עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השיתופי האחרון - גם כאשר ייוותר קיבוץ שיתופי אחד, ייערך כנס שנתי עם פנל שיקבל את אותם סיכומים שיצטרפו לסיכומי הכנסים הקודמים

השיתופי האחרון

מאת פלג מור

 

גם כאשר ייוותר קיבוץ שיתופי אחד, ייערך כנס שנתי עם פנל שיקבל את אותם סיכומים שיצטרפו לסיכומי הכנסים הקודמים

 

הולך וקרב, כנראה, אותו יום מר, בו ייוותרו רק מתי מעט קיבוצים שיתופיים. נצר ושריד אחרון לעבר מפואר, תזכורת מכאיבה לאי היכולת המוכחת להתגבר על טבעו האנוכי של האדם. אם אפשר היה לנהל חיי אנוש מסוג אחר, בהם בני אדם אינם מתחרים אחד במשנהו אלא שותפים; לא ניצבים אחד מעל השני אלא אחד לצד השני; מקיימים ביניהם חיי קהילה בה ציבורים חלשים הם חלק שווה ושותף; נראה כי היה זה רק להרף עין היסטורי, תוצאת צירוף מקרים ייחודי של תנאי כלכלה וחברה שלא יחזור שוב.

 

יש לי חשד שגם הקיבוץ השיתופי האחרון שישרוד עדיין יערוך כנס שיתופי שנתי; מזכיר התנועה, או מה שנותר ממנה, יהיה מי שיהיה, יכבד שוב בנוכחותו את טקס הפתיחה גם אם כל העניין השיתופי כבר מזמן לטורח עליו, תקוע כעצם בגרונה של התנועה; מעורר אי נוחות מטרידה, מזכרת נשכחת.

 

 מיד אחרי הברכות החגיגיות יתחבטו שוב בפנל הפתיחה בשאלות ברומו של עולם; כשיתפזרו לחוגי הדיון יחפשו כיוון ודרך איך משתלבים בחיי העולם המודרני ולא מאבדים את ערכי הליבה; מחוץ לשמחת הפגישה תהיה האווירה רצינית וכבדת ראש, כיאה לעיסוק בשאלות מהותיות של אושיות היסוד.

 

גם סיכום כראוי יהיה, שיצטרף לשורת סיכומי הכנסים השנתיים הקודמים וייזכר כמותם ...

 

כמו השנה, מיקום הכנס יהיה בוודאי בשטח, בפריפריה, בעוד 'הוועידה הכלכלית השנתית של התעשייה והמגזר הקיבוצי' תיערך, כמו הפעם יום אחריו, במלון יוקרה רמת גני. באיזה מהכינוסים ירגיש מזכיר התנועה יותר בנוח, היכן לא יזוע אנה ואנה בחוסר נוחות על מושבו? מן הסתם בכינוס אותו גוף ששליחי התנועה אינם מנסים לקצר את ימיו.

 

אף אחד לא הטיל עלינו את הדאגה הזו, אף אחד לא אמר "על הנושא הזה, איך ניתן להגיע לחברה אנושית צודקת וטובה יותר ועוד בימינו, אתם אחראים", ובכל זאת שוב ושוב אנחנו עומסים אחריות זו על כתפינו, כמו סיזיפוס המגלגל את האבן שוב ושוב אל יעדה במעלה ההר; יעדנו שלנו נראה עתה רחוק יותר מאשר אי פעם במאה שנות עברנו המשותף.

 

הבדל אחד יש - לסיזיפוס לא היתה ברירה, כך ציווה עליו זאוס ראש האלים, אנחנו עושים זאת בהתנדבות.

***

עמיתינו לתנועה כבר הוכיחו כי ניתן להפטר ממטען עודף זה, להצטרף לזרם המרכזי החי את חיי הרגע ומקבל את העולם כמות שהוא, משתלב בו במקום לתקנו, מאמץ לעצמו את כל עוולותיו אפילו בלי קשיי עיכול משמעותיים; להם אין כנס שנתי, אין חוגי דיון ואין פנלים של סיכומים; ברור מדוע, כאשר הבשורה היא שאיש לנפשו ממילא אין נושא אחד לכנס סביבו את כולם. אבל אנחנו - לא. תיקון העולם כבר זורם בדמנו, חוסר ההשלמה הוא חלק מאתנו, מטען גנטי מייגע שאנחנו ממשיכים לשאת, למרות שמספר השותפים בעול הנשיאה יורד והולך בהתמדה.

 

בקלות אפשר להתפתות להנחה כי עיני רבים נשואות לכנס ולהחלטותיו, כי מתקיים כאן דבר מה בעל משמעות, לפחות לחברי הקיבוצים. אמת עצובה היא שרובם כלל אינם מודעים לקיומו, גם אם ידעו שמתקיים כנס שנתי שיתופי, ספק אם יגלו עניין בנושאים שעל סדר יומו ובהחלטות שהתקבלו בו. חבר הקיבוץ אימץ לו בדרך כלל 'דיפרנציאליות מעשית', כל אחד לענייניו ודי. כמו המעשה שהיה כאן, כשניסה חבר הקיבוץ הצעיר לשכנע את הוותיק ביתרונותיה של ההפרטה. לשאלתו של הוותיק "אתם הלא טוענים שצריך לעשות את השינוי כי אין כסף, מאין יהיה לשלם עבור המשכורות מסדר הגודל הזה שבעלי התפקידים ייקחו לעצמם?" ענה הצעיר: "זה לא עניין שלך!"

 

יתכן שכמה טיפוסים בשולי המחנה, ציניים להחריד ורואי שחורות כרוניים, יאמרו שעדיף היה לערוך כנס בנושא אסטרטגיות מאבק ההישרדות של התנועה השיתופית, שזה הדבר הבוער כרגע.

 

מה ביכולתנו להטיל למערכת הישרדות זו? הדיפרנציאליים כבר משתמשים בה בכלי הנשק המוכרים שלהם, האיומים, ההפחדה, פיתויי השיוכים ומענקי ההסתגלות, אם נזכיר רק כמה.

 

מה כולל ארסנל הנשק שלנו? עוד כנס וברכות חגיגיות, וחוגי דיון, ושוב פנל סיכומים והחלטות..

 

לא קל להיות אופטימיים בימים אלה - הדרך שלנו קשה יותר, מחייבת יותר, מעמיסה יותר על האדם, ולמי שהיה צריך הוכחה, הנה בא גל המעבר לדיפרנציאלי ומוכיח - אדם חדש לא נוצר.

 

למאמרים של פלג מור

נכתב בתאריך
14/9/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו