רב אנחנו כבר לא קיבוץ שיש לו הרחבה קהילתית, אלא יישוב קהילתי שיש בתוכו קיבוץ. למרות ואולי בגלל שהשם "יזהר בן נחום" נחשב כמושג נרדף ל"קיבוצניק פאנאטי", אני, באופן אישי, דווקא מרוצה מהסידור הזה, שמאפשר לי להמשיך ולחיות בקיבוץ שיתופי ובו בזמן לראות סביבי המון משפחות צעירות וילדים. כולל המשפחה שלי. אפילו אמרי רון ממשמר העמק, מהשיתופיסטים הקנאים ביותר, הודה באוזני שעבור בית קמה זהו הפתרון האופטימלי. אז אם הכל כל כך טוב, איפה הבעיה?

 

הבעיה היא שבזמן האחרון אני מוצא את עצמי מתעניין פחות ופחות בגוף שנקרא "קיבוץ בית קמה", כישות נפרדת מ"קהילת בית קמה". הדבר מצא את ביטויו בצורה קיצונית כשהודעתי שאני מתכוון לנסוע למועדון הזמר בדביר בערב שבו הייתה אמורה להתקיים שיחת קיבוץ. מתברר שהנוסחה "אסור ליצור מצב שבו יזהר הוא לא הקיבוצניק המושלם", זו שעבדה בהצלחה ב-1994, כשעמדתי להפר החלטת שיחה בנושא נסיעת ילדים לחו"ל, עבדה גם הפעם ושיחת הקיבוץ נדחתה. או קיי, אז הייתי שם, אבל זה רק חיזק בי את התחושה שאני מכלה את זמני בעיסוק משמים, עקר ומתסכל.

***

זה התחיל בפלפולים נוהליים על ההבדל בין "שיחת קיבוץ" ל"אסיפת הסברה" ונמשך בדיוק מעמיק בשאלה האם זוג שרק אחד ממרכיביו פנסיונר זכאי ליותר או פחות חשמל מיחיד שילדיו הקטינים מתגוררים בביתו. מצטער, חברים. השאלה הגורלית הזו לא מצליחה לרגש אותי, אבל מה שנראה לי מגוחך יותר הוא הדרישה שלא לדון בנושא הפרטת החשמל לפני שנחליט "איזה קיבוץ אנחנו רוצים". התנגדתי לגישה של "הכל או לא כלום" גם בשנים שבהן היינו קיבוץ עם מדרג גילאים נורמלי. במצבנו היום, התשובה לשאלה "איזה קיבוץ אנחנו רוצים?" נגזרת מהתשובה לשאלה "איזה קיבוץ יש לנו?" ובאמת, איזה קיבוץ יש לנו? יש לנו קיבוץ שיתופי מזדקן, שויתר סופית על האופציה לקבל חברים חדשים למסגרת השיתופית ונערך היום לקבלת חברים חדשים במסלול של עצמאות כלכלית. כל החלטה שנקבל בעתיד הקרוב או הרחוק בנושא של שינוי באורחות החיים, לא תתייחס לחברים החדשים, אלא רק לאותם חברים שחלקם כבר בפנסיה וחלקם הנותר מתקרב אליה במהירות.

 

דווקא בגלל זה אני מתנגד לשינויים נוספים באורחות החיים בקיבוץ בית קמה (מעבר להפרטת החשמל, שבה אני תומך). שני הנימוקים העיקריים לשינויים בקיבוצים - העלאת המוטיבציה לעבודה ואטרקטיביות לבני הקיבוץ וצעירים אחרים - אינם רלוונטיים לבית קמה. הראשון בגלל מדרג הגילאים שלנו והשני - מכיוון שכאמור, כל קליטה חדשה תהיה בעצמאות כלכלית בלבד. לכן, התשובה שלי לשאלה "איזה קיבוץ אנחנו רוצים?" היא "קיבוץ שדואג לכך שחבריו המזדקנים יחיו בשלווה את השנים שנותרו להם". נרצה או לא נרצה, נעים לנו לשמוע את זה או לא, חייבים או לא חייבים לכתוב את זה בעלון, הקיבוץ השיתופי בית קמה, כמו החתולים של שלמה ארצי, מחשב את קיצו לאחור. גם את זה חשוב מאוד לעשות בצורה טובה ונכונה ואני מלא הערכה, כבוד ותודה למי שמוכן לעסוק בזה, אבל אני - מה לעשות - לא בנוי לזה. הפעילות בקהילת בית קמה, גוף שעוסק בפתיחה של דברים חדשים ולא בסגירה של דברים ישנים - מושכת אותי הרבה יותר.

 

וגם בקהילה, תמיד אוהב פחות את המקומות שבהם מנסחים נהלים ומתווכחים על טבלאות ואחוזים ואעדיף לתרום את חלקי במקומות שבהם עושים דברים שמביאים שמחה.

 

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
8/2/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו