עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

משל ה-Shmoo - ניצול עובדים ואנשים חסרי רכוש הוא מאפיין הכרחי של המשטר הקפיטליסטי

משל ה-Shmoo

יוסי דהאן, (מתוך אתר "העוקץ")

 

ניצול עובדים ואנשים חסרי רכוש אינו תוצאה נלווית מקרית וחסרת מזל של המשטר הקפיטליסטי אלא מאפיין הכרחי שלו

 

מקורו של המשל על שמוּ (שורוק באות ו') ביצירה של האמן Al Capp בסוף שנות הארבעים. הוא הופיע לראשונה בסדרת הקומיקס שלו Abner L'il. סדרת הקומיקס הזו הייתה להיט ענק בשנות הארבעים ועוררה דיון ציבורי עצום. הסדרה הותקפה מימין ומשמאל. זה הסיפור וניתוח אחד שלו.

 

תושב העיירה Dogpatch, מגלה יצור נדיר בשם שמו ומביא עדר גדול שמויים לעיירה. הרצון היחידי של היצור המוזר הזה - שמו, הוא להפוך את עצמו לכל מה שמספק צרכים חומריים בסיסיים של בני אדם. יש להדגיש שהם לא מספקים לבני אדם מותרות, אלא רק צרכים בסיסיים. כך למשל אם אתה או את רעבים, השמו יכול להפוך את עצמו לחביתה, סלט, כריך, אבל לא לקוויאר. כמו כן היצורים הללו מתרבים מהר וללא הגבלה כך שלא נוצרת בעיה שהשמו ייכחדו מן העולם.

 

השמו הם בעלי ערך מועט מאד עבור העשירים אולם הם בעלי ערך משמעותי מאד עבור העניים. למעשה השמו מחזירים את בני האדם לגן עדן ממנו גורשו. כזכור אחת הקללות בגירוש אדם וחווה מגן עדן הייתה "בזיעת אפיך תאכל לחם", השמו משחררים את האדם מקללה זו.

***

באחת האפיזודות של סדרת הקומיקס אודות השמו, מסופר על מנהל העובד עבור תאגיד קפיטליסטי המנסה למצוא מקום להקמת מפעל חדש, הוא מעוניין למצוא את המקום בו נמצאים העובדים הזולים ביותר בעולם על מנת שאלה יעבדו עבור התאגיד הכלכלי ויגדילו את רווחיו. המקום שהוא מוצא היא העיירה Dogpatch. המנהל מגיע לעיירה לגייס עובדים, אולם היצורים הללו - שמו, מהווים איום גדול על התאגיד הקפיטליסטי, הם מהווים איום על יחסי הייצור ועל היחסים הבין מגדריים. בעיירה שבה עובדים נהנים מאספקה בלתי מוגבלת של שמו, הם לא ייטו לעבוד בעבודות קשות ומסוכנות, הם לא יסכימו ליחסי עבודה שבהם המעבידים יתייחסו אליהם באופן משפיל. כך גם הנשים בעיירה הזו לא מוכנות לסבול התנהגות מבזה והערות סקסיסטיות מצד מעבידים, מהסיבה הפשוטה שהעובדים והעובדות לא תלויים לצורך מחייתם הבסיסית בתעסוקה שמספק להם התאגיד הקפיטליסטי.

 

בהמשך הקומיקס המנהל הקפיטליסטי ועוזרו הבריון, יוצאים למסע חיסול של השמו בעיירה. הם מצליחים להשמיד את עדרי השמו והמפעל מוקם. הקפיטליזם האמריקאי מצליח לגרש שוב את האדם מגן עדן. המשל על שמו מצליח להדגים בבהירות את האינטרסים המנוגדים של הפועלים ובעלי ההון במשטר קפיטליסטי שהוא אחד מהרעיונות המרכזיים של קרל מארקס.

 

את זה אפשר לראות בהעדפות והאינטרסים השונים והמנוגדים של הקפיטליסטיים והעובדים.

 

ההעדפות של הקפיטליסטים באשר לנוכחותם של השמו, הן כאלה:

ההעדפה הראשונה של הקפיטליסטים היא שרק הם ייהנו מהימצאותם של השמו, כיוון שאז הם לא יצטרכו להוציא כסף על קניית מוצרים חיוניים.

 

העדפה השנייה שלהם היא שאף אחד לא יקבל את השמו. הם מעדיפים שהשמו יושמדו מאשר שכולם יקבלו אותם.

 

ההעדפות של העובדים לעומת זאת הן אחרות.

העדפתם הראשונה של העובדים היא שכולם יקבלו את השמו, כי גם אם הקפיטליסטים יקבלו את השמו יישאר ברשות הקפיטליסטים יותר כסף להשקיע ביצירת מקומות עבודה.

העדפתם השנייה של העובדים היא שרק הם יקבלו את השמו.

העדפתה השלישית היא שרק הקפיטליסטים יקבלו את השמו

והעדפתם הרביעית והאחרונה היא שהשמו יושמדו.

***

סדר העדפות של העובדים הוא בעצם סדר העדפות אוניברסאלי המספק את צרכיהם של כל בני האדם. זו אחת הדרכים להבין את האמירה של מארקס שהאינטרסים של העובדים מייצגים את האינטרס האוניברסאלי של כולם. (לאלה המתמצאים בתיאורית הצדק של רולס, האינטרסים של העובדים ממלאים במקרה זה גם אחר אחד מעקרונות הצדק של רולס, עקרון הפער שמעמיד במרכזו את האינטרסים של אלה הנמצאים בתחתית הסולם החברתי והכלכלי).

 

מה שהמשל על שמו מלמד זה שבמשטר קפיטליסטי ניצול עובדים ואנשים חסרי רכוש אינו תוצאה נלווית מקרית וחסרת מזל של המשטר הקפיטליסטי אלא מאפיין הכרחי שלו. זהו תנאי הכרחי להגדלת רווחיהם של בעלי ההון. זו המשמעות של הטענה שרווחיו של הקפיטליסט מבוססים על ניצול.

 

למעמדות המנצלים יש אינטרס למנוע מהמנוצלים להשיג את האמצעים החיוניים לקיום בסיסי. גם כאשר, כמו במשל של שמו, סיפוק הצרכים הבסיסיים של הפועלים לא עולה לקפיטליסטים דבר, הוא אינו כרוך במיסוי ובחלוקה מחדש של עושר שמעבירה כסף מהקפיטליסטים לפועלים. מניעת הצרכים הבסיסיים מהעובדים היא תנאי הכרחי להגדלת רווחיהם.

 

לקפיטליסטים יש אינטרסים ומערכת של תמריצים להרוס את גן העדן. מקום בו מסופקים הצרכים החומריים הבסיסיים של עובדים ועובדות.

 

זהו חלק ממאמר של יוסי דהאן על הפילוסוף ג'רי כהן שהופיע באתר "העוקץ"


נכתב בתאריך
13/8/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו