עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כסף במקום דין התנועה - נביאי השינוי הביאו לבעיית איוש התפקידים אותו פתרון קסם שהביאו לכל בעיה אחרת בקיבוץ - כסף

כסף במקום דין התנועה

מאת יזהר בן נחום

 

נביאי השינוי הביאו לבעיית איוש התפקידים אותו פתרון קסם שהביאו לכל בעיה אחרת בקיבוץ - כסף. מי צריך את "דין התנועה"?

 

נו, ראיתם את הכתבה על בית קמה ב"ידיעות הקיבוץ"? הכל דבש, או כמו שהיו אומרים בעברית של פעם - "נופת צופים"! אולי אפילו יותר מדי נופת צופים. הרי במציאות, אפילו בבית קמה, לא תמיד הכל פוצי מוצי. ולמה בעצם שיהיה? לא לגיטימי שלאנשים שונים יהיו דעות שונות? השאלה היא, כמו שכבר כתבתי כאן יותר מפעם אחת, איך מיישבים חילוקי דעות. בבית קמה, גם זה כבר אמרנו וחזרנו ואמרנו, כל הוויכוחים מתנהלים בצורה מאוד תרבותית. גם שתי החברות המכובדות, שהציעו באמצעות הדואר האלקטרוני לבטל את טקס הפרחת הבלונים לפני ראש השנה מטעמים של הגנה על הסביבה ועל חיות הבר, הביעו את דעתן בצורה מאוד תרבותית.

 

אז איפה הבעיה? למה נפגעתי מהביקורת הלגיטימית שלהן? למה עניתי להן בטון נרגז ונעלב והצעתי להן להצטרף לצוות החג? האם למי שאינו שותף לעשייה אין זכות לבקר? חס וחלילה. זכות לבקר יש לכולם. השאלה היא לאיזו מטרה משמיעים את הביקורת. אם בחרתם להשמיע ביקורת רק כדי להרגיש טוב עם עצמכם - סבבה, אבל אם אתם באמת רוצים לשנות דברים, הדרך לעשות את זה היא מבפנים.

 

אם נחזור לדוגמה של הפרחת הבלונים לפני ראש השנה - בשלב שבו חברי הקהילה מקבלים הזמנה לאירוע כזה, ברור שצוות החג ישב והכין תוכנית מסוימת ואחר כך השקיע עבודה ואולי גם כסף בביצוע התוכנית הזו. במצב הזה, כל הצעה לשינוי תקומם אותו. אם, לעומת זאת, יבוא מישהו לועדת תרבות חודש לפני ראש השנה ויגיד: "הפרחת הבלונים מזהמת את הסביבה ומסכנת את חייהן של חיות הבר. בואו נעשה השנה משהו אחר. יש לי הצעה לגבי המשהו האחר ואני לוקח על עצמי לבצע אותו". הסיכוי שדעתו תתקבל ותמומש יגדל במידה משמעותית. הוא הדין גם לגבי נושאים מעוררי מחלוקת אחרים בקהילתנו, כמו יום הכיפורים או המחסומים בכבישים הפנימיים. מי שבאמת חשוב לו שהדברים יתנהלו כמו שהוא רוצה, חייב להיכנס למרכזי העשייה.

 

אבל איך עושים את זה? בקיבוץ ה"ישן" הייתה לנו ועדת מינויים, שהביאה להצבעה בשיחת הקיבוץ הצעות לאיוש כל התפקידים בקיבוץ. מכיוון שהיו הרבה ועדות ותפקידים בקיבוץ, גזל נושא המינויים חלק נכבד מהזמן והאנרגיה של מוסדות הקיבוץ וחבריו. לעולם לא אשכח אותו יום מרגש, שבו בחרה שיחת הקיבוץ בשלמה ג. לתפקיד החשוב של "סדרן תורנות פריקת הרכב של רכז הקניות", בצירוף ברכה חמה לחבר הראשון של גרעין שלה"ב שנבחר לתפקיד בקיבוץ. מה שהפך את התהליך של איוש התפקידים לקשה עוד יותר, הייתה הנורמה שעל-פיה חייב המועמד לסרב למלא את התפקיד ולנמק מדוע איננו מתאים. גם אם רצה בתפקיד, אסור היה לו לומר זאת, שהרי תאוות שלטון מנוגדת לערכי הסוציאליזם. אפילו הח' מאיר יערי, מזכ"ל מפ"ם, לא ביקש לעצמו שררה חס וחלילה, אלא קיבל בהכנעה את דין התנועה לעמוד בראשה. נביאי השינוי הביאו לבעיית איוש התפקידים אותו פתרון קסם שהביאו לכל בעיה אחרת בקיבוץ - כסף. תן לאנשים כסף והם יריבו ביניהם על הזכות למלא תפקידים, כולל סחיבת כסאות באירועי תרבות.

 

בקהילת בית קמה רוב התפקידים נעשים עדיין בהתנדבות, אבל יש לנו ועד מאוד מסודר. הוועד מפרסם לכל תפקיד וועדה מכרזים, שניסוחם נבדק בקפידה על-ידי עורכי דין. נניח, למשל, שהאזרח יוסף ק. מבקש להיות חבר בוועדת בטיחות, אבל הוועד כותב לו בנימוס שהוועדה מלאה ואין צורך בחברים נוספים. הוא יכול, כמובן, לחפש לו תחום פעילות אחר (ויש די והותר כאלה), אבל דווקא נושא הבטיחות בוער בעצמותיו. אין מה לעשות? יש מה לעשות! הוא יכול לפנות לוועדת הבטיחות ולהציע את עזרתו במטלות שונות. הוא יכול לעשות שיעורי בית, לשבת קצת על האינטרנט והטלפון, להשיג מידע ולהגיש לוועדה הצעות "מבושלות" בתחומי פעילותה. לא כל ההצעות תתקבלנה, אבל בחלוף הזמן נראה כולנו את יוסף ק. תופס מקום מרכזי בתחום הבטיחות ביישוב. תנסו, זה עובד.

 

למאמרים של יזהר בן נחום

נכתב בתאריך
11/10/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו