עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מה הפחד? לישראל יש רק מה להרוויח אם תסכים לפתרון של שתי מדינות לשני עמים

מה הפחד?

מאת דני רשף

 

אם הסכמה ישראלית לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, תוביל להכרה פלסטינית בפתרון כזה, לוויתור שלהם על זכות השיבה ולסוף הסכסוך - אז הגיעו ימות המשיח

 

ארבע פעמים ויתרו הפלסטינים על מדינה משלהם שהייתה בהישג יד. פעם ראשונה בועידת לונדון ב-1938 כאשר דחו על הסף הקמת מדינה יהודית על כ-20% משטח המנדט הבריטי ממערב לירדן ומדינה ערבית על שאר השטח. פעם שנייה סם ויתרו על מדינה משלהם כשדחו את תוכנית החלוקה ב-1947 המעניקה לערביי פלשתין 47% משטחי הגדה המערבית. בפעם השלישית וויתרו הפלסטינים על מדינה משלהם בקיץ 2000 מפני הדרישה הישראלית שההסכם יכלול סעיף של סוף הסכסוך. בפעם הרביעית דחה אבו מאזן, על הסף את הצעת השלום של אולמרט, מראשית 2009, שלפי דברי אבו מאזן עצמו לוושינגטון פוסט (29.5.09) כללה 97% משטחי הגדה, הכרה עקרונית בזכות השיבה, קליטת כמה אלפי פליטים, חילופי שטחים ומעבר בטוח לעזה.

 

אם נוסיף לנתון העובדתי הזה שפע של ציטוטים של מנהיגים ערבים ופלסטינים המודים שהעם הפלסטיני הוא ישות מלאכותית שנועדה לערער את הלגיטימיות של ישראל - כי אז מותר לנו להטיל ספק רב האם הפלסטינים באמת חותרים למדינה לצד ישראל, או שהעניין שלהם הוא בתהליך עצמו ובכרסום המתמשך בלגיטימיות של ישראל כמדינת העם היהודי.

 

 היות וראשי אש"ף היום הם כולם מוותיקי תוניס, אין בהם נציגות להנהגה הפנימית שצמחה בשטחים וכולם עשו הון עתק אישי של עשרות מיליוני דולרים מהנצחת התהליך, ספק אם יש להם עניין אישי לכרות את הענף שעליו הם יושבים , אשר מפרנס אותם ואת מקורביהם כה יפה - "תהליך השלום".

 

גם ראשי הימין חדורים אמונה, לא רק שארץ ישראל שייכת לעם היהודי, אלא גם שפני הפלסטינים אינם לשלום אלא לסילוק היהודים מהארץ הזאת. ברקע יש לזכור שישראל לא סיפחה את שטחי הגדה המערבית, גם לא ממשלות הימין, למעט שטח של כ-100 קמ"ר מרובע סביב ירושלים, ובכך הצהירה ישראל בעצמה ששטחים אלה הם פיקדון לשלום אפשרי עם הערבים.

***

על אף זאת הצליחו הפלסטינים למצב את עצמם כיקירי השלום ואת ממשלת נתניהו כסרבנית שלום. למרות שהלחץ של ממשל אובמה מופנה בעוצמה כלפי ישראל, אפשר להמר בסבירות גבוהה שהוא דווקא מרחיק את השלום מפני שאפשר לסמוך על הפלסטינים שרף הדרישות שלהם יתנפח ביחס ישר לעוצמת הלחץ על ישראל.

 

לכן לא ברור מדוע ממשלת ישראל נרתעת מהכרה עקרונית, קבל עם ועדה, שהיא מקבלת את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים בדגש על שני עמים, סיפא שהפלסטינים מקפידים להשמיט. ישראל יכולה, בלא חשש, להיות נדיבה בוויתוריה כל עוד תעמוד על מספר עקרונות בסיסיים: א. העיקרון של שתי מדינות לשני עמים שמשמעותו המעשית שלילה מוחלטת של זכות השיבה בעיקרון ובמעש. ב. העיקרון של סופיות הסכסוך. ג. העיקרון של מחויבות העם הפלסטיני כולו להסכם. זאת כדי שברמה העקרונית ההסכם לא יהיה מקדמה ראשונית למו"מ מתחדש אם וכאשר תתחלף ההנהגה הפלשתינית.

 

אפשר לסמוך על הפלסטינים שבמצב הזה תתהפך הקערה על פיה. הם יוצגו כמי שאו אינם חפצים במדינה משלהם לצד ישראל כמדינה יהודית, או שאינם מסוגלים להתחייב בשם העם הפלסטיני כולו או אפילו מקצתו. ממשלת ישראל לא תיפגע אם תסכים לנהל מו"מ על בסיס זה ותוך התחייבות שבמסגרת הסדר יושארו גושי ההתיישבות בידי ישראל תמורת חילופי שטחים לפלסטינים . התחייבות כזו יכולה להביא להסכמה אמריקאית להמשך הבניה בגושי ההתיישבות. 

 

***

למרות שהלחץ להכיר בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים מופנה כלפי ישראל, ולמרות שהפלסטינים עומדים מהצד וקוטפים שפע של פירות מהמדיניות החדשה של אובמה - יש לזכור שהאיום האסטרטגי הוא דווקא על הצד הפלסטיני. החזון של שלום סופי עם ישראל, בשם כל העם הפלסטיני, המשאיר את ישראל כמדינה יהודית בגבולותיה, אפילו הם כמעט העתק של גבולות 67, הוא בעצם הכישלון הסופי של המאבק הפלסטיני עד כה. זהו כשלון ההופך את סבלם המונצח בכוונת מכוון של הפליטים הפלסטינים באשר הם - לסבל שווא.

 

אין לישראל מה לחשוש מזרימה בתלם האמריקאי תוך התאמות קלות, התהליך הזה לא מעמיד בסכנה את קיומה של מדינת ישראל ואת זהותה כמדינה יהודית, אבל הוא כן מעמיד בסכנה קיומית את החזון הפלסטיני של השבת הגלגל אחורה. אפשר להמר, מההיסטריה הקצרה שלהם, שלבסוף דווקא הפלסטינים יהיו "אויבי השלום". אם יתברר שטעינו והפלסטינים מסוגלים לוותר על זכות השיבה; והם מסוגלים להסכים לסוף הסכסוך; והם מסוגלים להתאחד מאחורי הסכם שכזה, המנציח את ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, כי אז אכן הגיעו ימות משיח ואשרינו וטוב לנו.

 

למאמרים של דני רשף

מחבר
נכתב בתאריך
8/6/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו