עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתוף קהילתי: כן ולא - מה זו קהילה ומה נדרש כדי להפוך אוסף של בני אדם, שהדבר היחיד המשותף להם הוא מיקומם הגיאוגרפי, לקהילה?

שיתוף קהילתי: כן ולא

מאת יזהר בן נחום

 

לא כל המשפחות בקיבוצי בוחרות להשתלב במערכת החינוך המקומית ופחות מכך במערכת הבלתי פורמאלית. בעצם למה?

 

על-פי "הדף הירוק", התארגנו 38 משפחות מההרחבה במעיין ברוך להגשת תביעה משפטית נגד הקיבוץ. 38 מתוך 44 הם 86%. איש אינו יכול להבטיח לי שמחר לא תוגש תביעה משפטית נגד קיבוץ בית קמה על-ידי משפחה מההרחבה, או אולי אפילו כמה משפחות, אבל אם המידע בעיתון מדויק ואכן 86% ממשתכני ההרחבה במעיין ברוך מוכנים לתבוע בבית משפט את היישוב שהם אמורים לראות כביתם, הדבר מעיד על כשל חמור בבניית מערכת היחסים בין הקיבוץ להרחבה, כשל שאינו קשור לסוגיה הספציפית שבה מדובר, או לשאלה מי צודק באותה סוגיה.

 

הסיפור הזה מחבר אותי לנושא שאינני נלאה מלשוב אליו פעם אחר פעם: מה זו קהילה ומה נדרש כדי להפוך אוסף של בני אדם, שהדבר היחיד המשותף להם הוא מיקומם הגיאוגרפי, לקהילה? הקהילה שלנו, קהילת בית קמה, עוסקת במגוון של נושאים: פינוי אשפה, חינוך, תרבות, בטחון והקמת מוסדות כמו בית כנסת ובריכה. השאלה המעניינת היא: למה בעצם? למה לעשות את הדברים יחד? מה רע בזה שכל אחד ידאג לעצמו? לגבי חלק מהנושאים שהזכרתי, התשובה היא: יעילות. אם כל אחד מחברי הקהילה יעמיס את האשפה הביתית שלו על רכבו הפרטי, ייסע עד "דודאים" ויפרוק אותה שם, זה יהיה פחות יעיל מאשר פינוי משותף של האשפה, אבל עדיין לא שמעתי מישהו טוען, שלשיתוף הפעולה בנושא פינוי האשפה יש ערך מוסף חברתי, שמגבש את הקהילה ובונה מערכת של יחסי אנוש, הבנויה על חברות ולא על תביעות משפטיות.

 

לגבי תחומים אחרים שבהם הקהילה עוסקת, כמו חינוך ותרבות, הסיבה לשיתוף הפעולה היא הפוכה. מה שחשוב הוא דווקא הגיבוש החברתי של הקהילה ולא בהכרח היעילות. יכול להיות שאם כל אחד מאתנו ידאג לסיפוק הצרכים התרבותיים שלו, למשל, בכוחות עצמו, זה יהיה הרבה יותר יעיל. את סדר פסח בבית קמה כל אחד חוגג בנפרד, אז למה להתאמץ ולקיים מסיבת חנוכה משותפת? הוא הדין לגבי חינוך. יש יישובים בגודל של בית קמה שאין בהם מערכת חינוך. לא מזמן קראנו בעיתון על קיבוץ שאין בו אפילו מגרש משחקים. ההורים לוקחים את הילדים במכונית הפרטית ונוסעים לחפש נדנדות ביישובים שכנים, אבל כל מי שמגיע למגרש המשחקים שלנו, מול המרכולית, יודע שהערך החברתי של המקום הזה חורג הרבה מעבר לפתרון הטכני של נדנדות קרובות יותר למקום המגורים ואגב, זה לא רק ביישוב קטן. גם כלתי בחיפה יוצרת קשרים חברתיים במגרש המשחקים.

 

העובדה, שלא כל המשפחות בבית קמה בוחרות להשתלב במערכת החינוך המקומית וכשמגיעים לחינוך הבלתי פורמלי בגיל הנעורים האחוזים יורדים עוד יותר, מוכיחה שלא כולם שותפים לדעותיי בנושא של שיתוף פעולה קהילתי וצרכי הפרט וזה בהחלט לגיטימי, אבל עדיין, עצם העובדה שיש כאן פעילות קהילתית, מקרינה גם על מי שלא לוקח בה חלק. יש נושאים שבהם ההבחנה בין שתי המטרות פחות ברורה, כמו נושא הבריכה. מבחינת השיקול הכספי הטהור, לא בטוח בכלל שמשתלם להקים בריכה בבית קמה. בטווח הקרוב, בוודאי זול יותר לנסוע לשחות ביישוב שכן. רק כאשר יפורסם לידיעת הציבור מספר המשפחות שנרשמו לפרויקט, נדע עד כמה הנימוק שהושמע באסיפת התושבים בדבר הערך החברתי של בריכה מקומית אכן שכנע.

 

לפחות בנושא אחד - בית הכנסת, משתלבות בוויכוח גם העדפות ערכיות. אני, כחילוני, מעדיף לראות בהקמת בית כנסת בבית קמה מענה לצורך של פרטים החיים בקהילה, משום שאינני רוצה לראות את בית הכנסת משתלב בתהליך הגיבוש הקהילתי. כפי שאפשר ללמוד מהניסיון המר של מעיין ברוך, ליחסים חברתיים יש גם תוצאות כלכליות, אבל בכל מקרה איננו פטורים מהדיון בשאלה, סביב אלו ערכים אנחנו מגבשים את הקהילה.

 

למאמרים של יזהר בן נחום

נכתב בתאריך
28/12/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו