עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שלום בית מזויף - המטה השיתופי מנסה לשמור על שלום בית תנועתי עם 'הקיבוץ המתחדש', במחיר ויתור על ערכיו

שלום בית מזויף

מאת פלג מור

 

המטה השיתופי מנסה לשמור על שלום בית תנועתי עם "הקיבוץ המתחדש", במחיר ויתור על ערכיו

 

סיפורה של חנה קב רוט "מדוע הפסקתי להפגין באחד במאי" (אתר סיפורי קיבוצים) מזכיר נשכחות. הוא מלבב ונעים לקריאה ויש בו גם מידה של מוסר השכל; חוסר התאמה בין מה שנאמר ונטען לבין מהות הדברים - בין ההכרזות החגיגיות למציאות הנוהגת. אלה לא תמיד ניתנים לטשטוש ולהסתרה ועלולים להופיע דווקא בעיתוי הפחות נוח. הסיפור עוסק ביחסו של הקיבוץ של פעם ליום חג הפועלים, כולל הכנות הילדים לקראתו. בשיאו יש תיאור של תהלוכת האחד במאי - מראן של שלוש הצועדות בסך, בנות הקיבוץ העגלגלות, שאינו משכנע את צופי התהלוכה שמדובר במי שמייצגות נאמנה את המוני העמלים הסובלים מ'גורל פרוע' ומ'מצוקות חיי רזון'.

 

גם בדיון על עמדת התנועה בנושא הפרטת הקרקעות (סיכום ישיבת המחוז בנושא הרפורמה בקרקעות מה-31.7, פורסם ב-9.8 באתר המחלקה הפוליטית) נתגלה חוסר התאמה דומה. בדיון צפו ועלו חילוקי הדעות הפנימיים דווקא כאשר נדרשה הפגנת אחדות כלפי חוץ. לא במקרה העלה הנושא הספציפי את הפערים המהותיים הקיימים ועומדים בין השיתופי למופרט: בין מי שמתנגד להפרטה באופן מוחלט, לבין מי שטוען כי הוא נגדה עקרונית אך מוכן להשלים איתה בדגשים כאלה או אחרים ולבין מי שתומך בה כי היא תואמת ממילא את תפיסת עולמו, גם כשמדובר בנכסי הלאום.

 

***

המטה השיתופי תורם את חלקו לטשטוש חילוקי הדעות ובכך משחק לידיהם של תומכי ההפרטה; בעודו מנסה לשמור על שלום בית תנועתי, נמנע מלקבוע גבולות ברורים והגדרות חד משמעיות, מהו קיבוץ המקובל עליו כקיבוץ ומה לא; הוא נמנע מלהגדיר מה מותר לחדש על מנת לא לקפוא על השמרים ומה חורג מהגבולות ואינו יותר בכלל 'קיבוץ', ובכך תורם לזילות המושג קיבוץ ושורת מונחים הכרוכים בו.

 

לא מדובר על תקנות חיצוניות מחייבות חוקית, כמו אלו של ועדת הסיווג, אלא על מילון מונחים וערכים פנימי. למשל, על פי קביעתו של הזרם השיתופי, שבסיסה ערכי ולא משפטי/חוקי, צריך שיהיה ברור מה פער המשכורות שאפשר לפתוח בין החברים, אם בכלל, ועדיין להיקרא קיבוץ; איזה שיוך ניתן לעשות על מנת להגביר את הביטחון הסוציאלי של החברים ואיזה שיוך הוא הרסני ומפרק, ולכן חוצה את הגבולות; כך גם יש יצירתיות רבה בקביעת סטאטוסים חדשים לנקלטים בקיבוץ: איזה מהם הוא חברות אמיתית ואיזה פיקציה; האם 'צמיחה דמוגרפית' היא באמת תחליף ראוי לקליטה לחברות בקיבוץ; האם ניתן לתת תגמול חומרי לחלק מהחברים, על פי קריטריונים משתנים של עבודה, ותק או כל דבר אחר ועדיין להיקרא קיבוץ.

 

לתומכי ההפרטה הטוטלית בקיבוצים המעוניינים להישאר עם הגדרה פורמאלית זו המצב הנוכחי נוח מאוד. כל דבר שהמציאו ושעוד ימציאו בעתיד ואינו עובר על מגבלות תקנות הסיווג הממשלתיות נכלל במסגרת קיבוץ, כולל התנהלות המנוגדת לחלוטין לרעיון הקיבוצי. הם יוכלו להמשיך להיקרא כך, כיוון שלא מדובר על הגדרה חוקית שתוציא אותם מכלל זה.

 

הזרם השיתופי נותן יד לטשטוש מושגים מכוון זה בכך שקולו אינו צלול וחד משמעי.

 

***

בעניין אחר, שאינו אלא אותו עניין, על הזרם השיתופי לשקול האם לא הגיעה העת שיסגל לעצמו גישה פחות 'נחמדה' ושואפת לשלום בית ולנקוט בצעדים מעשיים כמו הקמת מוסד חדש תחת חסותו, מוסד שהייתי מכנה אותו זמנית בשם "נציבות החבר הפשוט". הכוונה אינה לעוד גוף המטפל בתלונות הפרט, אלא למוסד שתפקידו לייצג אלפי חברים שנותרו מאחור בקיבוצים שהופרטו, ביניהם גמלאים, מובטלים וכדומה, החסרים את היכולת להגן על עצמם ועל עמיתיהם למעמד מול הנהלות קיבוציהם.

 

אחרי שהתברר בסקר שנתי כי חלק גדול מהקיבוצים המופרטים אינו מעביר לפנסיונרים את מלוא הסכום המובטח בטענה של אי יכולת כלכלית, נשאלת השאלה מי יבדוק ואיך את נכונות הנתונים (האם גם בכירי הקיבוץ מסתפקים בפחות?) שמספק הקיבוץ והאם כאשר משתפר המצב הכלכלי עולה הסכום כנדרש.

 

האם ניתן לסמוך על השכבה המנהלת את הקיבוצים שמרצונה הטוב תעשה את המעשה הראוי כאשר הציבור החלש שברוב הקיבוצים, בעיקר הגמלאים, אינו מהווה קבוצת לחץ היכולה לדאוג לאינטרס של עצמה - אם בגלל יציאתם מעולם העבודה והמעמד שהוא נותן, אם בגלל שיטת ההפרד ומשול של השינוי ואם בגלל שהחברים הגיעו ל"שלב ההשלמה עם גורלם", מצב אליו חותרים מובילי ההפרטה.

 

כדאי לשים לב לדברי רשם האגודות במועצת התנועה האחרונה ("במקום" מס' 7), על כך שבדק 12 קיבוצים שטענו כי אין ביכולתם לשלם את מלוא הגמלה לחבריהם ומצא כי ב-11 מהם אין לכך צידוק. התנועה, אם גם רצתה לטפל בנושאים אלה נכשלה בכך עד כה.  הזרם השיתופי, בהיותו ממסדי, יכול לעסוק בציבור החלש באופן רצוף ומסודר, לדרוש נתונים כלכליים ולקבוע בבירור האם קיבוץ מסוים עומד בהתחייבויותיו להם. יש לעסוק בכך באופן מערכתי, ולא להשאיר זאת לטיפול פרטני מקרי או לגורם חוץ קיבוצי.

 

למאמרים של פלג מור

נכתב בתאריך
1/9/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו