עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מי הזיז את הסְּפָר הקיבוצי? - המעבר משיתופי לדיפרנציאלי כבר אינו "אזור הסְּפָר" האחרון. הולך ונוצר מהלך חדש של מעבר ללא קיבוץ כלל

מי הזיז את הסְּפָר הקיבוצי?

מאת אלישע שפירא

 

המעבר משיתופי לדיפרנציאלי כבר אינו "אזור הסְּפָר" האחרון. הולך ונוצר מהלך חדש של מעבר ללא קיבוץ כלל

 

יש משהו תמוה בסדרם של חגי תשרי. פותחים בברכות לשנה החדשה, ממשיכים בחשבון נפש ביום הכיפורים, ומסיימים ב"ספירת מלאי" בחג האסיף. אנחנו עושים את זה בדרך כלל בסדר הפוך. אנחנו מתחילים מספירת המלאי, עוברים לחשבון הנפש ומסיימים בתקווה שהעתיד יהיה טוב יותר מהעבר.

 

***

ספירת המלאי אינה מלבבת השנה. החברה הישראלית המשיכה במסעה אל הפערים, ההפרטות, פיחות הסולידאריות, התגברות האלימות, זילות החיים ואובדן הכבוד האנושי. המשבר הכלכלי בעולם ובישראל, מפולת הבנקים וקריסתן של חלק מהחברות שנחשבו לעמודי התווך של הקפיטאליזם העולמי, הזעזוע העובר על טייקוני הממון, התערבות הממשלים (ובעיקר ממשל אובמה בארה"ב) עד כדי הלאמת חלק מהחברות, כל אלה לא יצרו אפילו משב רוח קל של חשבון נפש במקומותינו. שלא לדבר על התפכחות מהאידיאולוגיה הניאו-ליברלית הרווחת ושינוי כיוון ב"שיטה" המנחה את מובילי המשק בישראל. כך גם בתנועה הקיבוצית, הממשיכה ברובה לנהות אחר תרבות הפערים והאידיאולוגיה השמרנית המונחת ביסודה. קנאות כמעט דתית לאלוהים חדשים? עיוורון והכחשת המציאות? או סתם תגובה אנושית מאוחרת, הם המונעים מרבים לקלוט את השדרים ההולכים וגוברים, ולהגיב על האותות המגיעים ממרכזי ההתרחשויות החברתיות והכלכליות בעולם הגדול.

***

גם ספירת המלאי של הקיבוצים השיתופיים אינה מצביעה על שינוי מגמה. קצב המעבר משיתופי לדיפרנציאלי אמנם הואט, ובקיבוצים רבים מתנהלת התמודדות רצינית על התחדשות שיתופית-שוויונית, אך גם השנה פחת מספר הקיבוצים השיתופיים. רבים וטובים רוצים להמשיך בדרך השיתופית. מבוגרים, צעירים ונקלטים חדשים, המחפשים משהו אחר, איכותי ומאתגר. אך עדיין תלויות באוויר השאלות המציקות: האם נצליח לייצב קבוצה משמעותית של קיבוצים שיתמידו בשותפות ובשוויון, תוך חיפוש מתמיד של דרכים לשיפורם ולהתאמות הנחוצות למציאות החיצונית ולצרכים המשתנים מבפנים? והאם יצליחו הניסיונות השיתופיים החדשים להתמיד ולהיות דרך חיים לאלפי הצעירים שבחרו בהם?

 

סְּפָר חדש

 

אי אפשר להתעלם יותר מהעובדה ש"הסְּפָר הקיבוצי" זז. המעבר משיתופי לדיפרנציאלי כבר אינו "אזור הסְּפָר" האחרון. הולך ונוצר מהלך חדש של מעבר ללא קיבוץ כלל. בתחילה רק מספר קיבוצים בודדים, "בלתי חשובים" לכאורה, שספק האם הייתה להם אי פעם היכולת להתקיים כקיבוצים בכל דפוס שהוא. ביניהם: שומריה, נטור, כרמים, משמר-דוד, מייצר ואחרים. בעקבותיהם צועדים קיבוצים שידעו ימים טובים יותר, כמו: אילת-השחר (לא עבר בהצבעה ראשונה), מעין-ברוך, מנרה והאון. מתברר שהקיבוץ הדיפרנציאלי, המכונה "מתחדש", אינו בהכרח השלב האחרון. גם אם יקראו לזה בשלב הראשון "מושב עובדים", כדי לשמר את הזכויות בקרקע, הרי ברור לכל שלא חזון הקואופרציה והחקלאות המאורגנת הם המניעים את המהלך. בסופו של דבר תהיינה אלו שכונות מגורים, פרברים חסרי כל יחוד, ללא מערכות משותפות כלל. בחירה לגיטימית למי שרוצים להיות "כמו כולם". העובדה שלפעמים תשכיל "השכונה" לייצר אירוע תרבותי, כזה או אחר, או שיהיו בה גם גילויים של חסד והתחשבות בנזקקים, אינה משנה ואינה מטשטשת את משמעות הויתור הסופי על השותפות והערבות ההדדית. אפילו כפי שהם מתקיימים, ברמות שונות של הצלחה, בחלק מהקיבוצים הדיפרנציאליים.

***

האם זו תחילתו של מהלך גורף שסופו לכבוש קיבוצים רבים? האם גם המהלך הזה יתואר עכשיו כ"כורח" וכ"אין ברירה"? עוד מהלך היסטורי שאין לנו השפעה עליו? אולי אין זה אלא המשך צפוי ו"טבעי" בעקבות "שינוי הדיסקט", בראשם ובליבם של החברים בקיבוץ הדיפרנציאלי?

 

כך או כך, כדי לנסות למנוע את הסחף על התנועה הקיבוצית להתייצב עם ארסנל תשובות מגוון. מהקיבוץ השיתופי-שוויוני (המועדף לטעמי), דרך השותפות והערבות ההדדית המופחתות, ועד השותפויות החלקיות במסגרות קואופרטיביות. מבלי לטשטש הבדלים ומחלוקות, במאמץ משותף לקיים תנועה הדבקה בערכים של שותפות, סולידריות אנושית ומידה סבירה של שוויון, יש להתייצב על קוו הספר החדש. ללא כפיה (שאף פעם לא הייתה דרך לממשה), בשכנוע, בהצגת חלופות לאורו של חזון ערכי חברתי, במאבק עיקש על ליבם של החברים. ברוח התקווה המתחדשת מדי שנה. התקווה והאמונה הבאות לאחר ובעקבות חשבון הנפש. האמונה שאנו בני חורין לבחור את דרכנו והתקווה שכך אכן נבחר.

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
22/9/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו