עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קץ להתשה - בניר עוז הדיון על אורחות החיים מתקיים פעם בשנה, ללא ההתשה הדיפרנציאלית

קץ להתשה

מאת עודד ליפשיץ

 

בקיבוצים רבים התישו תומכי השכר הדיפרנציאלי את הקיבוץ עד שהתקבלה דעתם. בניר עוז דיון חוזר בנושא יתקיים רק בעוד שנה

 

ב-6.11.09 התקיימה בניר עוז הצבעה על הצעה לעבור למודל הדיפרנציאלי. ההצעה נדחתה והקיבוץ החליט להמשיך באורח החיים השיתופי. 63 חברים, 42% מ-150 חברי ניר עוז, הצביעו בעד המודל הדיפרנציאלי. 70 התנגדו ו-17 חברים לא הצביעו, כך ש-87 חברים, שהם 58%, לא תמכו בהצעה.

 

שבוע לפני כן נדחתה הצעה להקטין את הרוב הנדרש לשינוי בתקנון הקיבוץ מ-75% ל-66%, כך שהרוב הדרוש למעבר למודל הדיפרנציאלי הוא 113 חברים, 50 חברים יותר מאלה שהצביעו בעדו.

 

הצבעה נוספת רק בתום שנה

 

בקיבוצים רבים, שבהם תומכי המודל הדיפרנציאלי לא זכו ברוב הנדרש בהצבעה ראשונה, הם יזמו הצבעות חוזרות ותכופות, לעתים כל שבועיים, שהתישו את הקיבוץ, עד שהשיגו את הרוב הדרוש. בניר עוז הפיקו לקחים והחליטו, לפני ההצבעה, שאם המודל הדיפרנציאלי לא יאושר, הצבעה נוספת תיערך רק בתום שנה, או יותר, מההצבעה הראשונה. במהלך השנה הזו הקיבוץ לא יאשר שום החלטה שאינה תואמת את אורח החיים השיתופי.

 

"בדיקת אורחות החיים"

 

ההכרעה לטובת השיתוף הושגה בתום "בדיקת אורחות החיים", שנמשכה כשלוש שנים. התהליך החל בעקבות יוזמה של קבוצת חברים, שתמכה במודל הדיפרנציאלי. נבחר צוות, שבראשו עמד חבר הקיבוץ יורם גורן, ובו תומכי שיתוף ותומכי המודל הדיפרנציאלי. הצוות פעל כשנה בהנחיית היועצים סמדר ויאיר שביט מנען, איתר והגדיר את תחומי ההסכמה והמחלוקת שבין שני הצדדים.

 

לאחר מכן הצוות התפצל לשני צוותים, דיפרנציאלי ושיתופי, שפעלו כשנה בלי מנחים מבחוץ וגיבשו הצעות למודל דיפרנציאלי ולמודל שיתופי משופר.

 

במחצית השנה האחרונה הצוותים נעזרו ביועץ חיצוני, נפתלי לדר, לשעבר חבר נגבה. הצוות השיתופי קיבל ייעוץ וסיוע גם מהזרם השיתופי.

 

במהלך התקופה התקיימו בקיבוץ ימי עיון וחוגי בית והתנהל ויכוח ער מעל דפי העיתון המקומי – "ישר לעניין". נקודות התורפה בתהליך היו מעורבות מועטה של רבים מהחברים ושל מזכירות הקיבוץ.

 

"צוותי המשימה"

 

בנוסף לצוותים הנפרדים פעלו ופועלים בניר עוז שני "צוותי משימה" משותפים:

צוות לפנסיה ולביטחון אישי, תחום כואב ומדאיג בקיבוץ שבו הגיל הממוצע גבוה והצבירה לפנסיה היא מזערית. שיפור משמעותי במצב הכלכלי בשנים האחרונות איפשר לניר עוז להחליט על פנסיה הוגנת, הרבה יותר מפנסיית המינימום התנועתית. הפנסיה תשולם מריווחי הקיבוץ ותקבל גיבוי מתאגיד נכסים שיקבל לרשותו נכסים רבעי ערך של הקיבוץ, שישמשו כבטוחות לתשלום הפנסיה במקרה שהקיבוץ לא יוכל לשלם אותה מהרווחים השוטפים.

 

הצוות השני עסק בצמיחה דמוגראפית, עוד נקודה כואבת בניר עוז. אחרי ההצבעה האחרונה הקיבוץ התקשר עם צוותי הקליטה של הזרם השיתופי ומנסה לגבש תכנית קליטה אפקטיבית.

 

השפעת משבר החובות והמצב הביטחוני

 

תנאי הפתיחה לדיונים על אורחות החיים הקשו על תומכי השיתוף: ניר עוז היה שרוי במשבר חובות עמוק ומתמשך, שחייב קיצוצים כואבים ברמת החיים השוטפת ובהשקעות הצרכניות. הקיבוץ סבל ממשבר חברתי, ניכור וחוסר אמון של החברים בהנהגה החברתית. לאלה נוסף המצב הביטחוני הקשה, קיבוץ בקו הראשון של עוטף עזה, שספג קסאמים ופצמ"רים. כל אלה גרמו לפגיעה קשה בקליטת חברים ובנים ולריבוי עזיבות של חברים, תושבים וילדי חוץ רבים, שנטשו את מערכת החינוך.

 

הקשיים סייעו לתומכי המודל הדיפרנציאלי, שטענו שהשיטה השיתופית כשלה ותרמה למשבר. הם גם הצביעו על "חמשת הבטלנים" הידועים והמרגיזים שניתן למצוא בכל קיבוץ, וטענו שרק שוט השכר הדיפרנציאלי ידרבן אותם לעבוד לפרנסתם.

 

השינוי בהוויה והשינוי בתודעה

 

מה שסייע לתומכי השיתוף היה השיפור המהותי שחל בשנים האחרונות במצבו הכלכלי של הקיבוץ, שבא לביטוי גם בהעלאת תקציבי הקיום ובמתן פנסיה הוגנת. אבל, למרות ש"ההוויה קובעת את התודעה", כפי שקבע בצדק מרכס קשישא, חולף פרק זמן ניכר עד שהשינוי בהוויה יוצר את השינוי בתודעה. זה מה שקרה בניר עוז: עידן המצוקה חלף והתחלף ביציבות כלכלית, אבל רבים מהחברים עוד לא הפנימו בתודעה את השינוי לטובה וחיים בתחושה של מצוקה וחרדה מהעתיד.

 

הצוותים פועלים במשותף

 

מאז ההצבעה שני הצוותים פועלים במשותף, כדי לגבש הצעות מפורטות לשינויים ושיפורים בתחומי חיים רבים ועל פי עקרונות השיתוף. ההצעות יוגשו למזכירות, שתדון בהן ותחליט מה יובא לאישור הקיבוץ.

 

ומה הלאה? לרוב הניכר בניר עוז, שתמך בשיתוף, אסור לנוח על זרי הדפנה של הניצחון בקלפי. אורח החיים השיתופי מחייב מאמץ רציף והשקעה מתמדת בתחזוקה, עדכון ושיפורים, כשבניר עוז המבחן והאתגר העיקרי הוא בקליטה וצמיחה דמוגרפית.

 

רק הצלחה מוכחת תשכנע את חברי ניר עוז שהשיתוף עדיף על כל אלטרנטיבה דיפרנציאלית.

 

בקיבוצים רבים, בהם תומכי המודל הדיפרנציאלי לא זכו ברוב הנדרש בהצבעה ראשונה, הם יזמו הצבעות חוזרות ותכופות, לעתים כל שבועיים, שהתישו את הקיבוץ, עד שהשיגו את הרוב הדרוש. בניר עוז הפיקו לקחים והחליטו, לפני ההצבעה, שאם המודל הדיפרנציאלי לא יאושר, הצבעה נוספת תיערך רק בתום שנה, או יותר

 

הקשיים הכלכליים ומשבר החובות העמוק והמתמשך סייעו לתומכי המודל הדיפרנציאלי, שטענו שהשיטה השיתופית כשלה ותרמה למשבר. הם גם הצביעו על "חמשת הבטלנים" הידועים והמרגיזים שניתן למצוא בכל קיבוץ, וטענו שרק שוט השכר הדיפרנציאלי ידרבן אותם לעבוד לפרנסתם

 

למרות ש"ההוויה קובעת את התודעה", כפי שקבע בצדק מרכס קשישא, חולף פרק זמן ניכר עד שהשינוי בהוויה יוצר את השינוי בתודעה. זה מה שקרה בניר עוז: עידן המצוקה חלף והתחלף ביציבות כלכלית, אבל רבים מהחברים עוד לא הפנימו בתודעה את השינוי לטובה וחיים בתחושה של מצוקה וחרדה מהעתיד

 

לרוב הניכר בניר עוז, שתמך בשיתוף, אסור לנוח על זרי הדפנה של הניצחון בקלפי. אורח החיים השיתופי מחייב מאמץ רציף והשקעה מתמדת בתחזוקה, עדכון ושיפורים, כשבניר עוז המבחן והאתגר העיקרי הוא בקליטה וצמיחה דמוגרפית. רק הצלחה מוכחת תשכנע שהשיתוף עדיף על כל אלטרנטיבה דיפרנציאלית.

 

המאמר הופיע ב"במקום" מס' 11

 


נכתב בתאריך
18/1/2010



הרשמה לניוזלטר שלנו