עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

באגים אידיאולוגיים - רבים מסתפקים כיום בשירותם הצבאי הארוך, את חייהם האזרחיים הם אינם מעוניינים לעשות בשירותן של אידיאולוגיות

באגים אידיאולוגיים

מאת גדעון שפירא

 

רבים מסתפקים כיום בשירותם הצבאי הארוך, בעוד את חייהם האזרחיים הם מבקשים לממש במידת החופש והעצמאות הראויים, לא בשירותן של אידיאולוגיות. מאמר שני

 

שלושה סיפורים על אידיאולוגיה

 

א. כשעוד הייתי ילד, לקח אותי פעם אבי להרצאה על גנטיקה. לא הבנתי דבר וחצי דבר, אך אני זוכר היטב כיצד המרצה שהוזמן לעין השופט, תקף בשצף קצף מישהו ששמו מֶנְדֶל ושיבח בכל פה אחר, המכונה לִיסֶנְקוֹ. לאחר ההרצאה שאלתי את אבא, אדם הוגן וישר דרך, מה בין מנדל לליסנקו? "ליסנקו מתאים יותר לאידיאולוגיה שלנו" הייתה התשובה. ברבות הימים התחוורה האמת, אך מי יציגה טוב כמו "ויקיפדיה"?:

 

גרגור יוהאן מנדל (1884-1822) ממוצא גרמני צ'כי, חקר את דרכי העברת התכונות בין צמחי אפונה. בשנת 1866 פרסם את מחקריו, אולם הם לא הובנו. רק שנים לאחר מותו, בראשית המאה ה-20, הובנה עבודתו והוא זכה לתואר מייסד הגנטיקה. סיפור חייו של מנדל הוא דוגמה לגאון שהקדים את זמנו ואכן, העקרונות שהתווה סללו את הדרך להבנת התורשה.

 

למותר לציין, כי בעת ההרצאה המלומדה הכל היה ידוע כבר כ-50 שנה!

 

את השם הבא, לא תמצאו ברשימת המדענים העולמית:

טרוֹפים דניסוביץ' ליסנקו (1976-1898), ביולוג סובייטי, שהושפע מהאידיאולוגיה הסטליניסטית. בשנת 1927, התפרסם בעיתון הממשלה "פראבדה", כממציא שיטה מהפכנית לדישון שדות ללא שימוש בדשן. המטרה הייתה לספק אפונה לבקר בחורף הרוסי. לאכזבת האיכרים, יבולי האפונה נכשלו כליל בחורפים שלאחר מכן.

 

ב-1935 הוא מונה על ידי סטאלין לראש האקדמיה למדעי החקלאות והיה אחראי גם למניעת חלחול "רעיונות מזיקים" אל המדענים הסובייטיים. הוא מילא תפקיד זה נאמנה והביא לכליאה, הגליה והוצאה להורג של מאות מדענים, ביניהם גדול הביולוגים הסובייטיים ניקולאי ואווילוב וכן, לדעיכתו של המחקר הגנטי (קודם לכן שדה משגשג) בברית המועצות. רק ב-1964 הודח ליסנקו מתפקידו והוכנס למעצר בית. השפעתו בסין נמשכה עד יום מותו.

 

וכל הוספה מיותרת.

***

ב. גם הסיפור הבא התרחש בעודנו ילדים. חברה לכיתה וקבוצה, שבה פעם ממסיבת פורים ביגור, כשהיא מזועזעת עד עמקי נשמתה. במסגרת החג תלו שם במקום את המן הרשע, בובה בדמותו של סטאלין. הייתכן כי ביגור הבינו משהו, שנסתר מבינתנו בתקופה ההיא? היום אנו יודעים, כי מנהיגי השומר הצעיר ומפ"ם חסמו או סילפו, פשוטו כמשמעו, מידע על המתרחש בברית המועצות. הם ביקשו למנוע מצאן מרעיתם אובדן אמונה, ייאוש מדרך ופסימיות לגבי העתיד. אפלטון כינה מעשה כזה - "שקר מוסכם, מאותם שקרים מועילים". יושר אינטלקטואלי לא היה כאן ושקרים, הרי סופם לצוף ולצוץ ממילא.

 

***

ג. בעין השופט היו שלושה "סוררים", אשר אינם אתנו יותר: האחד, לא הסכים לקבל את התפיסות הפוליטיות של מפ"ם. חברו, שלל את המרקסיזם הקיצוני ואת סטאלין ואילו השלישי טען, כי חלק מהאשמה לסכסוך היהודי ערבי מוטלת על הערבים וזה היה אסור אצלנו. האווירה בתקופה בה מדובר, העיקה מאד על בעלי עמדות עצמאיות וכך, "זכו" חברינו לגידופים אידיאולוגיים כגון: "מפא'יניק", "טרוצקיסט", "אוטופיסט", "אנרכיסט", "עוכר ערבים", אולי גם "סכולסטיקן" וכולי וכולי. נקפו שנים, ולאט לאט עלתה צדקת ה"סוטים" והתגלתה כנכונה מזו של האידיאולוגיה המרכזית.

 

מי צריך אידיאולוגיות?

 

רבים חיפשו תשובות לשאלה וביניהם אריך פרום שהציע את רעיון ה-"מנוס מחופש": עם אובדן האמונה באלוהים, אבדה לרבים גם תחושת ה"מחסה" והביטחון והם נחשפו לעולם חדש ומאיים. העולם הזה ציפה מהאנשים לגילוי אחריות מלאה על עצמם. והנה, תמיד אפשר למצוא אידיאולוגיות קהילתיות, המציעות לחילונים מבוהלים שחרור מ"מועקת החרות", או במילים משל ניטשה, את "עוצמת העדריות". אך הוא גם הבחין בסכנה הטמונה, לאובדן העצמיות וייחוד הפרט, כיוון ש"הקהילה נוהגת כאילו היא אדם אחד, בעוד חבריה פועלים במתכונת איבריו של האדם הזה וכמו איברים בלבד, ללא הכרעה ואחריות משלהם".

 

הביולוג הצרפתי ז'אן רוסטאן הוסיף, כי "בעת מלחמה, דומה האדם לכבש יותר מאשר לזאב. הוא הולך בעקבות מפקדו, הוא ממלא פקודות. מלחמה היא מין קנאות ואמונה ללא עוררין". והרי גם אנחנו שרויים במאבקים תמידיים: "אנחנו בונים חברה חדשה", "אנחנו ניצבים על סְפָר זה או אחר", "אנחנו עוצרים את הקפיטליזם החזירי" ומה לא? וכאשר הרברט מרקוזה, מראשי מרד שנות ה-60 באירופה ביקר אצלנו הוא טען, כי "בישראל פועל הסוציאליזם היחיד שלא רצח". "האם עכשיו" שאל, "כאשר עיני העולם נשואות אליכם, אתם מתעסקים בארבעה כיווני אוויר לבתיכם?!"

 

אכן, מאבקים אזרחיים מצריכים התגייסות ו"אגף המשימות" מוכיח זאת יפה. אך בניגוד לאגף, הפועל כחלק מתוך ארגון חברתי, הרעיון השיתופי מתיימר, מראשיתו, לייצג אידיאולוגיה מגייסת עבור תנועות שלמות. אידיאולוגיות קיימות על-מנת להנהיג אנשים, לא כדי לשתף אותם. אלא שברבות השנים התחלפו מטרות, התפתח צבא ורבים (הולכים וגדלים) מסתפקים כיום בשרותם ארוך השנים, בעוד את חייהם האזרחיים הם מבקשים לממש במידת החופש והעצמאות הראויים.


נכתב בתאריך
18/10/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו