עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הלוואי שהייתם תנועת נוער - חברי תנועות הנוער מסמלים ערכים שברק וחבריו מזמן נטשו ושכחו

הלוואי שהייתם תנועת נוער

מאת עלי קדם

 

חברי תנועות הנוער מסמלים ערכים שברק וחבריו מזמן נטשו ושכחו

 

בעקבות מכירת החיסול המכונה "חוקה חדשה" בוועידת מפלגת העבודה, התבטא אחד "הבכירים" הצמודים ליו"ר (שהבטיח במהלך מבריק את כיסאו לשלוש השנים הקרובות) ברק: "תם עידן תנועת הנוער במפלגה."

 

מבלי להתכוון לכך חשף ה"בכיר" בצורה ממוקדת את סדר העדיפויות, קנה המידה הערכי, והאווירה שהשליטו אנשי ברק על המפלגה.

 

כי מה בעצם אמר אותו בכיר? הוא הסביר לנו, בטון של מבוגר אחראי, שבמפלגת העבודה של היום אין מקום לרוח תנועות הנוער. ממשלה היא עסק למבוגרים , שמבינים באיזה צד מרוחה החמאה, ואיפה מצויים הכסא והוולבו. בני נוער? הם נחמדים, אבל שילכו להפגין באופוזיציה, שם מקומם הטבעי.

 

פעם, בזמנים אחרים, תנועות הנוער היו הלוז של תנועת העבודה בארץ, זו שברק נושא את שמה לשווא. הם היו הבן יקיר של הבכירים. ברל כצנלסון, למשל, נהג לבלות שבועות רבים בסמינרים של תנועות הנוער. דווקא שם בחר האידיאולוג של תנועת הפועלים לשאת את דבריו, ולא במקרה. ברל ראה בנוער את דור העתיד, שבשבילו ולמענו ראוי להשקיע ולחנך. שמעון פרס, שהיה יו"ר המפלגה וכיום נשיא המדינה, התחיל את הקריירה שלו כמזכ"ל הנוער העובד והלומד. החולצות הכחולות לא היו סתם קישוט בוועידות ובכינוסים - הן היו מקור לגאווה בדור צעיר מצפוני ואיכותי.

 

תנועות הנוער - הנוער העובד, התנועה המאוחדת, המחנות העולים השומר הצעיר ועוד - היו העתודות של תנועת העבודה. הם הביאו אליה רוח נעורים תמימה, שעדיין לא הזדהמה במנעמי השלטון. הם הביאו לה תקווה ואמונה. הם היו אלה שהגשימו את הערכים להם הטיפו "הגדולים" - בקיבוץ, במושב, בגרעיני משימה, בצבא. בעולם פוליטי שפוי, כל מפלגה הייתה מטפחת את הנכס שנקרא תנועת נוער כמו יהלום יקר. אבל במפלגת העבודה של היום - אין להם מקום.

***

תנועות הנוער היו בין הגורמים הפעילים ביותר נגד הפרטת קרקעות המדינה מבית מדרשו של בנימין נתניהו, והצליחו כזכור אפילו להכשיל את ההפרטה בסיבוב הראשון. את ברק ובכיריו זה כנראה לא הטריד, הם הרי חתמו על הסכם קואליציוני. גם את הנוער שהפגין בעת ועידת מפלגת העבודה הם לא ממש ספרו. מבחינתם, מה שקובע זה מאות הידיים שהונפו אל על עם כרטיסי החבר. בתנועת הנוער שאני הכרתי לא היה דבר כזה רוב אוטומטי, כמו שיש היום במפלגת העבודה. היו שם דעות, עמדות עיוניות, וויכוחים. מי שלא רוצה תנועת נוער – אינו מעוניין גם בתרבות של דיונים, דו שיח, שכנוע הדדי. הוא מעדיף הצבעה פה אחד, רצוי הפה של היו"ר.

 

למפלגה היה, לא כל כך מזמן, מנהיג שנראה ונשמע כמו מדריך של תנועת נוער. קראו לו עמרם מצנע. לא תמכתי בו מלכתחילה, אך משנבחר קיוויתי שייתנו לו לעבוד ולהגשים את החזון שלו. אבל מצנע לא הבין את הקודים של ה"בכירים", אלה שלא סובלים תנועות נוער, ולכן הם בעטו בו מהר מאוד החוצה. כי על פי משנתם צריכה להיות חלוקת עבודה מאוד ברורה: עם הנוער נחמד להצטלם, להחליף "צ'פחות", להתחנף אליו, אבל להתחשב בדעתו? חלילה. היום מצנע מוכיח בירוחם שאפשר גם אחרת.

 

חברי תנועות הנוער מסמלים ערכים שברק וחבריו מזמן נטשו ושכחו. למפלגת העבודה יש זיכרון קצר. הנוער של היום הם המצביעים של מחר. הציבור לא יסלח על ההתנכרות לערכי תנועות הנוער, וכבר היום המפלגה צנחה בקלפיות לפחות מעשרה מנדטים. את ברק ובכיריו זה אולי לא מטריד, כל עוד יימצא להם כסא ליד שולחן הממשלה, איזו שלא תהיה. אבל לחברים שמבקשים עדיין לשקם את המפלגה כדאי מאוד להחזיר אליה את רוח תנועות הנוער.

 

הכותב היה בעבר מדריך בקן הנוער העובד בקרית אליעזר

 


מחבר
נכתב בתאריך
10/8/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו