עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כאילו לא ידענו - חברה שבה הערך העליון הוא כסף ונכסים צפויה להיות אלימה בהרבה מחברה שיתופית-שוויונית

כאילו לא ידענו

מאת פלג מור

 

כאילו לא ידענו שחברה שבה הערך העליון הוא כסף וצבירת נכסים אישיים, צפויה להיות אלימה בהרבה מחברה שיתופית-שוויונית. עורו המיתממים

 

על רקע האירוע ברמת הכובש, וגם בלי קשר אליו, האם לא זה מה שרצינו כשאמרנו הפרטה? האם לא לזה התכוונו, נוהגי חיים עירוניים, חלוקה למעמדות, מדידת ערכו של אדם על פי מצבו הכלכלי, המרוץ החומרני האינסופי, הניכור שהוא גורם ואף רמת הפשיעה הנלווית אליו?

 

האם כאשר סילקנו הצידה את דרך החיים שלנו כדבר מיושן שאבד עליו הכלח ורצינו להיות כמו כולם, לאמץ את דרך החיים המקובלת, לא ידענו שרמת הפשיעה בה גבוהה והיא אמצעי שעושים בו שימוש על מנת להגיע לצבירת נכסים כלכליים על ידי מי שמתקשה או לא רוצה להגיע לצבירתם בדרך הנורמטיבית?

 

אתי אנקרי, עירונית לחלוטין, כתבה על דרך החיים הזו:

"יש כמוני מיליונים, מתגלגלים ברחובות,

יש כמוני מיליונים, אנשים בני תמותה,

בלי כסף, לא שווים פרוטה,

היום זה אני, מחר זה אתה,

בלי כסף..לא שווים פרוטה".

 

בחברה בה אדם אינו עמית שווה לשאר בני האדם שסביבו, אלא מדורג כך שחלקם מעליו וחלקם מתחתיו, הוא שייך למעמד הנוטל מהכפופים לו ומשתדל להימנע מלתת למי שהוא כפוף אליהם. בחברה כזו סביר להניח ששימוש באלימות ייעשה תכוף יותר ויותר.

 

***

לוותיקי מעוז חיים היה היתרון שבאמונה, בהרגשת המשמעות הכללית שישנה גם להקמת הבית הפרטי, ביחד שיש לו מטרה. במגילת אבן פינה שנטמנה בקיבוץ בשנת 38' נכתב "עוד יקום האדם העובד ובנה את ביתו בעולם של אחווה וחירות".

 

הדבר שמתנדף בקיבוצים המופרטים בזמננו הוא הרגשת המשמעות, אותו סוג של חיים בעלי ערך שמעבר לסיפוק הצורך הכלכלי, טען אסף ענברי בראיון שנערך עימו בתוכנית הרדיו 'סדר יום' (רשת ב', 31.5.09).

 

בתחילתו של הפרק הקיבוצי באותה תוכנית רדיו, שהמניע לה היה המקרה העגום ברמת הכובש, רואיינו שלושה חברי קיבוץ, מדושני עונג ההפרטה, מרבים להלל ולשבח את הסדר החדש והדברים הנפלאים שהביא בכנפיו: גידול דמוגראפי, צמיחה כלכלית וכיו"ב. באידיליה זו לא נמצא מקום לאזכור אותם חברים שתוארו בכתבה על רמת הכובש, מתומחרים כעובדי קבלן אחרי שנים של עבודה מכובדת.

 

המאזין, החסר רקע קיבוצי, יכול היה להבין כי הגידול הדמוגראפי פירושו חברות אמת בקיבוץ, לא נאמר דבר על כך שבחלקו זו קליטה שאינה על בסיס חברות של ממש, או על תושבות בשכונה. הצמיחה הכלכלית הוצגה כמובן כתלוית שינוי, אף מילה על קיבוצים שיצאו ממשבר כלכלי שיתופיים, שום אזכור לקיבוצים שקרסו הרבה אחרי המעבר לדיפרנציאלי וללא קשר אליו.

 

"אל תאמינו להבטחות שאחרי ההפרטה לכולם ירווח", כתבה אורנה שמעוני ("הקיבוץ", 19.4.09) "כי רבים יהפכו ליותר עניים, וכל חבר יישאר לגורלו"

 

המרואיינים בתכנית התעלמו לגמרי מהסיבה העיקרית להפרטה, עייפותם של החזקים מהצמידות לחלשים, שכבת המנהלים הרוצה לקחת לעצמה יותר מתוך הקופה הציבורית, השאיפה להכניס את פער ההשתכרות וערכי 'השוק' לתוך הקיבוץ.

 

ואכן, בבדיקה שעשתה חברת BDO זיו האפט ("הדף הירוק", 27.5.09) עולה כי ב-50% מהקיבוצים המופרטים הורד המיסוי הפנימי עד כדי 75% מהמס המקורי שנקבע.

 

עומרי כנען מיחידת הרכזים מסביר: "עם הזמן, החברים נעשים יותר מודעים ויותר אכפתיים לכל שקל שנגבה מהם במיסוי מה שמביא לצמצום ברמת השירותים". לא ממש יש טעם לצפות מבכיר בתנועה שיזכיר ולו במילה שיש כאן אי עמידה בעקרונות תוכנית השינוי, כפי שהוצגה לחברים לפני ההצבעה עליו.

 

"בקיבוצים שבהם נסגר חדר האוכל, ואחריו חלק ניכר מהשירותים לחבר, ניתן להבחין מהר מאוד בפגיעה בלכידות החברתית ובאובדן כוח החיות" קובע יסקי (הדף הירוק, 14.5.09).

 

מראיינת התוכנית עסקה בקשקושי אווירה מימיים ולא ידעה לשאול למשל, האם יש גבול לפערי המשכורות; האם מתקיימת שקיפות בכל הנוגע לשכר בכירי הקיבוץ; האם מדובר בקליטת חברים חדשים לאגודה השיתופית או בתושבות למיניה; האם מה שמקבלים הגמלאים יש בו ביטוי אמיתי לתרומתם רבת השנים לקיבוץ.

 

באותו ראיון רדיו המשיך ענברי ודיבר על מצבו של הקיבוץ בעת הזאת, על אובדן המשמעות והמעבר לקוטב הריקנות, המתרחש כאשר הצרכים החומריים הוגשמו, אבל לא ברור מה הם הערכים שמעבר לכך.

 

לדעתו, השיקול הכלכלי האפיל לחלוטין על זה הערכי, ההפרטה הכניסה את הקיבוץ לייסורי גסיסה ארוכים ששלבם הסופי, העתיד לבוא, הוא הפרטת הרכוש.

 

כמו העגבנייה והמלפפון הגדלים בזמננו, טוען ענברי, כך הקיבוץ המופרט, זה נראה אותו דבר אבל אין לזה אותו הטעם.

 

למאמרים של פלג מור

נכתב בתאריך
10/6/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו