עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בניגוד לאינטרס הציוני - בתמיכתם בהפרטת הקרקעות פעלו נציגי התנועה בניגוד לעמדתה, לאינטרס ההתיישבותי הכולל ולאינטרס הציוני

בניגוד לאינטרס הציוני

מאת: אלישע שפירא

 

בתמיכתם ברפורמת הקרקעות של נתניהו פעלו נציגי התנועה בניגוד לעמדתה, בניגוד לאינטרס ההתיישבותי הכולל, בניגוד לאינטרס הציוני ובניגוד למטרות החברתיות של תנועת העבודה

 

התנהלות התנועה הקיבוצית, בכל הנוגע למדיניות הקרקעות היא כישלון צורב ולא מפתיע. החל מהיוזמה לשלב את פוטנציאל הנדל"ן הקיבוצי בהסדר הקיבוצים, עתירת "הקשת המזרחית" ("בג"צ הקרקעות"), סדרת החלטות בעייתיות של מועצת מקרקעי ישראל ולאחרונה הרפורמה להפרטת ומכירת הקרקעות, כל אלה הם פרקים עצובים בסאגה הלא גמורה. הפרק האחרון - תרומת תנועות ההתיישבות להפרטת ומכירת מקרקעי ישראל, הוא אולי הקשה והמבייש מכולם.

***

ממשלת נתניהו יזמה והובילה את מהלך החקיקה שיאפשר הפרטה ומכירה של קרקעות הלאום. מהלך המעוגן עמוק עמוק באידיאולוגיה החברתית - כלכלית ה"ניאו-ליברלית" של הימין הישראלי. מפלגת העבודה חתמה על המהלך (ללא דיון) בהסכם הקואליציוני. רק בתמיכתה ובהכשר שנתנו למהלך תנועת המושבים והתנועות הקיבוציות יכול היה הימין להעביר את החוק בכנסת. תנועת המושבים עשתה זאת בגלוי, במוצהר ובהובלת מנהיגיה. מובילי התנועה הקיבוצית עשו זאת בגמגום, בזיגזגים ובניגוד להחלטת מועצת התנועה, אך ברגעים הקובעים גם הם הטילו את משקלם על כפות המאזניים. כך קרה ששרידי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית ביניהם, סיפקו לנתניהו את הסחורה.

 

***

עמדתה המוצהרת של התנועה, על פי החלטה שהתקבלה במועצה ללא מתנגדים, הייתה: התנגדות מוחלטת להפרטת ומכירת קרקעות הלאום. בנוסף החליטה המועצה (על פי הנייר שניסחנו בארי הולצמן וכותב הרשימה) למנוע קיפוח של הקיבוצים וחבריהם, במקרה שהחוק יעבור. נציגנו פעלו בסדר הפוך. הם לחמו למען החוק ולא מנעו את הקיפוח. אנשינו "שכבו על הגדר" כדי להעביר את החוק, ראו מכתבו של ולוולה לחברי הכנסת, המפציר בהם לתמוך בחוק ואת הופעתו של איציק באדר (מנכ"ל גרנות) בישיבת סיעת העבודה בכנסת, כדי להפציר בחבריה לתמוך בחוק. החוק עבר והקיפוח נשאר כשהיה. אמנם נאמר שם באופן בלתי מחייב שאפשר יהיה להעביר קרקעות לבעלות גם במגזר הכפרי, אך כצפוי, החוק אינו אומר דבר על דמי ההיוון, שהם מקור טענת הקיפוח.

***

כשירות לקוראים ראוי להסביר: הטענה בדבר הקיפוח מתייחסת ל"דמי ההיוון" הגבוהים הנדרשים מהקיבוצים הרוצים לשייך את המגרשים והדירות לחבריהם. דמי ההיוון המוגדלים נדרשים בעת שיוך המגרשים בתנאי חכירה לדורות (49 שנים כפול שתים או שלוש), שהיא תנאי מוקדם לקבלת בעלות. כלומר: רק חברי קיבוץ שישייך את מגרשיו לחברים והם ישלמו דמי היוון מוגדלים כנדרש, כדי לקבל חוזה חכירה לדורות על אותם המגרשים, רק הם יוכלו להעביר את המגרש מתנאי חכירה לדורות לבעלות. אתם הבנתם את זה?

 

***

לחברי הקיבוצים, כמו לכל אזרחי ישראל, די בחוזה חכירה לדורות בתנאי היוון הוגנים. אין להם כל צורך בבעלות על חלקת המגורים. בנוסף, חלוקת המשבצת לחלקת מגורים נפרדת מהשטחים החקלאיים, עשויה לערער בטווח הארוך את אחיזתנו במשבצת הקרקעית הכוללת. לכן המליצה ועדת הקרקעות של התנועה (בנייר נוסף שהוגש גם הוא למועצת התנועה) להעדיף שיוך חוזי פנימי על פני שיוך מלא המחייב הפרדה (פרצלציה) ותשלום דמי היוון גבוהים. מובילי התנועה מודעים לכל הנאמר כאן ולמרות זאת הם טוענים להישג: "כללו גם אותנו בחוק", הם חוזרים ואומרים. כך קרה שלמען אזכור לא מחייב בחוק רע, שאין בו כל התחייבות לשינוי דמי ההיוון ולביטול הקיפוח של הקיבוצים, והוא עשוי להחליש את מעמדנו במשבצת הקרקעית הכוללת ולהביא למסחור לא מבוקר של אדמות הקיבוצים, פעלו נציגנו בניגוד לעמדתה של התנועה, בניגוד לאינטרס ההתיישבותי הכולל, בניגוד לאינטרס הציוני ובניגוד למטרות החברתיות של תנועת העבודה.

 

***

תנועות הבוגרים ותנועות הנוער, ועשרות חברים שנרתמו למאבק, הצילו משהו מכבודנו. בסיבוב הראשון בכנסת נכשלה הקואליציה, דבר שהבהיר שאפשר להצליח לפעמים גם במאבקים שנראים אבודים. אני קורא לכולנו להמשיך את המאבק גם לאחר אישור החוק, כדי לשנותו או למנוע את יישומו. הפסדנו בקרב, המערכה כולה עדיין לא אבודה.

 

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
18/8/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו