עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי-חדשני / הרגליים הקרות של נציגי העבודה - מדוע נסוגו נציגי העבודה מהתחייבותו של רבין להביא למשאל עם כל הסכם שיכלול נסיגה מן הגולן?

שיתופי-חדשני / הרגליים הקרות של נציגי העבודה

מאת אורי הייטנר*

 

מה הקפיץ לפתע את מפלגת העבודה, וגרם לנציגיה לצאת נגד התחייבותו של רבין, להביא למשאל עם כל הסכם שיכלול נסיגה מן הגולן?

 

מרבית שרי מפלגת העבודה, המחויבים על פי החוק ועל פי האתיקה לכל החלטות הממשלה, נעדרו מההצבעה בכנסת על החלת הרציפות על חוק משאל עם במקרה של נסיגה משטח ריבוני. אהוד ברק נמנע מצעד קיצוני זה והצביע בעד החוק, בהתאם לכללי האחריות הקולקטיבית, אולם השתלח בגסות בחוק ולא חסך במילות ביקורת על משאל העם. חברי כנסת ממפלגת העבודה תקפו בחריפות את ברק על הצבעתו בעד החוק. איתן כבל, בפאתוס טלוויזיוני אופייני, אמר שבהצבעתו רמס ברק את ... כל ערכי מפלגת העבודה. לא פחות. כן, התנגדות למשאל עם על הגולן, היא "כל ערכי מפלגת העבודה", אליבא דכבל וכשכמותו.

 

ב-17.1.94, הופיע סגן שר הביטחון מרדכי גור במליאת הכנסת, ובהודעה דרמטית הטיל פצצה פוליטית. הוא מסר בשם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, על החלטתו להביא כל הסכם עם סוריה שיכלול נסיגה מהגולן, או נסיגה משמעותית בגולן, להכרעת העם במשאל עם.

 

האופוזיציה בכנסת ואנו, תושבי הגולן, תבענו זמן רב קודם לכן משאל עם במקרה של נסיגה, אולם ההחלטה הייתה כולה של רבין. בספרו "סף השלום", מספר איתמר רבינוביץ', ראש המשלחת הישראלית למו"מ עם סוריה ושגריר ישראל בוושינגטון בתקופת רבין, שכבר במרץ 1993 הודיע רבין לקלינטון על החלטתו זו (ע' 123), והוא חזר עליה באוזניו בספטמבר 1993 (ע' 156). קלינטון לא הביע כל הסתייגות מהודעתו.

 

***

מה הייתה הסיבה להחלטתו זו? אני מניח שמדובר בשילוב של שלוש סיבות:

א.      מחויבות לדמוקרטיה, והכרה בכך שהכרעה בנושא כל כך גדול, כל כך כבד, כל כך חסר תקדים כמו ויתור על שטח ריבוני של מדינה, חייבת להתקבל בערכאה הגבוהה ביותר במשטר דמוקרטי - משאל עם.

ב.      הגינות בסיסית, והבנה שאי אפשר להשאיר החלטה כזו לזירה הפרלמנטארית בלבד, שאינה חשודה כזירה שכל החלטותיה ענייניות ונקיות משיקולים זרים. החלטה על נסיגה מהגולן, אין לקבל על חודו של מיצובישי, בהבטחות למינויים, איום בפיטורין, הבטחת תקציבים וכד'.

ג.       נקיפות מצפון על כך שנשא ונתן על נסיגה מהגולן, בניגוד לעקרונות תנועת העבודה, מצע מפלגתו והבטחות הבחירות שלו.

 

דבר אחד שכח רבין לעשות בטרם החליט על משאל העם. הוא שכח לברר עם איתן כבל את כשרות ההחלטה מבחינת ערכי תנועת העבודה. כיוון שלא עשה זאת, גם הוא רמס, כנראה את כל ערכי מפלגת העבודה.

 

אחרי רצח רבין, החליף אותו בתפקיד שמעון פרס. פרס רץ לבחירות 96' בראשות מפלגת העבודה, אבל גם הוא שכח לשאול את איתן כבל אם משאל עם מתאים לערכי מפלגת העבודה. משום מה, פרס החליט להיות נאמן למורשת רבין, ולכן הוא התחייב במסע הבחירות, שכל הסכם עם סוריה שיכלול נסיגה מהגולן, יובא למשאל עם.

 

פרס לא נבחר, כידוע, ובבחירות 1999 עמד אהוד ברק בראש מפלגת העבודה. גם ברק נשאר נאמן למורשת זו, וערב הבחירות התחייב למשאל עם במקרה של נסיגה מהגולן. לאורך השנה הראשונה לשלטונו, ניהל ברק מו"מ נמרץ במאמץ אובססיבי להגיע להסכם עם סוריה, במחיר נסיגה מהגולן. הוא עשה כל מאמץ לקשור את ההסכם עם נסיגה מלבנון, שהייתה פופולארית מאוד בציבור, כדי להקל על עצמו במשאל. לאורך כל המו"מ עם סוריה, שב ברק על התחייבותו לקיים משאל עם.

***

בכנסת הקודמת, התקבלה בקריאה ראשונה הצעת החוק אודות משאל העם על נסיגה משטח ריבוני, אותו חוק עליו הוחלה הרציפות בשבוע שעבר. מפלגת העבודה, שישבה בקואליציה של אולמרט, שהתנגד לחוק - הצביעה כולה, כאיש אחד, בעד החוק, מתוך נאמנות למורשת רבין. יו"ר סיעת העבודה היה... איתן כבל.

 

מה קרה פתאום? מה הקפיץ לפתע את מפלגת העבודה, וגרם לנציגיה לצאת נגד דרכו של רבין, לה שמרו אמונים במשך עשור וחצי?

 

קבוצת "המורדים", המנסים להפוך את מפלגת העבודה ליותר מרצ ממרצ, מקצינים ומאמצים את עמדות השמאל הרדיקלי ביותר. שוט הפילוג שהם מניפים מבהיל את ראשי מפלגת העבודה, וגורמים להם בנושאים רבים להקצין ולאמץ עמדות שאינן עמדותיהם. כך קרה גם במקרה זה.

 

ההתיישבות בגולן קמה כדי להגשים את הערכים האמיתיים של תנועת העבודה. אנו, חברי הקיבוצים והמושבים בגולן, מגשימים בחיינו עד היום את הערכים הללו. מפלגת העבודה, המצדדת בנסיגה מהגולן, היא שעשתה פניית פרסה וזנחה את ערכיה. המנהיגים שחוללו את התפנית המצערת הזו, היו הגונים דיים כדי לסייג את היכולת לבצע נסיגה כזו, בהכרעת רוב במשאל עם.

 

ניתן לצפות מכל מפלגת העבודה, לכל הפחות לתמוך במשאל העם.

 

* מאמר פרי עטי, תחת כותרת זו, פורסם בגיליון האחרון של "ידיעות הקיבוץ". אולם למרבה הצער, המאמר נערך כך, שרובו הגדול לא נכנס לעיתון. אני מפרסם את המאמר בשלמותו בבמה זו.

 

למאמרים של אורי הייטנר

נכתב בתאריך
21/12/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו