עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מרוסיה לשבדיה - עלינו לצאת מרוסיה ולעבור לשבדיה - מעוז הרווחה ההוגנת, מבלי לפגוע בחופש היוזמה, חרות המחשבה, הבחירה הפתוחה והאחריות

מרוסיה לשבדיה

מאת גדעון שפירא

 

עלינו לצאת מרוסיה ולעבור לשבדיה - מעוז הרווחה ההוגנת, מבלי לפגוע בחופש היוזמה, חרות המחשבה, הבחירה הפתוחה והאחריות

 

כמה קל לומר דברים שנעים לשמוע, אפילו הם שגויים, בעוד כה מסובך לבטא מה שקשה לקבל, אפילו אלה דברי אלוהים חיים.

 

החלטתי לבחון האם השיטה הקיבוצית מייצרת תקלות מתוך עצמה מבלי לייבאן מן החוץ. הפעם ברצוני לטבול את ידי במים רותחים ולעסוק במה שיש המחשיבים כערך המכונן הבסיסי ביותר של השיטה. לב ליבה של הקיבוציות, אשר לאחריו כבר אין קיבוץ - "שוויון ערך העבודה".

 

מדוע נוצרים ערכים?

 

אחד משני המורים הטובים ביותר שהיו לי טען להפתעתי, כי "הצורך הוא מולדת הערך"!

בני שבט המסאי למשל, מלמדים את ילדיהם לשתות דם מעורב בחלב. הסיבה לכך היא, כי זהו המקור היחיד למרכיבי תזונה הכרחיים, הזמין בחיי המרעה שלהם. חץ אחד בצוואר הפרה פותח את ה"ברז" ובוץ עם זבל סוגרים אותו. לחלוב אפילו קל יותר. אך מה לעשות, המשקה דוחה. מסתבר, שהצורך הקריטי בחומרים הללו אילץ את אנשי המסאי להפכם לערכים חשובים ביותר בשבטיהם.

 

וכיצד מסבירים, שהמון מאכלים טעימים להפליא וקלים לעיקול אסורים על היהודים? ערכים!!!

גם השוויון חשוב רק בגלל שאין שוויון בין בני האדם, אך הם לא מסוגלים להתקיים ללא חברה. על-כן נוצר רעיון "שוויון הערך", שתפקידו לספק הגנה בחברת פערים. אך אצלנו חושבים לעיתים, כי תפקיד השוויון הוא להפוך את האנשים ללול תרנגולות, בעוד מה שנחוץ באמת הוא השוויון ברשות של כולם להישאר מי שהם באין מפריע.

 

ערכים בדגניה א'

 

כאשר הגיעו 2 בחורות ו-10 בחורים לאום-ג'וני והקימו את דגניה, היה צורך לייסד שיטה שתבטיח את כושר ההישרדות של הקומונה המשימתית-חצי-צבאית וקשת היום הזו. מעבר לערכיהם הקודמים, יצרו החלוצים או ניכסו לעצמם גם ערך הקובע, שכל עבודות המקום תהיינה שוות בעיני החברים. אבל חשוב לזכור, הארגון הוא שהחליט מה הם הצרכים ורק לאחר מכן הם בוצעו. מספרים על חבר בעין השופט, שהסביר פעם: "לי אמרו לנהל את המפעל ולך לצאת לשדה עם טוריה, אז אינני מבין על מה נשאר עוד לדבר"? בוודאי רבים בינינו עוד זוכרים שנות עבודה אין סופיות כנגד כל מאווייהם וכיצד סדרן העבודה שימש המחליף האמיתי לאלוהים עלי אדמות. לא במקרה אמר אדם מבוגר לאחרונה: "אם אי אפשר לסדר מישהו לביצוע עבודה המתבקשת אפילו למספר ימים, אז אין קיבוץ". ובאמת, אפילו קנאי השיתוף הקיצוניים ביותר מודים, כי אבד לנו כושר האכיפה.

 

מה יאמר אורח?

 

מן הסעיף הקודם ניתן כבר להסיק את מה שכולם יודעים: כיום לא קובעים יותר לאנשים מה נחוץ, וממילא אין לקביעה הזו משמעות רבה. כאשר התברר, כי השיטה אינה דופקת יותר, התחלנו לייצר תקנונים. אך גם לדרך הזו בעיות משלה. יש הנעלבים מעצם הופעת התקנון, כיוון שהם היו בסדר מרצונם החופשי וממולם, מי שזקוק לדרבון הרי יעשה כהבנתו גם בהמשך. וכיצד משפיע תקנון בחברה, שבה הרוב אינו מתעניין בו, אינו חודר לניסוחיו ואף אינו קורא אותו?

אם יגיע לכאן אורח מהמאדים, שמעודו לא שמע על קיבוץ ויקרא את התקנונים, מסקנתו תהייה בוודאי, כי בחברה הזאת אין אמון בבני אדם.

 

ערכים בלי צורך

 

טבעי, כי אנשים נאחזים בערכים שאימצו לעצמם, גם כאשר הצרכים שהולידו אותם אינם תקפים יותר. חשוב לקחת בחשבון, כי מצב מעין זה מוביל לקבלת החלטות אשר מטרתן העיקרית היא שימור הכללים, בעוד ההחלטות עצמן אינן בהכרח ההגיוניות ביותר ואפילו לא משרתות נאמנה את המטרה שלשמה נוסחו. כך ומבלי משים, הופך גם רעיון השוויון בערך העבודה למפלט במפני הצרכים והאחריות במקום לדרך הנכונה לבצעם.

 

הרשות להיות קיבוץ

 

למרבה ההפתעה בובר טען, שדווקא הקומונות הצעירות חשו "מתוך אינסטינקט עמוק" שלא כדאי להתמסד-אידיאולוגית, או לפי הביטוי שלו להפוך "דוקטרינריות". וכאשר הוא ניסח את אמירתו המפורסמת, כי היישובים השיתופיים בישראל הם "אי כישלון למופת", הוא ראה לנגד עיניו את יכולתם לנהוג ב-"חופש הגמור שבו הסתעפו וחזרו והסתעפו צורות חדשות ושוב צורות-ביניים חדשות". כלומר, דווקא החלוצים הבינו, שיכולים לפרוח 1000 פרחים ולא כולם חייבים לנהוג לפי מודל אחיד על-מנת לקיים את ערכי השוויון, החופש, השותפות וכן הלאה. רק בהמשך התפתחו תנועות שהפכו פוליטיות, המנהיגים התיישבו בתל אביב והמערכת התאבנה בניגוד לראשית. אחת מצורות ההתאבנות האופייניות היא המחשבה, שכולם חייבים ללכת באותה דרך בדיוק על-מנת לזכות ברשות להיקרא "קיבוצים".

 

ומה עכשיו?

1.      יש להפוך את המשפחה לתא כלכלי מפרנס בסיסי ואחראי.

2.      יש לצאת סוף-סוף מרוסיה ולעבור לשבדיה מעוז הרווחה ההוגנת, מבלי לפגוע בחופש היוזמה, חרות המחשבה, הבחירה הפתוחה והאחריות המרבית לתוצאות מעשיך. ושיפרחו באמת 1000 פרחים ובואו נשקוד אנחנו יחדיו, על שימור הערבות והאנושיות ביישובנו.


נכתב בתאריך
29/11/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו