עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המחדל - הראיון עם אבו מאזן יכול היה לשמש מכשיר הסברה מצוין בידי ישראל. לא עשינו עם זה כלום

המחדל

מאת דני רשף

 

הראיון בו הסביר אבו מאזן מדוע דחה את הצעותיו של אולמרט, יכול היה לשמש מכשיר הסברה מצוין בידי ישראל. לא עשינו עם זה כלום

 

ביום רביעי ה-27.5.09, העניק אבו מאזן ראיון באנגלית לג'קסון דיהל, עורך החדשות של הוושינגטון פוסט, בנוכחות עמיתו פרד הייאט, במלון בוושינגטון. הראיון הוקלט ודברי אבו מאזן נאמרו בנוכחות שני אנשים. לאחר פרסום הראיון, כעבור יומיים, לא באה הכחשה או הסתייגות מן הדברים שאמר יו"ר הרש"פ: אף טענה שהדברים לא הובנו, הוצאו מהקשרם, או נמסרו מפי גורם לא מוסמך; אף אמירה על תרגום משובש או ראיון שנועד לרצות קהל יעד ביתי.

 

הראיון הזה הוא המסמך האותנטי המקורי והברור ביותר לגבי העמדה הפלסטינית הנוכחית, שבא מפי ראש הרשות עצמו, הנחשב למתון, ולפיכך ראוי לבחון את דבריו היטב.

 

אבו מאזן, לא נציג ישראלי משוחד וחד צדדי, הסביר שעל פי הצעת הראש הממשלה אהוד אולמרט, מספטמבר 2008, ישראל הייתה מוכנה להעביר לפלסטינים 97% משטחי הגדה, להכיר עקרונית בזכות השיבה, לקלוט כמה אלפי פליטים ולאפשר מעבר בטוח לעזה. אבו מאזן, מבלי להתחמק, אמר שהוא דחה את ההצעה מפני "שהפערים נשארו גדולים" (אגב, ספק אם הציבור בארץ היה מקבל הצעה כזו, אך אבו מאזן לקח אחריות ושחרר אותנו מן הדילמה). ההצעה, למי שיודע לקרוא מפה או היה בסוד העניינים, הייתה כרוכה בפינוי של לפחות 60 אלף מתנחלים. במקום לעסוק באם מותר לבנות גן בשילה הייתה ישראל, לו קיבל אבו מאזן את ההצעה, עוסקת בפינוי כל שילה כולל עלי, מעלה לבונה ועוד ישובים רבים אחרים.

 

אבו מאזן גם טרח לסתור את דברי שלוחו הנאמן צעיב עריקאת, לפיהם ההתנגדות להכרה במדינת ישראל כמדינה הלאום היהודי היא משום שאין תקדים להגדרת מדינה על פי זהותה הדתית בלבד. אבו מאזן קבע בפירוש שהכרה כזו "תמנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל" חד וחלק. בלי פרשנות ניתן להבין שאבו מאזן שולל נחרצות רעיון של שתי מדינות לשני עמים.  

***

בהתייחס למצב הפלסטינים בשטחים אמר אבו מאזן ש"מצבם בגדה המערבית דווקא בכלל לא רע ... האנשים שם מקיימים חיים נורמאליים" ולכן אין לו אלא לחכות להצעות הישראליות בסבלנות. שוב מוצגת עמדה גלויה הסותרת את הטיעון הפלסטיני הקבוע, שמחסומי צה"ל הרבים - חלקם אכן מיותרים - ממררים לפלסטינים את החיים ומונעים את פריחת כלכלתם. למחסומים אכן יש השפעה שלילית על החברה הפלסטינית והתפתחותה, אבל זו לא מהותית ועיקרית, אם להתייחס לדברי אבו מאזן עצמו.

 

מה עשתה ההסברה הישראלית עם הראיון המאלף והמיוחד הזה; עם ההזדמנות הנדירה להציץ לנבכי הנפש הפלסטינית דרך עיני העומד בראשה, ללא פילטרים ופרשני חצר? ובכן, כלום. המאמר שהיה אמור להיות מופץ לכל בעל השפעה, חבר פרלמנט ושר בעולם המערבי, נישאר אפיזודה כמעט זניחה ונשכחת. המאמר ומובאות מתוכו היו צריכים לככב בכל מפגש מדיני או ראיון של אישיות ישראלית לתקשורת הזרה - מראש הממשלה ושר החוץ ועד אחרון הדוברים בשגרירות רחוקה. בפועל, ספק אם הם בכלל יודעים על המאמר ותוכנו וכו'...

 

נושא ההסברה של ישראל תמיד לוקה בחסר. כמקובל במערכות הפוליטיות, האשם הקבוע הוא התקציב ואולי מחלוקת על סמכויות. ואולם מה שחסר הפעם זה לא תקציב ולא סמכויות, אלא רק שכל ישר וקורטוב של יצירתיות. במילה אחת קוראים לזה - מחדל.

 

למאמרים של דני רשף

מחבר
נכתב בתאריך
22/6/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו