עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שינוי זה פערים - הפערים הכלכליים בין החברים בקיבוצים אינם תוצר-לוואי של השינוי. הם הרציונאל שלו

שינוי זה פערים

מאת יזהר בן נחום

 

הפערים הכלכליים בין החברים בקיבוצים הם לא תוצר-לוואי של השינוי. הם הרציונאל שלו. המלצות התנועה בנושא צמצום הפערים הן ניסיון לרבע מעגל

 

ב-15.10.2009 החליטה מועצת התנועה הקיבוצית לפעול לצמצום הפערים הכלכליים בקיבוצים, במטרה שפערים אלה לא יעלו על 1:3. ההחלטה הזו מעוררת שלוש שאלות: א. למה? ב. איך? ג. על מי חלה ההחלטה?

 

בואו נתחיל מהלמה. הפערים הכלכליים בין החברים בקיבוצים הם לא תוצר-לוואי של השינוי. הם הרציונאל שלו. כדי להבהיר את ההבדל בין תוצר-לוואי לרציונאל, ניקח כדוגמה גלולה למניעת הריון.

 

השמנה היא תוצר-לוואי של הגלולה. אי-כניסה להריון היא הרציונאל שלה. ומהמשל לנמשל: את תהליך השינוי, שבשורת הגאולה שלו כבר זרחה על ראשם של רוב קיבוצי התנועה וממשיכה להאיר בכל שבוע לקיבוצים נוספים, אפשר לסכם בשלוש מילים: "שוויון זה רע". השוויון, כך משננים לנו נביאי השינוי השכם והערב, נותן פרס לפרזיטים ומדכא את המוטיבציה לעבודה. אז פתאום עכשיו פערים זה רע? ואם החליטו פתאום במזכירות התנועה להפוך כיוון, למה ממשיכים המלווים האזוריים לסייע לעוד ועוד קיבוצים לעבור ל"רשת הביטחון", כלומר להגדיל את הפערים בתוך הקיבוץ? ד"ר החלטות מועצה ומר מלווים אזוריים?

 

השאלה השנייה, כאמור, היא איך תפעל מזכירות התנועה ליישום ההחלטה? האם קיבוצים שבהם הפערים גדולים מ-1:3 יועברו למעמד של "קיבוץ נלווה", כמו שעשו למרחביה ושניר שעברו ללינה משפחתית? בהחלטה כתוב: "התנועה ממליצה". יש גם נהגים שמתייחסים לרמזור האדום כהמלצה.

***

אבל אותי, כחבר בית קמה, מעניינת בעיקר השאלה השלישית: על מי, בעצם, חלה ההחלטה הזו? לקיבוץ בית קמה, השישית המזדקנת של היישוב בית קמה, היא לא רלוונטית, כי הוא קיבוץ שיתופי. חמש השישיות האחרות של היישוב כוללות אנשים שאינם חברי התנועה הקיבוצית ואינם כפופים להחלטותיה.

 

עכשיו אנחנו עומדים להמציא בבית קמה מעמד רביעי, בנוסף לחברי קיבוץ, משתכנים בהרחבה ושוכרי דירות: "חברים בעצמאות כלכלית". חבר בעצמאות כלכלית הוא חבר קיבוץ לכל דבר ועניין, למעט העניין הפעוט הזה של העצמאות הכלכלית. ומה זה רווק? רווק הוא אדם נשוי לכל דבר ועניין, למעט העניין הפעוט הזה שאין לו אשה. ולא שאני נגד עצמאות כלכלית. נהפוך הוא! אני תומך בה בהתלהבות מסיבה פשוטה:

 

את מועצת התנועה שבה הוחלט על צמצום הפערים החמצתי מסיבה משמחת מאוד. בדיוק באותו יום בחרה נכדתי הרביעית לצאת לאוויר העולם. כנראה, לא במקרה קרו שני הדברים באותו יום. אם ננסה ליישם את החלטות המועצה לגבי בני הקיבוץ, לא יהיו לי נכדים בבית קמה.

 

ככל הידוע לי, היחס הדמוגרפי הקיים בבית קמה בין הקיבוץ ובין היישוב הוא עדיין תופעה חריגה בתנועה הקיבוצית, אבל נראה לי שדווקא הניסיון לכפות צמצום פערים באמצעות החלטות מועצה יתרום להתרחבותה של התופעה הזו. יותר ויותר קיבוצים יגלו שמשפחות צעירות אינן רוצות שייכנסו להן לארנק.

***

אולי היה יכול להיות אחרת. אולי, אילו הבנים שלנו היו קולטים מאתנו מסר ערכי ברור, מסר שנראה כמו חזון ולא כמו מלחמת מאסף, היה בכוחנו לרכוש חלק מהם לרעיון השיתופי, אבל מסר מבולבל, שאומר לקיבוצים במצוקה: "מעבר לשיטה שמבוססת על פערים כלכליים זה מה שיציל אתכם, אבל דיר בלקום, חבר'ה, אל תעברו את ה-1:3", לא נשמע לי כמו משהו שיכול לשכנע משפחה צעירה, שמתלבטת היכן לבנות את ביתה.

 

אז מה אפשר בכל זאת לעשות? קודם כל, לא לשדוד את הקשישים בקיבוצים ולא לגבות מהם מיסים שאינם מתחשבים בגובה הכנסתם. שנית, יש היגיון מסוים בדרישה לפעול לצמצום הפער הכלכלי גם בין קיבוצים ולא רק בין חברים באותו קיבוץ, אבל אין היגיון בדרישה שקיבוץ שיתופי חזק יממן את משכורותיהם המנופחות של בעלי התפקידים הבכירים בקיבוץ מופרט חלש.

 

למאמרים של בן נחום

נכתב בתאריך
1/11/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו