עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מסע חוליות - ולוולה - החוליה החלשה - תומך בהפרטת הקרקעות, התנועות הכחולות - החוליה החזקה - יוצאות בקרב התנגדות

מסע חוליות

מאת עזרא דלומי

 

א. החוליה החלשה

 

ולוולה קורא, במכתב דחוף,  לחברי הכנסת מהעבודה לתמוך ברפורמת נתניהו. מסיפורי אהוד והזאב

ד ח ו ף

‏23 ביולי, 2009

 לכבוד

חברי הכנסת ושרי מפלגת העבודה

 

נכבדי,

 

הנדון: רפורמה במקרקעין

 

אני פונה אליכם ברגשות מעורבים, אך מתוך שכנוע מלא ואמיתי:

 

כפי שהבהרנו פעמים רבות, אנו סבורים כי מינהל מקרקעי ישראל זקוק לרפורמה מקיפה ויסודית. מי כמונו שבע מרורים מנחת זרועו של המינהל, באופן המשתק כמעט כליל את פיתוח הקיבוצים וקליטת חברים חדשים.

 

יחד עם זאת, הבהרנו בצורה ברורה כי ליבנו אינו שלם עם חלקים רבים ברפורמה המוצעת כעת, בעיקר לעניין ההפרטה הסוחפת והעברת הבעלות המלאה במקרקעי ישראל, כמו גם הקיפוח הברור והמקומם של המגזר החקלאי בכל הקשור בעיגון הזכויות בדירות המגורים ובתעסוקה. אנו התנגדנו להעברת בעלות, אולם דרשנו חכירה הוגנת. החלטות ברורות לעניין זה אף התקבלו במועצת התנועה הקיבוצית.

 

ככל שהתקדם מהלך החקיקה הקשור ברפורמה, ומתוך הכרה ביחסי הכוחות הפוליטיים הנוכחיים בכנסת ובממשלה, לא יכולנו ועדיין איננו יכולים לעמוד מן הצד ולהרשות כי בסופו של דבר תעבור רפורמה נכה ומקפחת, אשר תפגע קשות במרקם החברתי והלאומי במדינה, ואשר תנציח את האפליה הבוטה של הקיבוצים ושל חבריהם, שעל שמירת זכויותיהם אנו מופקדים.

 

בסופו של יום, ולאחר מאמץ רב בועדת הכלכלה של הכנסת ומחוצה לה, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק אשר מצד אחד כללה סייגים לא מעטים אשר נוספו לה וריככו והגבילו במעט את הצדדים הפחות מוצלחים של ההפרטה, ומצד שני תיקנו במעט את העוול שנגרם למגזר החקלאי. ויודגש: מבוקשנו לא הושג, והצעת החוק רחוקה מלהיות מושלמת; הצעת החוק אינה מכילה את הרפורמה הנדרשת במגזר החקלאי, אבל היא לפחות מאפשרת את קיומה בעתיד, וזאת בניגוד להצעה המקורית שהונחה על שולחנה של ועדת הכלכלה ע"י ועדת השרים לענייני חקיקה.

 

בנסיבות אלו, אנו סבורים כי אין מנוס כי תפעלו לכך שהצעה מתוקנת זו תאושר, וזאת בעיקר מתוך החשש החמור והמידי, כי אם לא תועבר הצעת החוק בנוסח הנוכחי, יפעלו שאר חלקי הקואליציה להעביר הצעת חוק גרועה יותר מן הבחינה החברתית והלאומית, "פרועה" יותר, ובודאי גם מקפחת יותר מבחינתנו.

 

לפיכך, אנו מבקשים כי תעשו את כל הדרוש על מנת שהצעת החוק המתוקנת הנוכחית תעבור במליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית.

 

בברכה,

זאב (ולוולה) שור,

מזכיר התנועה הקיבוצית

 

העתק:

אהוד ברק - שר הביטחון, יו"ר מפלגת העבודה

 

ב. החוליה החזקה

 

הדרך שבה הובילו התנועות הכחולות את המאבק נגד הפרטת הקרקעות, מעוררת תקווה שצומחת לנו מנהיגות ראויה

 

הקרדיטים שנתן המנחה, ומאוחר יותר נתנה התקשורת, למשתתפי העצרת נגד הפרטת הקרקעות, שהתקיימה השבוע (יום א') בגן הוורדים מול הכנסת, כללו המון גופים וארגונים: מגרינפיס ועד הפרופסורים לחוסן מדיני; מהפורום למען ארץ ישראל ועד האגודה לזכויות האזרח; מבינ"ה ועד בני עקיבא. בפועל נראו שם בעיקר חולצות כחולות; מאות חולצות כחולות עם כמה שחקני חיזוק. כחולות עם שרוך אדום או לבן ובלי שרוך. כל השאר - מיעוט שבמיעוט.

 

את המאבק נגד הפרטת קרקעות המדינה לקחו על עצמן התנועות הכחולות. זה ברור. מטה המאבק, בראשותו של פסח האוספרטר, למד את החומר, הפיק חוברות, והגיש עתירות למוסדות "העבודה", המוכיחות כי זהו מעשה הנוגד את אמנת המפלגה. החומר, החוקים והתקנות נלמדו עד דק, והחוברות הופצו במהירות.

 

מלבד מהטיפול האידיאולוגי, קיים גם הטיפול התקשורתי, עם כל הסממנים של קמפיין בן זמננו: שילוב של אידיאולוגיה ותיקה ושורשית עם אביזרים אלקטרוניים חדשניים. ח"כים חטפו אינספור טלפונים, מיילים ומיסרונים; חזונו של הרצל זכה לעיבודים בקצב הראפ ולסיסמאות קליטות. דברי ברל זכו לאמירה קצבית, והכול בישירות, ללא מירכאות, בלי אירוניה, בלי להתנצל. מוזר, עד כמה שזה פתאום לא נראה מוזר.

 

והיו גם גימיקים - לכאורה גימיקים - שמאחריהם הייתה סמליות רבה. לכבוד העצרת נאפתה עוגה דמוית ארץ ישראל - גם כאות לאהבת הארץ, אבל בעיקר כדי להמחיש מה יקרה לה לאחר שתופרט בין בעלי הממון, שיבצעו ממנה נתח אחר נתח.

 

בהתלהבות הזו נסחפו גם הח"כים (הלא קיבוציים) שהיו שם: אורי אריאל קרא: יש בינינו חילוקי דעות, אבל בעניין הזה כולנו יחד נגד ההפרטה; שלי יחימוביץ פרגנה לדרך ניהול המאבק, לדבקות במטרה ולמקצועיות; נחמן שי, פעם חבר לגרעין, אמר שמאז ימיו בנוער העובד, הוא לא ראה כל כך הרבה חולצות כחולות.

   

העניין הוא לא רק בכמות, אלא בעיקר באיכות. התחושה שלי היא שמדובר בחבר'ה הרבה יותר איכותיים ושריריים מכפי שהיינו בימינו. בניגוד להם, ההולכים נגד הרוח, הנאבקים בזרמי הפרטה אדירים, אנחנו נענו כשרוח ההנהגות בגבנו ושירי "מה יפיתם" מטעם הממסד מתנגנים באוזנינו... זרמנו עם רוח התקופה, או לפחות בשוליה. כאן זה מאבק נגד שאר העולם, כולל נגד חלקים מהתנועה הקיבוצית, השקועים בחישובי חישובים, מה יוכלו להרוויח מהפרטת הקרקעות, כי יש רק מחר, אין מחרתיים.

 

הישג הביניים העצום שהיה בשבוע שעבר בכנסת, משהתברר שלקואליציה אין רוב להעברת המהלך, איננו מבטיח את הניצחון. דרושה עוד הרבה עבודה, בעיקר על יו"ר העבודה שאיבד את שורשיו, אבל זהו מסוג המאבקים, שבו צומחת ומתחשלת מנהיגות, מתעצבת תודעה, נמתחים מפרשים, המאפשרים לנוע אל מול הרוח הרעה ולנווט את הספינה חזרה אל כיוונה הנכון.

 

מאמר זה התפרסם ב"דף הירוק" ב-23.7.09

 

למאמרים של עזרא דלומי

נכתב בתאריך
26/7/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו