עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

זינוק בעליה

זינוק בעליה

מאת עזרא דלומי, 4/2/2010

 

במקום המשך הדשדוש ב"קרבות בלימה", יש לקדם איחוד של מעגלי הקבוצות, המטה השיתופי, קומונות הבוגרים והמיעוטים השיתופיים בקיבוצים המופרטים, למעגל שיתופי בעל חיות ועצמה. ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה

 

לפני עשר שנים, ב-1999, קם הזרם השיתופי בתנועה הקיבוצית. היה זה בעקבות ההחלטה לאפשר קיומם של שני מעגלים - שיתופי ומופרט - במסגרת תנועתית אחת. בעת ההיא למעלה מ-100 מתוך 270 קיבוצי כלל התנועה הקיבוצית קיימו אורח חיים שיתופי-שוויוני. יתר הקיבוצים היו בתהליכי הפרטה, איטיים או מתקדמים, כאשר בתחום השכר, דובר על פערים "מתונים".

 

לזרם השיתופי הצטרפו כ-30 קיבוצים, שהיוו את "הגרעין הקשה". הקיבוצים השיתופיים האחרים החליטו לקיים את אורח החיים השיתופי מבלי לציין זאת בתעודת הזהות שלהם. כלומר, מבין למעלה ממאה קיבוצים שיתופיים, פחות משליש ראו עצמם שייכים ל"ליבה השיתופית". הם קיימו חיי שיתוף ושוויון אך לא הצטרפו ל"זרם". הם היו במעגל השני.

 

כמה גורמים מנעו את ההצטרפות: החשש להביא את נושא תעודת הזהות להכרעה בתוך הקיבוץ, בידיעה שיש בו מיעוט, לעתים לא מבוטל, התומך בהפרטה; המתח שהיה באותה עת בין מזכירות התנועה (המזכירים היו טל וברגיל), שתמכה בתהליכי ההפרטה, לבין הזרם השיתופי - למה להכניס את הראש לתוך הקלחת הזאת; אבל נראה שהגורם הבולט ביותר היה "רוח התקופה". ברחוב הישראלי והקיבוצי, במקביל לתהליכי הגלובליזציה, הלך שיח ההפרטה והתעצם וכל מי שדגל בשיתוף, נחשב למיושן וארכאי. די בכך שאנחנו שיתופיים, לא צריך להכריז על כך ברבים, בוודאי לא להצטרף ל"קיבוצים הרדיקליים" שבזרם השיתופי, טענו בקיבוצי המעגל השני.

 

חלף עשור ומספר הקיבוצים השיתופיים הצטמצם בשליש. היום הם מונים כ-70 קיבוצים, 10% מהם מתנועת הקיבוץ הדתי - כולם אוחדו תחת "המטה השיתופי", ללא הבדל בין חברים ללא חברים בזרם השיתופי. עם זאת, בקיבוצים שהופרטו, נותר מיעוט של חברים שיתופיים - לעתים לא מבוטל - שנאלצו לקבל על עצמם את דין ההפרטה עליה החליט קיבוצם ולהתנהל על-פי כלליה.

***

התברר שהתקווה שהייתה, לפחות לחלק ממקימי הזרם השיתופי, לבלום או לעכב את תהליכי ההפרטה בקיבוצים, הייתה מוגזמת ואולי בלתי ישימה. גם הניסיון להשפיע על החלטות מזכירות התנועה "מבפנים" - תפיסה שהדריכה את "הזרם השיתופי" - נחשף בכל מגבלותיו. ביטוי בולט לכך, הייתה החלטת מזכירות התנועה להעניק רוח גבית לרפורמת הקרקעות של נתניהו. במבחן האסטרטגי הזה - שבישראל מהווה נייר לקמוס המבדיל בין קפיטליזם לסוציאל דמוקרטיה - הייתה מזכירות התנועה הקיבוצית שתדלנית של הצד הקפיטליסטי. אכן, פה ושם רשמה לעצמה תפיסת "ההשפעה מבפנים" כמה הישגים: למשל, העלאת בסיס קצבת הפנסיה בקיבוצים המופרטים ודחייה זמנית של ההכרעה על רפורמת הקרקעות עד לסיבוב הצבעה שני בכנסת. ואולם, ההישגים האלה נראים קטנים ושוליים בתוך החשבון הכולל. הסכר בפני הפרטת קרקע הלאום נפרץ; פערי השכר בקיבוצים המופרטים מגיעים לעתים ליחס של 5-6 ל-1 וספק אם הדיון התנועתי על הגבלת פערי השכר, ישנה מצב זה באופן מהותי; עוד ועוד קיבוצים, גם אם בזרם איטי, זולגים אל מחנה ההפרטה.

 

תופעה מדאיגה אחרת נראית לאחרונה בקיבוצים שיתופיים חזקים שנקלעו לקשיים כלכליים בגין המשבר הפיננסי הגלובלי: מתברר כי למרות שאלה קשיים שסיבתם חיצונית, מתעצם קולם של תומכי ההפרטה הטוענים שמדובר ב"כשל קיבוצי" ולכן הפתרון הוא - להפריט. אין סימן ברור מכך להשתלטות ההפרטה גם על התודעה.

 

כך הפכו הפתרונות הקפיטליסטיים מזור לכל מחלה בקיבוצים, גם כשהגורם למחלה הוא הקפיטליזם עצמו.

 

***

הצמצום וההיחלשות של הזרם השיתופי בקיבוצים מתרחשים דווקא על רקע קיומם של תהליכים, פנימיים וחיצוניים, מנוגדים. בעולם מתחילה התנערות מקסמה של כלכלת השוק ויש פניות פרסה אל פתרונות סוציאל דמוקרטיים. כך מאמציו של הנשיא אובמה בנושא ביטוח בריאות לכל אזרח אמריקאי; כך הלאמה של בנקים ותאגידים שקרסו בשל תאוות הבצע של מנהליהם; כך הניסיון להגביל את רמות השכר והדיווידנדים של הבכירים; כך הדאגה למניעת קריסה של מפעלים כדי להבטיח תעסוקה לעובדיהם. זוהי חזרה אל מעורבות ממשלתית במשק שעד לפני שנה-שנתיים - הס היה מלהזכירה.

 

בזירת הזרם השיתופי עצמו, הולכת ומתבלטת נוכחותם של חברי תנועות הבוגרים, אנשי מעגל הקבוצות והקיבוצים העירוניים בפעילויות, בכנסים ובמפגשים. כיום אין כמעט כנס קיבוצי שיתופי בלא ששליש מן הנוכחים יהיה מקבוצות אלה. כוחם בא לידי ביטוי ציבורי בולט במיוחד במאבק נגד רפורמת הקרקעות.

 

בנוסף, גם אם באיחור, החלה רוחשת בארץ פעילות של קבוצות וארגונים שקצו בכללי המשחק הניאו ליברליים והם פועלים למען תיקון וצדק חברתי. השיח הסוציאליסטי כבר לא מחוץ לתחום בחברה הישראלית.

 

***

השותפות הרעיונית בין הזרם השיתופי לתנועות הבוגרים ולמעגלי הקבוצות זקוקה למבנה ארגוני שיתאים לקיומה ולצרכיה הממשיים. מבנה הזרם השיתופי כיום איננו מכיל גופים שאינם קיבוצים "לפי הספר". מעגל הקבוצות ותנועות הבוגרים נמצאים "בזרם" במעמד של נוכחים נפקדים, אך לא של חברים. זה חשוב מבחינה מוראלית, אך לא מספיק כדי להוות נקודת משען למפנה הכרחי. הגיע זמן קבלה לחברות ושותפות מלאה, לתועלת שני הצדדים.

 

לזרם השיתופי תהווה הצטרפות כזו הזרמה של דם צעיר ותוסס, מחודד יותר בהשקפותיו הרעיוניות; גורם שיתריס אל מול כל הטוענים בקיבוצים, לעתים גם בשיתופיים, שהדור הצעיר מאס ברעיון השיתופי וכל שהוא מבקש זה בית ומגרש; הצטרפות של מאות צעירים לחברות בזרם השיתופי, תשפיע מאוד על תודעתם של החברים ותוכל לשמש בסיס להתארגנות סוציאל דמוקרטית, הפורצת את הגזרה הקיבוצית.

 

לחברי הקומונות העירוניות ומעגל הקבוצות, הצטרפות כזאת תאפשר להגדיל את מוטת ההשפעה אל עבר התנועה הקיבוצית כולה; לכהן כחברים במוסדותיה ולהיות בעתיד ממוביליה, כדי להטותה אל יעדים של שיתוף וסולידאריות. תנועה קיבוצית שתחזק את זיקותיה הרעיוניות תחדל להיות רק קבוצת אינטרס בזירה הפוליטית ואפשר שתהיה לכך השפעה מהותית גם על מפלגת העבודה.

 

יתרונות השילוב ברורים, נחוצה דרך שתאפשר את מימושו. יש צורך במבנה ארגוני חדש: לא זרם, לא מטה, אלא מעגל שיתופי רחב, שהחברות בו תהיה מתוך בחירה רעיונית - קבוצתית או אישית - ולא רק של קיבוצים שלמים. מבנה כזה יוכל גם להוות בית לחברים שיתופיים בקיבוצים מופרטים, המתקשים למצוא בית רעיוני בקיבוצם ותנועתם הנוכחית, שהשתנו לבלי הכר.

 

הקמת המעגל השיתופי עשויה להוביל לשינוי המבנה התנועתי הקיים היום, אך דיה לצרה בשעתה. החשוב הוא ליצור גוף רחב שהחברות בו תהיה על בסיס של תעודת זהות שיתופית סוציאליסטית ולא רק על בסיס מקום מגוריו של החבר, בקיבוץ זה או אחר.

 

המאמר הופיע ב"במקום" מס' 12 

 

למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
4/2/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו