עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מקפיאים בעם - רוצים שיהיה פה אור? אז בבקשה בואו ונעיז לעזאזל לעשות משהו שיזיז את המציאות

מקפיאים בעם

מאת דודו פלמה

 

רוצים שיהיה פה אור? אז בבקשה בואו ונעיז לעזאזל לעשות משהו שיזיז את המציאות. עד שיעלה פה האור

 

זוכרים את השיר של זאב "אנו נושאים לפידים", שהיינו שרים בהתלהבות גדולה כל כך בילדותנו תכף אחרי השיר "באנו חושך לגרש". בואו וננסה לשאול כמה שאלות על אור וחושך לאורו של השיר הציוני אקזיסטנציאליסטי הזה:

 

אנו נושאים לפידים

בלילות אפלים.

זורחים השבילים מתחת רגלינו

ומי אשר לב לו

הצמא לאור -

ישא את עיניו וליבו אלינו

לאור ויבוא!

 

ועכשיו, בואו ונניח שגלעד שליט חזר, והמצב הכלכלי השתפר והאבטלה ירדה לאפס. שהיחסים בין חילונים ודתיים הם דבש וכנ"ל הקשר בין יהודים וערבים אזרחי מדינת ישראל. ואז מה? אז יתברר שאנחנו עדיין נמצאים באותה נקודת מוצא קפואה של לא להקיא ולא לבלוע את השטחים הכבושים התקועים בגרונה של החברה הישראלית מאז 67. מפתיע לגלות בכל פעם מחדש כמה מעט התקדמנו, אם בכלל, בשאלה הזאת שהיא כל-כך משמעותית, כל-כך קריטית, לקיומה של מדינת ישראל הדמוקרטית. אז מה עושים לעזאזל עם העצם התקועה הזאת? מה עושים? עושים הקפאת בניה. כי באמת מה אנחנו כבר יודעים לעשות טוב כבר כל כך הרבה זמן - להקפיא! הכי טוב זה לקפוא במקום ולחכות שיקרה איזה נס. הרי ישנה לנו היסטוריה ארוכה של ניסים. נחכה שוב בלא לעשות כלום עד שיקרה עוד נס אחד, קטנצ'יק. אבל כמו תמיד ובניגוד לשמועות על ניסים שהתרחשו פה פעם, נס לא קרה וגם לא יקרה לנו.

 

נס לא קרה לנו -

פך שמן לא מצאנו.

לעמק הלכנו

ההרה עלינו

מעיינות האורות

הגנוזים גילינו.

 

אז מה עושים בינתיים כאשר קופאים במקום וממשיכים להיות חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון? סותמים את האף וממשיכים בכיבוש. והכיבוש כבר כל כך נוכח בחיינו עד שכמעט ואי אפשר בלעדיו. ואנחנו משלמים מחיר יקר על הקיפאון הזה באובדן ערכים ובאובדן פרופורציות ובאובדן האנושיות. הנה הקמנו כבר לתפארת מדינת ישראל, מליציות של מתנחלים בחטיבות מרחביות כמו חטיבת כפיר, חטיבה שהחיילים שבה נשמעים קודם לרבניהם ורק אחר כך, אם בכלל, למפקדיהם. ובעקבות מהומת השלטים בחטיבה ופרשת ההתעללות המתמשכת בחייל, כרגיל, מוכרזות כמה הכרזות תקיפות מכיוון שר הביטחון וראש הממשלה, ועוד כמה אנשים מצקצקים בלשונם ואף אחד לא עושה כלום. עד שבסופו של יום, הודות לכיבוש ולערכים הנגזרים ממנו, אנו נהפכים להיות אטומים, גסי לב ואלימים. ולכן באמת כך אנו נראים בכל אשר נפנה- אלימים, חסרי סבלנות וסובלנות וממהרים להרים את הקול ואת היד על זולתנו.

 

אז הנה אנחנו נמצאים לנו כבר הרבה שנים בנקודת הכרעה בלתי מוכרעת. ועל השאלה, איזו מדינה אנו חפצים להיות, ומהו האור שאנו רוצים להאיר בו לגויים, אנחנו מתווכחים, מרביצים ולפעמים גם רוצחים ראשי ממשלה. ומה יהיה אתנו בעתיד? כן, גם בעתיד לא יתרחשו כאן ניסים.

 

נס לא קרה לנו

פך שמן לא מצאנו

בסלע חצבנו עד דם -

ויהי אור!

 

אז זהו, לא ניסים ולא נפלאות, רק איכות המעשים והעמדות שננקוט במציאות הקשה המתרחשת סביבנו, יקבעו בעתיד את דמותה של מדינת ישראל לשבט או לחסד. רוצים לשנות? רוצים שיהיה פה אור? אז בבקשה בואו ונעיז לעזאזל לעשות משהו שיזיז את המציאות. עד שיעלה פה האור.

 

למאמרים של דודו פלמה

נכתב בתאריך
7/12/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו