עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

והי ערב (ויהי בוקר יום אחד) - ספר המבטא את הוויית הקיבוץ שהייתה וזאת שעוד תהיה

ויהי ערב (ויהי בוקר יום אחד)

מאת דודו פלמה

 

ה"משהו" המסתורי והאפל, שמסתתר בין דפי הספר התמים "ויהי ערב", יפרוץ ברבות הימים בטינה גדולה ומרה

 

בשמי ערב כחולים,

בשמי ערב צלולים,

שט ירח עגול ובהיר.

חרש, חרש טייל

ודומם הסתכל

ביער, פרדס ובניר.

ולמטה - למטה, בין כרם וגן

ראה בית יפה וקטן...

 

כך, בפשטות, נפתח אחד הספרים הזכורים לי ביותר מילדותי, שסיפורו הבהיר והתמונות המצויירות בו, מופיעים בזיכרוני ההולך ונמחק, כמו גלויות צבעוניות המנציחות מסע אל מחוזות אקזוטיים של ילדות וקיבוץ. בבואנו לבקש אחר ספר המבטא ביותר את הוויית הקיבוץ שהייתה וזאת שעוד תהיה, מוטל עלינו לבחור את הספר שמצד אחד יאיר את ימי ילדותנו ומצד שני יחשוף לנו גם משהו על אחריתנו.

 

נדמה לי שהספר, שיותר מכל האחרים אוחז בתוכו התמים, הווה נקי ומסודר של לילה, ירח וקיבוץ, ובה בעת את הפוטנציאל המכונן שלימים יזעזע ויערער את שלוות הקיבוץ המתנמנם לו כנסיכה נרדמת בין הדשאים המוריקים לבריכת השחייה- היה הספר "ויהי ערב".

 

הספר המופלא, שכתבה פניה ברגשטיין לפי סיפור של הנס כריסטיאן אנדרסן, נקרא "ויהי ערב" כאילו ברגשטיין מכוונת אותנו אל מיתוס בריאת העולם שבספר בראשית, כרומזת לנו שמיתוס מכונן לפנינו. אך הניסיון למזרח (על משקל לאזרח) סיפור נורדי קודר בלבנט המאיר מדי, מגלה לנו שבסופו של דבר, הצד האפל, החבוי בסיפור התמים הזה המתאר יפה כל כך את ימי הקיבוץ הראשונים, ישאף להגיח מתוך מעמקיו האפלים של הלא- מודע הקיבוצי כדי לחבל, לשבש ולערער. ממש כמו כל פיה רעה ששוכחים להזמין אותה למסיבה. (כי זהו מאז ומעולם טיבן של הפיות הרעות, שהן באות תמיד כדי לדרוש מאתנו לשלם את מחיר אי הזמנתן).

 

הילדה הקטנה, שיצאה בגניבה מהמיטה אל הלול, כדי להרגיע את התרנגולות, מייצגת את הדור הצעיר המבקש ליטול חלק בהתרחשויות הפורצות אל הלילה, לאחר שמשכיבים את הילדים לישון. האב הזועם שתופס אותה בלול וקורא לה בכעס: "ילדה לא טובה!", מייצג את דור ההורים הרואים בעצמם אחראים על שלמות העולם ועל השכנת "הסדר הטוב", שכל יציאה מבית הילדים "בלי רשות" מהווה לגביו הפרה בוטה וברורה של כל הכללים.

 

למרות הנשיקה, כאב העימות המר והמושתק בין דור ההורים לדור הבנים לא ייגמר ולא ייעצר בבית הילדים. המרד הילדותי התמים שתבע לקחת אחריות ולקחיו, עתיד לפרוץ בעתיד בעוצמות שקיימות רק בשדים שנכבשו זמן רב מדי בבקבוקים אטומים היטב.

 

"וכשאבא נשק לה אוהב וסולח, נשק לה גם הירח" - במילים אלה נחתם המסע הבראשיתי אל הלול. ברגע המופלא הזה, בו אבא קיבוץ קולקטיבי גהר מעל לביתו הקולקטיבית וסלח לה בנשיקה על שפרצה אל הלול והפרה בכך את הסדר הטוב, או לפחות סיכנה את שלום העולם המסודר, הנקי והמתקתק כמו שעון שוויצרי, ברגע מופלא ומטריד זה, נעשה ברור שזה כבר ייגמר לא טוב.

 

ה"משהו" המסתורי והאפל, שמסתתר בין דפיו המוארים של הספר הזך והתמים, עתיד לפרוץ ברבות הימים בטינה גדולה ומרה, שבאה חשבון בשם כל הילדות והילדים שהושכבו לישון בחיקו החם, הסולח והכולא של הקיבוץ, עם כל מה שכבר נודע לנו, יחד עם כל הדברים המושתקים האחרים, שכנראה לא נדע לעולם והיה להם עד רק הירח.

 

למאמרים של דודו פלמה

נכתב בתאריך
9/7/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו