עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי-חדשני / אלטרנטיבה לאתגרי הסביבה - הסיבה למשבר הקיבוץ היא פנימית: הוא לא הצליח להתמודד עם שינויי הסביבה ולהציע אלטרנטיבה רלוונטית

שיתופי - חדשני / אלטרנטיבה לאתגרי הסביבה

מאת אורי הייטנר

 

הסיבה למשבר הקיבוץ אינה חיצונית, אלא פנימית: הוא לא הצליח להתמודד עם שינויי הסביבה ולהציע אלטרנטיבה רלוונטית, תוך שמירה על ערכי הליבה שלו

 

בתגובה למאמרי "חינוך לג'ונגל" שלח אורי יזהר תגובה מעניינת, אך לא לעניין. למה לא לעניין? כי לא היה קשר בינה לבין המאמר שעליו, כביכול, נועדה להגיב. אילו מאמרי היה ניסיון לחפש את הסיבות למשבר הקיבוץ, ומסקנתי הייתה שהסיבה העיקרית היא הלינה המשותפת, היה היגיון בתגובה המאירה על גורם אחר כסיבה העיקרית למשבר. אולם מאמרי לא היה כללי אלא ספציפי - בחינת תרומתה של הלינה המשותפת למשבר. ואכן, כפי שכתבתי, אני רואה בלינה המשותפת שיטה המחנכת להיפוכו של הקיבוץ, ולכן יש בה תרומה מסוימת למשבר.

 

ולמה תגובתו של יזהר מעניינת? כי יש בה הסבר כוללני למשבר הקיבוץ - הסבר שראוי להעמיד אותו למבחן. אצטט שני משפטים מן התגובה, שהם תמצית המסר של יזהר: "התמורות שחלו בחברה הישראלית מחברה בעלת שוויון וסולידריות יחסיים לחברה אינדיבידואליסטית, חומרנית והישגית, שהחלה במרוץ לעבר 'הקפיטליזם החזירי' כבר בשנות השישים ובקצב מהיר יותר אחרי עליית הליכוד לשלטון ואחרי תוכנית החירום לייצוב המשק מ-1985. הרבה כותבים בשאלות הקיבוץ מייחסים את תהליכי פירוק השיתוף, ההפרטות למיניהן, כולל הפרטת הלינה לגורמים אנדוגניים, פנים קיבוציים, ומתעלמים מהשפעות החברה הישראלית והמהלכים הפוליטיים בתחום הכלכלה והחברה על הקיבוץ".

***

אורי יזהר צודק כאשר הוא מציע לא להתעלם מהשינויים בסביבה כגורם קריטי למשבר בקיבוץ. אולם דווקא הנקודה הזו היא הכשל הלוגי בהבנת המשבר.

 

הקיבוץ נועד להגשים אידיאל, השקפת עולם של שוויון, שותפות, ערבות הדדית ומשימתיות לאומית. הקיבוץ נועד להיות אוונגרד המושך אחריו את החברה הישראלית כולה. מבחנו האמיתי של הקיבוץ, אינו כאשר הוא מבטא את ערכי החברה הסובבת אותו, אלא דווקא כאשר החברה הסובבת משנה את ערכיה. דווקא במצב זה על הקיבוץ לשמש אלטרנטיבה ערכית ומעשית לסביבה. דווקא מצב זה עשוי לאפשר לקיבוץ לפרוח ולהתחזק, כמי שעומד בפרץ ומציע כחלופה - חברה אחרת. דווקא במצב זה עשוי הקיבוץ להיות אבן שואבת לאנשים שאינם שבעי רצון מהתהליכים בחברה הישראלית ומחפשים דרך אחרת. אם תנאי להצלחתו של הקיבוץ הוא שהסביבה תשדר איתו באותו תדר, זו חולשה נוראית שלו. אם אין הקיבוץ יכול להיות אלטרנטיבה ערכית ואידיאולוגית, מה הטעם בקיומו? אם דווקא כאשר הקיבוץ נחוץ יותר מתמיד, הוא נאלם ונעלם - זה כישלונו הגדול ביותר.

 

הקיבוץ אינו "קהילה לבדה תשכון" ואין הוא יכול להיות מנותק מהעולם הסובב אותו. הקיבוץ חייב להיות מעורה בסביבה, להשפיע עליה ולהיות מושפע ממנה. השאלה היא האם הקיבוץ מתבולל בסביבה, או מתוך ערנות לשינויים בה הוא משנה את עצמו ומתאים את עצמו לאותם שינויים, כדי להיות אלטרנטיבה.

***

איך מגיב הקיבוץ לשינוי בסביבה, כאשר זו מאמצת אתוס של זכויות הפרט ואינדיבידואליזם? דרך אחת, היא התעלמות מהשינוי והמשך החיים הקיבוציים הרגילים, תוך התעלמות מהאתגר. דרך שנייה, היא הסתגרות של הקיבוץ בדרכו הקולקטיבית תוך פתיחה של אפיקי "מימוש עצמי" כפוזה של הליכה לקראת החברים הצעירים וכפתיחת שסתום לשחרור לחצים. דרך שלישית, היא התבוללות בסביבה, אימוץ דרכה והכנסתה פנימה לקיבוץ. דרך רביעית היא מתן מענה אמיתי של הקיבוץ לאתגרי הסביבה, תוך שמירה על הליבה הערכית שלו.

 

הכישלון האמיתי של הקיבוץ, הוא העובדה שלא פעל בדרך הרביעית. אילו יצר הקיבוץ, כבר בשנות השבעים, דרך קיבוצית שיש בה אחריות של הכלל על החינוך, הרווחה, הבריאות והתרבות, שיש בה הפרדה מלאה בין תרומה לתמורה, אך יש בה חופש אמיתי לפרט בבחירת מקום העבודה, ביכולת להתפתח ולהתקדם בהשכלתו ובמקצועו, בניידות, בתקציב אישי גדול וזמין, בנסיעות לחו"ל, בשיפוץ הדירה, בביטחון סוציאלי אמיתי וכו'; אילו הציג הקיבוץ חלופה המאפשרת בתוכו אינדיבידואליזם שאינו אגואיזם, שאינו כרוך ברדיפת בצע, שאינו מפרק את חישוקי השותפות, היחד, הערבות ההדדית והאחריות המשותפת, היה ביכולתו לפרוח ולשגשג דווקא בשעה שהסביבה אימצה דרך של אגואיזם והתפוררות חישוקי הסולידריות והאחריות המשותפת.

 

אולם התנועה הקיבוצית לא השכילה להתאים עצמה לשינויים בסביבה ולתת מענה לאתגר החדש שהוצב בפניה. התנועה העדיפה להסתגר ולהתחפר בחלופות א' ו-ב'. אל ניסיונות לשינוי קיבוצי ברוח שהצגתי, התייחסה התנועה כאל מטרד במקרה הטוב וכאל איום, פריצת גדר ושבירת חומות במקרה הרע. וכך, המפגש של השמרנות והסגירות עם המשבר הכלכלי של שנות ה-80 הביא לפריצת כל הסכרים ולאימוץ ערכי האגואיזם ורדיפת הבצע של הסביבה אל תוך הקיבוץ, שהפריט עצמו לדעת.

***

גדולתו של הקיבוץ בראשיתו הייתה היצירתיות, המקוריות והחדשנות של מייסדיו, שהשכילו ליצור אותו כחלופה לאתגרי התקופה וכאוונגרד להגשמת צרכים הלאומיים של העם היהודי. האסון של הקיבוץ, הוא השמרנות והפחדנות של הנהגתו, שלא השכילה לתת מענה יצירתי, מקורי וחדשני לאתגרים החדשים שהציבה בפניו החברה הישראלית. באין חלופה קיבוצית רלוונטית, נותרה ברירה בין הקיבוץ הישן על כל הכרוך בו, לבין אימוץ דרכה של הסביבה הקפיטליסטית. לנוכח המשבר הכלכלי, עלה הקיבוץ על המדרון החלקלק של ההפרטה. הדבקות בלינה המשותפת היא רק סמל לאותה שמרנות הרסנית.

 

כן, השינויים בסביבה יצרו את המצב שהביא את הקיבוץ לידי משבר. אולם הסיבה למשבר אינה חיצונית, אלא פנימית - העובדה שהקיבוץ לא התמודד כראוי עם אותם שינויים והציע אלטרנטיבה רלוונטית.

 

היה פעם תשדיר שירות בטלוויזיה של המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים - סרט אנימציה שבה נהג שגרם לתאונה תירץ: "אני אשם? הכביש אשם! הגשם אשם! מה יכולתי לעשות?" כמו אותו הנהג, גם אורי יזהר בורח מהתמודדות עם אחריותנו למשבר, ומשליך את האחריות על הסביבה. זוהי גישה של ראש קטן.

 

את מה שניתן היה לעשות בשנות ה-70 וה-80 קשה מאוד לעשות היום. אולם אם הקיבוץ השיתופי חפץ חיים, זאת הדרך היחידה להבטיח את עתידו.

 

למאמר "חינוך לג'ונגל" - לחצו כאן
למאמרים של אורי הייטנר

נכתב בתאריך
12/10/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו