עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הטעות הרווחת בראייה לאחור

24.1.2010

הטעות הרווחת בראייה לאחור

מאת עמוס אבני

 

נראה כי הרוב הגדול של המשתמשים בערך "שוויון" התכוונו בעיקר לשוויון זכויות ולשוויון הזדמנויות. מעטים מאוד העלו בדעתם מצב של שוויון חומרי. תגובה

 

אני שמח להסכים לחלק הראשון במאמרו של עזרא דלומי "לראות את הדברים משם" ולמובאה מהמזרחן המנוח חבר הזורע אליעזר בארי כי "ראיית העבר מושפעת אף היא מתודעת ההווה". חבל כי כה הרבה היסטוריונים, ותיקים וחדשים, אינם אמיצים מספיק להודות בעובדה זו והם מתיימרים לגלות את "האמת האמיתית". מכיוון שגם לחוקרים הישרים קשה להיכנס לנעלי פעילי העבר, צודק דלומי בכותבו כי יש "להשתדל לחוש את התקופה" הנדונה. הנני מוסיף לכך כי נכון יהיה גם אם חוקר העבר יניח כי נשואי מחקרו בעבר אינם נופלים ממנו בשכלם, הבנתם וברצינות שיקוליהם. כשם שהוגנות ואמינות הנם מאשיות המשא ומתן העסקי, כך יחס נאות, הוגן והגון לנשואי מחקר היסטורי הנה דרישה בסיסית מכל חוקר רציני. "חוסר אמפטיה, גיחוך וניכור", כמאמר דלומי, המאפיינים כמה מחוקרי הקיבוץ ההיסטורי אינם מעליבים את הנחקרים אלא מצביעים על רמתם הנמוכה ותסכולם של חוקרים אלה.

***

ברם, סוגיית השוויון שנדונה ראויה להתייחסות יותר עמוקה. השוויון כערך חברתי הועלה על סדר היום המודרני כאחד משלשת הערכים המרכזיים, חופש, שוויון ואחווה, שהוצהרו ע"י המהפכה הצרפתית, לפני למעלה ממאתיים שנה. השוויון הועתק משם על ידי מהפכנים, רפורמאטורים ולוחמי חופש חברתיים אשר הופיעו בכל רחבי העולם - מקרל מרקס ולנין, דרך צ'ה גוארה ומאו צה טונג ועד למרטין לותר קינג, אבות הציונות הסוציאליסטית ומייסדי התנועה הקיבוצית.

 

האמת היא שמעט מאד דיברו והסבירו למה מתייחס הערך הזה ומה היא באמת משמעותו. למעשה כל אחד פרש ותרגם את ערך השוויון למושגים שנדרשו לו בתקופתו. נראה כי הרוב הגדול של המשתמשים בערך זה התכוונו בעיקרו של דבר לשוויון זכויות ולשוויון הזדמנויות. רק מעטים מאוד העלו בדעתם מצב של שוויון חומרי. העובדה כי כבר בימיו של קרל מרכס הוגדרה החברה האידיאלית הרצויה, כאחת בה "כל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו" מוכיחה באופן ברור כי איש בזמנו ובסביבתו לא חשב כי כל האנשים שווים ביכולותיהם או בצורכיהם. גם כאשר דיברו בעבר על אספקה ללא תשלום של שירותים חברתיים בסיסיים (חינוך, בריאות ורווחה) ע"י המדינה, איש לא דיבר על מניעת השימוש בכסף על ידי האזרחים המעוניינים, איש כראות עיניו.

 

***

בימנו, עם ניצחון החופש והתגברות המודעות לזכויות האדם ברוב מדינות תבל, הגיעה העת לבחון מחדש את מושג השוויון החומרי ומשמעותו. בחינה זו מצביעה על ממצא בסיסי בולט, כשם שבני האדם שונים בתכונותיהם ובכישוריהם הפיזיים, כך הם גם שונים ביכולתם, בכשרונם ובצורכיהם הנפשיים, הרוחניים והתרבותיים. כלומר, בניגוד למה שלימדו והטיפו, בבתי הספר, בתנועות הנוער ובסמינרים הרעיוניים - בני האדם אינם שווים. כל פרט וכל יחיד או יחידה מהווים עולם שלם אך שונה של כישורים וכשרונות, מאווים, צרכים, שאיפות ורצונות. התפלגות אנושית זו של חברה או ציבור לפי תכונות אישיות פנימיות דומה להתפלגותה על פי המרכיבים הפיזיים שלה, התפלגות המוכרת במדעי החברה כהתפלגות נורמאלית.

 

***

אבות התנועה הקיבוצית לא היו מודעים בזמנם להתפלגות נורמאלית זו משום שכל הסביבה הרעיונית והאידאית שלהם לא נתנה דעתה לעניין זה. יתכן והסיבה לכך נעוצה במגבלות התקופה, עת מירב החברה האנושית לא ידעה מהו חופש ולא זכתה להפעיל דמוקרטיה. דווקא מעשה ההתיישבות המושבית בישראל, בשנות החמישים למאה הקודמת, משמש הדגמה מוחשית לחוסר הרלוונטיות של השוויון הפורמאלי במציאות השוטפת. מאה משפחות שהתיישבו בתנאים שווים בישוב אחד וקבלו את אותם אמצעים מהגורמים המיישבים, התפתחו באופן לא שוויוני. כעבור דור אחד (25 שנים) היו ביניהם מסודרים ומסודרים פחות ואילו כעבור שני דורות (50 שנים) ההתפלגות החריפה מאד והיו בהם עשירים מאד ועניים מאד. עשרת אלפים משפחות, במושבים שונים, יוצאי ארצות שונות, בעלי רקע והשכלה שונים ובעלי מסורת ומנהגים שונים, התפלגו על פי המודל של התפלגות נורמאלית ולא התייחסו בכלל לעובדה של התחלה בתנאים שווים. זו דוגמה יפה המראה כי לא יכול להתקיים לאורך זמן שוויון חומרי בין אנשים עובדים ויוצרים.

***

קושי נוסף הופיע כאשר אבות התנועה הקיבוצית, שגדלו בתנועות נוער אידיאליסטיות אך חסרות ניסיון מעשי בשנות העשרים באירופה, שללו את השימוש בכסף כאמצעי לסיפוק צרכים ולמעשה הטיפו לכלכלת חליפין, שהייתה נהוגה בחברות לא מפותחות מאות שנים קודם. אילו היו מכניסים מההתחלה את השימוש בכסף (דבר שנקרא אח"כ "תקציב אישי") ככלי לגיטימי לשמירת השוויון בקיבוץ, גם ללא קבלת העיקרון הבסיסי של התפלגות נורמאלית של התכונות האישיות, היה בסופו של דבר מושג יותר שוויון פורמאלי. ברם כיום, כאשר האינדיווידואליזם משתולל וההתפלגות הנורמאלית משמשת ככלי המתאים ביותר לתיאור חברה אנושית כל שהיא, קשה מאד להגדיר ולתאר שוויון מהו, מה משמעותו, מדוע הוא נדרש ואיך משיגים אותו.

 

שיתוף אמיתי בין אנשים שונים יושג לכן כאשר הם יהיו מודעים לשונותם, יכירו בזכותם הלגיטימית של חבריהם להיות אחרים ויאפשרו לכל אחד לפעול בהתאם לכישוריו ולצרוך בהתאם לרצונו. כאשר אנשים כאלה יתלכדו למען מטרה משותפת וימצאו דרך מתאימה לשילוב ולשזירת שאיפותיהם האישיות עם צרכי הכלל ודרישותיו, ניתן יהיה לקיים ולהקים חברות ומפעלים חדשנים ומאתגרים.

 

ד"ר עמוס אבני, יועץ בכיר לניהול ולאסטרטגיה, Omnidev International

 

נכתב בתאריך
24/1/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו