עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

של מי בית הכנסת? - אם בבית הכנסת שיקום בסופו של דבר בבית קמה יתקיימו גם פעולות של הקהילה, אני, כחבר קהילה חילוני, אפגע מכך

של מי בית הכנסת?

מאת יזהר בן נחום

 

אם בבית הכנסת שיקום בסופו של דבר בבית קמה יתקיימו גם פעולות של הקהילה, אני, כחבר קהילה חילוני, אפגע מכך

 

מה אתם יודעים על הקמת בית הכנסת בבית קמה? בדו"ח של יו"ר הוועד, שפורסם בעלון בתחילת אוקטובר, נכתב: "לפני כחודשיים מונה צוות, שמטרתו לדון על אופיו של בית הכנסת ומקומו בקהילה, לרבות ייעודו בימים שבהם אין נערכות בו תפילות. כמו כן, על הצוות להמליץ לוועד על מיקום אפשרי לבית הכנסת, גודלו והמשמעויות של הקמתו ואחזקתו." כחודש וחצי מוקדם יותר, במערכון היתולי שכתב החתום מטה לערב "חוף הסופש", הוצג הנושא בצורה מעט פחות צמחונית: "ובית כנסת כבר יש? - עוד לא, אבל יש ועדה. - ועדה? בשביל מה ועדה? - כדי להחליט איזה מין בית כנסת יבנו בבית קמה - דתי או חילוני. - בית כנסת חילוני? מה פתאום בית כנסת חילוני? אולי יבנו גם בריכה בלי מים?"

 

אז בואו נסיר לרגע את הסדינים הלבנים וזרי ענף הזית של המקהלה היוונית ונדבר על הנושא ברצינות. הטקסט ההיתולי של המערכון משקף ויכוח עקרוני, שההכרעה בו משמעותית ביותר לגבי אופיו ההולך ומתגבש של היישוב הקהילתי הצעיר שלנו. בצידו האחד של הוויכוח ניצבים כמה מחברי הקהילה שלנו, אשר לפי דבריהם, יש להם צורך בבית כנסת. הם אמנם אינם מתפללים באופן קבוע ובחיי היום יום שלהם מקיימים אורח חיים חילוני, אך מדי פעם הם מעוניינים להתפלל ומבחינתם – אם לא יוכלו להתפלל בנוסח האורתודוקסי, כולל הפרדה בין גברים לנשים, מה שהם מגדירים כצורך שלהם לא יבוא על סיפוקו. בצד השני עומדים חברים אחרים בקהילה, שדורשים – כדברי המערכון – "בית כנסת חילוני", כלומר, מרכז לפעילות יהודית חילונית. לדעתם, מדובר במאבק על צביונו של היישוב.

 

כרכז התרבות של קהילת בית קמה, עלי לומר שאני נפגע אישית מעצם הדרישה להקים בבית קמה מרכז לפעילות יהודית חילונית ורואה בה הבעת אי אמון בי. אני מזמין את כל מי שגר בבית קמה להסתכל לי בעיניים ולומר מתי הוא פנה אלי בהצעה כלשהי לפעילות יהודית חילונית ולא זכה ממני למלוא שיתוף הפעולה. יש לנו כבר בבית קמה מרכז לפעילות יהודית חילונית. אני וחבריי לפעילות התרבותית מפעילים את המרכז הזה ושמחים בכל עת לקבל מתנדבים שיתנו יד להרחבת הפעילות.

 

אבל בוויכוח הזה באה לידי ביטוי שאלה חשובה לא פחות: האם כל מה שקורה בקהילה שלנו חייב להיות חלק ממטרותיה וערכיה של הקהילה? האם קהילה יהודית חילונית, שמקיימת פעילויות קהילתיות המבטאות את צביונה היהודי חילוני, אינה יכולה להכיל בתוכה קבוצה אחרת ולאפשר לה לספק צרכים ייחודיים, מבלי להתנות זאת במטרייה משותפת שכולנו נצטופף תחתיה וכל אחד יירטב רק קצת?

 

אני חילוני ואינני מחפש שום פשרות ונוסחאות משותפות עם דתיים. לא מכל עגבנייה ומלפפון חייבים לעשות סלט. אם בבית הכנסת שיקום בסופו של דבר בבית קמה יתקיימו גם פעולות של הקהילה, אני, כחבר קהילה חילוני, אפגע מכך. אין לי צורך בבית הזה וכל כניסה אליו לצורך פעילות של הקהילה תעמיד אותי בסתירה עם מצפוני והשקפת עולמי. אלה שפנו וביקשו להקים בבית קמה בית כנסת, הם אלה שאמורים להגיד איך הוא ייראה ומה יהיה או לא יהיה בו. מצידי אפשר להקים בבית קמה גם מסגד, אם יהיו ביישוב מספיק משפחות שיש להן צורך במסגד, אם המימון יבוא מהוואקף ולא על חשבון תקציבי הקהילה, אם יפתרו את בעיית שינוי התב"ע, אם המתפללים במסגד לא יבואו בדרישות לדיירי הבתים הסמוכים ואם קריאות המואזין לא יפריעו למנוחת השכנים. כל אלה הן בעיות טכניות, שניתן לפתור בעזרת רצון טוב, אבל קודם כדאי שנבין שלא תמיד חייבים לחפש את המשותף כדי להמשיך לחיות ביחד. לפעמים דווקא הכרה בלגיטימיות של השוני היא זו שמאפשרת חיים משותפים.

 

למאמרים של יזהר בן נחום

נכתב בתאריך
9/12/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו