עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כבר לא ידידה - תורכיה, פעם מדינה ידידה, חוזרת אל המזרח ולחיק האסלאם, בלא קשר לאמירה ישראלית כזאת או אחרת

כבר לא ידידה

מאת דני רשף

 

תורכיה, פעם מדינה ידידה, חוזרת אל המזרח ולחיק האסלאם, בלא קשר לאמירה ישראלית כזאת או אחרת

 

תוכנית טלוויזיה כמו זו ששודרה בטלוויזיה התורכית, המתארת את חיילי צה"ל כרוצחי ילדים בכוונה ובדם קר, איננה חדשה במזרח הערבי. כמותה שידרו בכל הטלוויזיות הערביות בעבר. אבל, להבדיל מתורכיה, דאגו מנהיגי ערב המתונים להרחיק עצמם מהעלילה. נשיא מצרים היה משתמש בערכינו הדמוקרטיים כדי להסביר שאין לו שליטה בתקשורת ושאין לו יכולת להגיד לטלוויזיה מה לשדר. ולמרות שהיה ברור שנשיא מצרים מיתמם, הרי לא יכולנו לדרוש ממנו להיות "לא דמוקרטי" כביכול. יחד עם זאת נשיא מצרים עצמו לא עסק אישית בהסתה נגד ישראל.

 

במקרה של עלילת אנקרה ראש ממשלת תורכיה טייפ ארדוראן עצמו, בביקור בדובאי ביום שני האחרון, האשים את ישראל ב"הפצצת ילדים פלסטינים בפצצות זרחן". עלילת אנקרה אינה אלא המשך ישיר לדו"ח גולדסטון, פרשת מוחמד א-דורה, הפרוטוקולים של זקני ציון ועלילת דמשק. עמדתו הפומבית של ראש ממשלת תורכיה היא משמעותית בתהליך המתמשך של דה לגיטימציה למדינת ישראל המקבל מימד של איום אסטרטגי אמיתי.

 

התפנית התורכית אינה טקטית אלא אסטרטגית. כחלק מנטישת מורשתו של כמאל אתא-טורק - חילוניות עם הפנים לאירופה - חזרה תורכיה, בהנהגת המפלגה המוסלמית,לפאן עות'מאניות מוסלמית עם הפנים למנהיגות מוסלמית ומזרח תיכונית - מנהיגות שאינה מתיישבת עם ידידות עם ישראל. יתכן שהמכשולים הבלתי עבירים בצירוף תורכיה לאיחוד האירופי האיצו את התהליך, אבל התאסלמותה מחדש היא חלק מההקצנה של כל העולם המוסלמי - כדי רבע מהאנושות.

 

היחסים עם תורכיה היו מושתתים על שילוב אינטרסים עם הממסד הצבאי התורכי - שהיה מעוניין, בין השאר, בטכנולוגיות הצבאיות הישראליות. ואולם ממסד זה איבד את עצמאותו ואולף לחלוטין על ידי הדרג המדיני. תפנית זאת הורידה מעל סדר היום את האפשרות שתורכיה תוכל להיות שותפה, בעתיד הנראה לעין, לטכנולוגיות היותר סודיות של ישראל מהחשש המאוד מוצדק שהיא תעביר את כולן או מקצתן לאיראן וסוריה, שיחסיה עימן הולכים ומתהדקים.

***

כמו כלפי דו"ח גולדסטון - העוין את ישראל ונשען על נתונים בלתי בדוקים - כך גם מול עוינותה של תורכיה, שוגה ישראל באימוץ גישה מתגוננת. ידיה של תורכיה מגואלות בדם, לא רק מטבח העם הארמני מלפני 95 שנה, אלא גם בהרג, גירוש ופינוי של מאות אלפי כורדים, המכונים בתורכיה "תורכים הרריים", במזרח תורכיה, בשנות השמונים; פלישות לעיראק ומרדף אחרי כורדים היא שגרה מבצעית בתורכיה; אצל התורכים, הגדרה עצמית מיועדת לפלסטינים בישראל בלבד, לא חלילה לכורדים שבשטחה; בעצם ימי מבצע עופרת יצוקה הפציצה תורכיה חמש פעמים בתחומי עיראק מה שהם כינו בסיסי מחבלים, בשעה שאיש איננו יודע מה בדיוק הופצץ והמקור היחיד לדיווחים הוא של מפקדת הצבא באנקרה. קשה להאמין שמכל צבאות העולם התורכים הם היחידים שלעולם לא טועים בזיהוי או פשוט מפספסים וכי באמת כל ההרוגים הם מורדים כורדיים ושאין בהם, חלילה, גם ילדים זקנים או נשים.

 

בתגובת הדוברים הישראלים ניכרת זהירות בכבודה של תורכיה. שר הביטחון מציע לא להתלהם, ציפי ליבני מזכירה לתורכים שהקשרים עם ישראל חשובים גם להם ושר החוץ אומר ש"זה לא ראוי בין מדינות ידידותיות", כאילו שיש נסיבות שההתנהגות התורכית כן ראויה. מדינת ישראל חייבת להבין שתורכיה, כמדינה ידידה, היא נחלת ההיסטוריה. תורכיה אינה אויבת, אבל היא הולכת ונעשית מדינה עוינת. התהליך המעתיק את תורכיה למזרח ולחיק האסלאם אינו מותנה או מושהה בגלל אמירה ישראלית כזו או אחרת. אין לישראל מנוס מלהזכיר לתורכים שקופת השרצים על גבם גדולה בהרבה מונים ומזוויעה פי כמה - לא כדי לשכנע את התורכים אלא כדי להזכיר לעולם.

 

למאמרים של דני רשף

מחבר
נכתב בתאריך
15/10/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו