עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

"עול" מרופד היטב - ולוולה, שהגדיר את מנהלי הקהילה כ"שליחים שנטלו על עצמם עול", שכח, כנראה, שמדובר בעול המרופד בהרבה כסף

"עול" מרופד היטב

מאת פלג מור

 

ולוולה, שהגדיר את מנהלי הקהילה כ"שליחים שנטלו על עצמם עול", שכח, כנראה, שמדובר בעול המרופד בהרבה כסף

 

בתגובה לאירוע העצוב ברמת הכובש יצא מזכיר התנועה להגנת מעמד מנהלי הקהילות וקבע כי הם: "שליחים שנטלו על עצמם את העול להובלת הקיבוצים לטובת כלל החברים" (הארץ אונליין 3.6.09). משהו השתבש כנראה בסולם הערכים והמושגים הקולקטיבי שלנו אם תפקיד מנהל הקהילה מוגדר עתה כשליחות. ולוולה שכח כי 'שליחות' זו היא 'עול' מרופד היטב, מנהלי הקהילות הם כמעט בראש סולם השכר הקיבוצי, רוב החברים המנוהלים על ידם נמצאים הרחק מאחריהם.

 

כתגובה לאותו אירוע נטלו כמה מנהלי קהילות פסק זמן מעול שליחותם, זנחו לזמן מה את טובת כלל החברים והוציאו לעיתונות הקיבוצית מכתב יללני בו הם טוענים כי מתקיימת אחריהם רדיפה קבועה על לא עוול בכפם.

 

במכתב מנסים מנהלי הקהילות להרחיק מעצמם כל קשר לאשר אירע וכל אחריות לשינוי בקיבוצים בכלל. לטענתם הם רק המוציאים לפועל של מה שהוחלט בידי אחרים, חברי הקיבוצים, ללא יכולת השפעה והכוונה על המתרחש. "אנו עומדים יום יום בחזית, ובין הפטיש לסדן" מעידים הם על עצמם, והנה, במקום הבעת תודה ענוגה נשמעים "קולות ביקורת הגובלים בהסתה". הם, המנהלים-השליחים, "מחויבים באופן מוחלט לתפקיד" אך סביבם "אוירה ציבורית שלוחת רסן". הם מציינים כי "הרוב בקיבוץ הוא שקיבל החלטות אלה" בלא לציין באיזה צעדים נקטו על מנת שייווצר רוב זה.  

*** 

הדברים רחוקים מן האמת כרחוק מזרח ממערב, עד כדי שקר מוחלט. מנהלי הקהילה מובילים את השינוי, עוסקים בקידומו, מטיפים ליישומו. הם אלה הדואגים שיהיה רוב מצביעים עבורו. לא בכדי הם מזוהים עם השינוי באופן גורף. בקיבוץ שעודנו שיתופי הם כורתים עם שכבת החברים החזקה ברית שמטרתה להעביר את השינוי ויהי מה. ההתחלה היא בתעמולה פנימית: כאשר מצבו הכלכלי של הקיבוץ שפיר, הם יספרו לחברים כי השינוי לבדו הוא הדרך לקלוט בנים וחברים חדשים; כאשר המצב הכלכלי קשה, הם אלה שיסבירו לחברים כי הדרך לצאת מהמשבר היא רק דרך השינוי.

 

מנהלי הקהילה מייחצנים את ההפרטה בראיונות באמצעי התקשורת ומציגים את השינוי כגואל ומושיע. אם אמנם מדובר בהצלחה רבתי, מדוע נעשה במכתב מאמץ להרחיק בין האחריות לשינוי לבין מנהלי הקהילה?

 

האם אינם רוצים להיחשב אחראים לשינוי בגלל הבעייתיות של פערי השכר שנוצרו, בגלל נפגעי השינוי, בגלל הפסקת הקליטה לחברות שהיא למעשה סופה של האגודה השיתופית, בגלל הפגיעה הקשה במרכז הקיבוץ שהיה ליבת חיי הקהילה שבו ועתה, עקב ההפרטה וסגירת השירותים המשותפים, התרוקן ודמם?

 

***

השבוע מתקיים כנס למנהלי קהילה בקיבוצים מטעמה של חברה פרטית. כותרתו היא 'ניהול קהילה בעידן מתחדש'. תחת כותרת תמוהה זו (העידן מתחדש ?) ישמעו באי הכנס הרצאות מפי רוחי"ם ועודי"ם לרוב על שוק הבינוי והשימוש הקרקע, הרחבות חיצוניות והרחבות פנימיות, מקסום תועלת הקהילה מעסקים, ניהול הליכים משפטיים בין החבר לקיבוץ.. אף מילה לא תיאמר על ייחודו הערכי של הקיבוץ, שום דיון לא ייערך על ערכי הליבה של הקיבוץ במבחן שנות האלפיים ויישומם בתפקודו של מנהל הקהילה הקיבוצי.

 

הרצאתו של עו"ד זליגמן, רשם האגודות השיתופיות, בנושא 'קיבוץ בישראל.. .חידושי חקיקה ופסיקה', שייכת כנראה לחלק הבידורי של הכנס, ובה יסביר הרשם, המופקד על קיום החוק בנושאים אלה, מה הטעם בחידושי חקיקה לאור העובדה שלא טרח במשך שנים לפסול החלטות של הנהלות הקיבוצים שאינן עולות בקנה אחד עם החקיקה הקיימת.

 

על פי מכתבם של מנהלי הקהילה מוטלת אשמת היחס אליהם על גורמים הרבה: אלימותה של החברה בישראל, חברי קיבוץ ותושבים, פעילים ומובילי דעת קהל, אחדים מראשי התנועה ועובדיה בעבר ובהווה, התקשורת הקיבוצית ואפילו "הצדקנים, שלוחי האל מטעם עצמם.." , מי הם בדיוק אלה האחרונים סתם המכתב ולא פירש. רק על גורם אחד לא מוטלת כל אחריות, מנהלי הקהילות עצמם.

 

המכתב, הכיצד לא, מלין גם על אורח חייה האלים של החברה בישראל. לא נותר אלא להזכיר לכותביו כי הקיבוץ, בכל אותן שנים שהניחו לו להיות קיבוץ, התאפיין ברמת אלימות נמוכה במידה ניכרת מהחברה הסובבת אותו. מי שעושה שינוי שעיקרו אימוץ אורח החיים של החברה הישראלית, אל יבוא בטענות.

 

למאמרים של פלג מור

נכתב בתאריך
18/6/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו