עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אלטלנה עכשיו - מדוע לא נשמעת שום תמיכה בברק כשהוא מציב סייגים לפני הסרבנות?

אלטלנה עכשיו

מאת מיכה אשחר

 

מדוע לא נשמעת שום תמיכה בברק כשהוא מציב סייגים לפני הסרבנות, המאיימת להפוך את צה"ל לאוסף של מיליציות?

 

העימות האחרון של אהוד ברק מול ישיבת ההסדר הסרבנית חושף במלוא מערומיה, לאו-דווקא את הנהגתה של אותה ישיבה. מראש, לא היה ריאלי לצפות מהם שיכבדו הכרעה דמוקרטית של ממשלה נבחרת, או שלא יערערו על חובתם של חיילים לציית לפקודה צבאית.

 

אמנם, נכון שזוהי אחת ממהויותיה העקרוניות של מדינה - המונופול על שימוש בכוח - שבשמה בין היתר נזעקנו להתנגד להפרטת בתי הסוהר. נכון שהתפרקותם של חיילים ממשמעת צבאית, כאשר היא נעשית ממניעים אידיאולוגיים, מאיימת על עצם קיומה של חברה אנושית שיש לה, ובתוכה, צבא גדול. אבל לצערנו אנו יודעים שיש ציבור יהודי - גדול או קטן, על זה יש ויכוח - אשר דברים אלה אינם מטרידים אותו. לא אתפלא, אם בשבועות הקרובים נשמע כי הוציאו על ברק "דין רודף", והדברים ידועים.

 

לא: מי שמגלה את ערוותו, הם דווקא הצבועים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, ומבקשים בשעה זו דווקא להיפטר מאהוד ברק, כאשר את הסיבות לכך הם תולים ברשימה ארוכה ולא רלוונטית של סיבות מדומות. בדרכם, הם מתעלמים לחלוטין דווקא מאמות-המידה שהציבו הם-עצמם, לכל מה שלפי תפיסתם צריך להיעשות. במילים אחרות, אין שום קשר בין הטיעונים שלהם, לבין המסקנות.

 

לדוגמה, אותם חפים-ממעש סימנו מטרה שצריכה להיות לממשלה בישראל - ודווקא אחת העיקריות שבהן, והיא הפרדת לאומים בארץ ישראל, או במילים מוכרות עיקרון "שתי מדינות לשני עמים".

 

לאחר כל קיתונות הלעג שנשפכו על מפלגת העבודה בכניסתה לממשלה, בא ראש ממשלת ישראל, מר ימין, ארץ-ישראל-השלמה, דובר תפיסת "כוחי ועוצם זרועי", ותומך ברעיון זה. אחר כך הוא מגדיל לעשות ומודיע על הקפאת הבנייה בהתנחלויות.

 

מה עושים מי שאינם באמת מנסים להתייחס לנושאים שעומדים על הפרק, אותם נושאים קונקרטיים אשר מצריכים הכרעה? מצד אחד הם מציגים את הפסקת הבנייה כ"לא הפסקה של ממש", או את התמיכה בפיתרון של שתי מדינות לשני עמים, כ"קוסמטיקה \ כניעה מדומה ללחץ אמריקני". במילים אחרות - לא משנה מה יקרה - הם מנסים להשאיר את הממשלה בלי מפלגת העבודה, ויקרה לפוליטיקה הממשית - זו שאנחנו משלמים עליה בחלבנו ובדמנו - כאשר יקרה.

 

אפילו נניח שנתניהו היה נוקט מהלכים אלו גם ללא העבודה כשותפה לקואליציה - וזוהי הנחה לא פחות דמיונית, מאשר ההנחה כי למפלגת העבודה יהיו יותר מנדטים אם לא תהיה תשב בממשלה - מדוע לא נשמעת שום תמיכה בברק כשהוא מציב סייגים לפני הסרבנות, המאיימת להפוך את צה"ל לאוסף של מיליציות?

 

אין לי שום אשליות בנוגע לחבורת המטורפים המאכלסת יישובים מסוימים (לא את כולם, ואף לא את רובם!) בשומרון וביהודה. היו לי ציפיות, לעומת זאת, מחברי מפלגת העבודה. ציפיתי כי לא ינסו להפיל את ברק דווקא בשעה זו, שבה מאיימת אותה חבורה - לא על מהלך פוליטי כזה או אחר - אלא על עצם קיומם של כללי משחק דמוקרטיים כפי שאנו מכירים אותם.

 

ובמחשבה שנייה: אותם אנשים שלא בדיוק עמדו מאחורי רבין, אינם עומדים היום מאחורי ברק אלא אם בידם סכין כדי לדקור אותו בגבו הפוליטי. אחרי שנרצח רבין הם הפכו אותו לאחד משלהם, אבל הזיכרון שלי קצת יותר טוב. אז על מה אני מתפלא?

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
30/12/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו