עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אין ניגוד בין מנהיגים למשרתי ציבור - תגובה למאמר של גדעון שפירא

אין ניגוד בין מנהיגים למשרתי ציבור

מאת ראובן שפירא

 

התכחשות לצורך של חברה דמוקרטית במנהיגים נבחרים ברי-החלפה, גורמת לצמיחת מנהיגות בלתי פורמאלית "נצחית". תגובה לגדעון שפירא

 

בישראל שבה נשלחו באותו יום שני שרים לשעבר למאסר על גניבת כספי ציבור; שבה מואשמים ראש ממשלה לשעבר ונשיא לשעבר בניצול מעמדם לטובות הנאה פרטיות, טבעי שגדעון שפירא ("שווים", 4.7.09) חוזר למקיאבלי ומניח שכל נבחר אשר רואה עצמו כמנהיג, מפתח רצון להגן על מעמדו והופך משרת-עצמו. ואולם מנהיגים כרבין, אשכול, ספיר וגולדה לא נחשדו כמשרתי-עצמם. מנהיגים משרתי-ציבור, דומים להם, מוכרים מאז ימי משה.

 

מושג מנהיגות משרתת ידוע במחקר מ-1977 (ספרו של גרינליף - Greenleaf בשם זה), וכל חברה דמוקרטית חפצת-חיים לא יכולה בלי לפעול לבחירת מנהיגים כאלה, למרות שלא פעם מתברר שנבחרו משרתי-עצמם. ואולם, אלטרנטיבה של אי-בחירת מנהיגים - גרועה יותר.

 

מחקרים חזרו והוכיחו מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת, שלא קיימת קבוצה חברתית המשכית, קטנה או גדולה, ללא מנהיגות; תמיד יש יחיד או יחידים המובילים יותר את האחרים. אפילו בחבורות ציידים-מלקטים, החברה הכי שוויונית שנחקרה, כשיוצאים יחד לציד יש מנהיג, הצייד המצטיין, שכולם סרים למרותו, אחרת הציד ייכשל, ולכל ידוע שסמכותו תמה בתום הציד.

 

אצלנו סמכות לא תמה בלי מחליף. מייסדי תנועת "השנה ה-21" החליטו לא לבחור מנהיגות למען השוויון. בפועל שניים נהיו למנהיגים ששלטו ללא אפשרות החלפה בשל פרקטיקת האי-בחירה. גם בקיבוצים היו ניסיונות להתנהל ללא מנהיגות, אבל חיש התברר שיש צורך במנהיגים ונבחרו "בעלי-תפקידים", וכשהצליחו להנהיג כראוי - איש לא "רוטט" אותם ממקומם.

 

כל הצלחה שחקרתי ב-25 קיבוצים קשורה בשמם של מנהיג או מנהיגים מקומיים שלא "רוטטו" מחשש שהדבר יוביל לכישלונות. האמונה ש"שיטת המנהל שלנו" כדברי גדעון שפירא, מנעה מנהיגות משרתת-עצמה היא שגויה ונובעת מצמצום המבט אל הקיבוץ עצמו. מנהיגות כזו הופיעה בתנועות ובשאר ארגונים בין-קיבוציים כשראשיהם החזקים "צפצפו" על הרוטציה והמשיכו שנים ארוכות. כשטבנקין ויערי ייסדו את התנועות ב-1927 הם היו משרתי-ציבור; אחר כך הם האמינו שבלי מנהיגותם התנועות יקרסו. הם פנו להערצת הדיקטטורה הסטלינית שיצרה לגיטימציה לאוטוקרטיה וצנזורה, נהפכו לשמרנים, קידמו עסקנים לפי נאמנות אישית, הנהיגו פריבילגיות לעסקנים ולעצמם והפכו למשרתי-עצמם יותר מאשר משרתי-ציבור (פירוט בספרי: Transforming Kibbutz Research, ראו באתר: www.transformingkibbutz.com).

 

למנהיגים היה נוח עם האמונה הקיבוצית בניהול שרק משרת ולא מנהיג, שכן זה התאים למנהלים קצרי-כהונה וחלשים שעלו בימי רביעי אליהם לקרמלין בתל אביב לקבלת הנחיות וגיבוי בכל קושי.

 

חוקרים שלא רצו לריב עם המנהיגים לא חקרו מי באמת הנהיג; הם לא קראו בספרות על כשלי הרוטציה בכל מקום שנוסתה, ולא ראו איך בפועל שלטו עסקני תנועות וארגונים בין- קיבוציים במנהלי קיבוציהם, לפני ומאחורי הקלעים, בגיבוי המנהיגים.

 

דמוקרטיה לא תצליח להתמודד עם אתגריה בלי בחירת מנהיגים לפי ציפייה שימלאו את התפקיד החשוב והקשה של הובלת ההתמודדויות. ואולם מכיוון שכדי להצליח הם זקוקים לכוח שנצבר עם ההצלחות, נחוץ מנגנון, פורמאלי או בלתי-פורמאלי, שיחליפם בטרם יתחזקו מדי ויהפכו למשרתי-עצמם. מבט על המערכת הקיבוצית מראה שהרוטציה כשלה: לא רק במקרים של יערי וטבנקין, גם במקרים של אושי פרידמן (מילואות), יצחק לנדסמן (תנובה), בציה (נצר סירני) ואחרים.

 

רוטציה פשוט נגדה את הדמוקרטיה: משרת-עצמו שמרן ו/או חדל-אישים המשיך בתפקידו כמו חדשן מצליח. החלפת מוקדמת של חדשן, למרות שזכה לאמון הציבור בזכות דרך התנהלותו, סיכלה את המשך מנהיגותו. זאת בעוד השמרן, הלויאלי למנהיג התנועה, קודם לעסקנות, צבר כוח, יוקרה ויתרונות שבעזרתם השתלט על קיבוצו וקידם את נאמניו לניהולו (דוגמאות בספרי החדש). יש להיפטר מהאשליה שהרוטציה יכולה לקיים חברה דמוקרטית, כולל קיבוץ שיתופי. עלינו ליצור מנגנון שיעודד מנהיגות משרתת ויחליפנה בטרם תנציח את עצמה.

 


נכתב בתאריך
15/7/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו