עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כפל-פנים ביחס לנעדרים - אנחנו ממהרים להתנפל על הממשלה והצבא כאילו רק מתוך רוע לב לא מחזירים לאלתר כל חטוף הביתה

כפל-פנים ביחס לנעדרים

מאת מיכה אשחר

 

אנחנו ממהרים להתנפל על הממשלה והצבא כאילו רק מתוך רוע לב לא מחזירים לאלתר כל חטוף הביתה

 

מתוך אתר משטרת ישראל: "מדי שנה, מתקבלות במשטרת ישראל, כ-4,000 הודעות על נעדרים ישראלים בארץ ובחו"ל. כאחוז אחד מהם לא מאותר בשנה הראשונה להיעדרות. תיקים של נעדרים שלא אותרו יישארו פתוחים עד 50 שנה ממועד ההיעדרות."

 

מה בעצם כתוב כאן? - מדי שנה, 40 איש נעלמים ולא נמצאים באותה שנה.

 

בהפנייה לעמוד אחר באותו אתר, מופיעים שמות ותמונות, של עשרות נעדרים מהשנים האחרונות. שניים מהם נעדרו בעת שירותם הצבאי: מג'די חלבי וגיא חבר.

 

האם טרח מישהו מהקוראים, לבדוק מה מצב החקירה בתיקי הנעדרים האחרים, או אפילו לרמוז כי המשטרה אדישה לנעדרים (למרות שתפקידה על פי חוק הוא לחקור מקרים אלה)? האם מישהו מפנה את תשומת לב הציבור אליהם, אל משפחותיהם, האם מישהו מארגן הפגנות לצורך הקצאת משאבים גדולים יותר לשם מציאתם? מי מהקוראים, יודע את שמו של אחד מהנעדרים באותו עמוד, נעדר שאיננו חייל? נשאל את זה אחרת: האם סבור מישהו כי ערך חייו של נעדר אזרח, קטן מערך חייו של חייל?

 

עכשיו נשאל את זה עוד יותר פרובוקטיבי: נניח שנגזר על הקורא כי מי מהיקרים לו ייעדר. איפה הייתם מעדיפים שזה יקרה לו? התשובה הברורה היא כי בצבא, אפילו בחופשה, כדאי הרבה יותר להיעדר. אם מישהו ייעלם באזרחות, תשומת הלב והמשאבים שיוקדשו לפיתרון התעלומה הם בדיחה.

 

נכון: מי שנשלח למשימה על ידי מדינת ישראל, צריך לקבל יחס אחר. אבל נערכת התנפלות על הצבא, על הממשלה ובכלל - על כל מי שמעז למלא תפקיד הכרוך בנשיאה באחריות, כאילו רק בגלל אדישות ורוע-לב, לא נעשו מיד כל ה"הוקוס-פוקוס" האפשריים כדי להוציא מהימ"ח את המרצדס השחורה, להיכנס להרקולס ולהביא את כולם בריאים ושלמים כמו בסרט של צ'אק נוריס. זו אינפנטיליות של צרכני חדשות, במסווה של ספקנות ושחיטת פרות קדושות.

 

כמו קיבוצניקים טובים, אנחנו רוצים הכל: גם דירות יותר גדולות, גם תקציבים אישיים יותר שמנים, גם ביטחון סוציאלי (פנסיה, ביטוח רפואי) וגם שהכל יעבוד בניהול פיננסי זהיר ושמרני, כדי לא להתמוטט ביום בהיר אחד.

 

וכמו אזרחים טובים, אנחנו לא רוצים לחזור לעזה, אבל היינו רוצים להחזיר את גלגל ההתנתקות אחורה. אנחנו רוצים לשחרר את גלעד שליט, אבל לא רוצים לשחרר את רוצחת הנער אופיר רחום. אנחנו רוצים לשמר את כוח ההרתעה של ישראל, אבל שמישהו יעז לחמם את הגבול כשאנחנו מתכננים ליסוע לצימר. חברים - מה הקשר בין זה לבין "ספקנות"?

 

אין ספק שנעשו משגים והתרחשו מה שמקובל לכנות בשם "פאשלות". זה קורה בכל מקום שבו אנשים ממלאים תפקיד. במקומות שבהם התפקיד כרוך בדיני נפשות, מחירה של טעות עלול להיות, חיי אדם. כל רופא יודע זאת. האם משום כך לא נלך להיבדק אצל רופא לעולם?

 

הרקע לאותה התנפלות על ממלאי תפקידים, בחלקו הוא תוצאה של אינפנטיליזציה כזו ובחלקו איננו מקרי. הוא נובע בין היתר מהתפיסה שרואה בשלטון המרכזי, לעולם לא פיתרון אלא תמיד הבעיה. זו היתה התפיסה של נשיא ארה"ב לשעבר רונלד רייגן וזו התפיסה של בג"צ וחסידיו, שזקוקים תמיד למישהו אחר שיעשה עבורם את העבודה. זו איננה ביקורתיות, זוהי אדישות לגורל הזולת במסווה של מילים ריקות וריקניות, זה מוסר של פרזיטים.

 

למאמרים של מיכה אשחר

נכתב בתאריך
13/9/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו