עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אין תעודת ביטוח - הטרגדיה של רמת הכובש יכולה להתרחש בכל קיבוץ: שיתופי, מופרט, או משולב

אין תעודת ביטוח

מאת יזהר בן נחום

 

אין תעודת ביטוח שתגן באופן מוחלט מפני טרגדיה כמו זו שהתרחשה ברמת הכובש, אך ישנם כמה דברים שחשוב לעשותם כדי להרחיק אפשרות כזאת

 

חבר ותיק בקיבוץ רמת הכובש ירה במנהל הקהילה בקיבוצו ולאחר מכן התאבד. הרקע: ויכוח על שכרו של אותו חבר ותיק והיקף משרתו. עכשיו, כמובן, יכולים מתנגדי השינויים בתנועה הקיבוצים לנפנף במקרה הטראגי ולקרוא בתרועת ניצחון: "אמרנו לכם!" תומכי השינוי, מצידם, יכולים להזכיר שגם בקיבוץ השיתופי היו מספר מקרים שבהם רצח חבר קיבוץ חבר אחר מסיבה זאת או אחרת. את דעתי האישית בנושא זה כבר הבהרתי מספר פעמים. קיבוץ שיתופי טוב רק עבור אלה שרוצים בו ולכן אינני מציע לאנשי המטה השיתופי להיתלות בתקוות שהמקרה המצער ברמת הכובש יבלום את מגמות השינוי בתנועה הקיבוצית. מצד שני, קשה שלא לשאול האם אותו אירוע מעציב ברמת הכובש אינו מאיר באור שונה מעט את דבריו של חבר לוחמי הגטאות בזכות השינויים: "היום אנו חיים בטוב, בלי המגבלות עד עלבון שליוו את חיינו, והעיקר - ביכולתנו להעניק לילדינו הרבה טוב".

 

אינני יודע כיצד חיים חברי לוחמי הגטאות וכיצד חיו לפני השינוי. דבר אחד אני יודע בבטחון. השינוי כשלעצמו אינו מבטיח עלייה ברמת החיים ובוודאי אינו מבטיח שלא יהיו "מגבלות עד עלבון". אני מניח שאותו חבר לוחמי הגטאות שמע על ארבעה או חמישה אנשים במצוקה כלכלית שאינם חיים בכלל בקיבוץ כזה או אחר. חשוב תמיד גם לזכור שמצוקה כלכלית או רווחה כלכלית אינן נגזרות של רמת חיים "מוחלטת" כלשהי, אלא של השוואה עם אחרים.

 

בשורה התחתונה, הטרגדיה ברמת הכובש חייבת להדיר שינה מעיני כולנו. איש אינו יכול לפטור את עצמו במילים "אצלנו זה לא יקרה", או "בכל מקום יכול להיות מישהו שיש לו בעיות נפשיות". כולנו, בין אם אנחנו חיים בקיבוץ שיתופי ובין אם בקיבוץ משתנה, או אפילו יציר כלאיים כמו בית קמה - קיבוץ שיתופי בתוך יישוב קהילתי - חייבים לתת לעצמנו תשובה לשאלה: "מה אנחנו עושים כדי שאצלנו זה לא יקרה?"

 

***

 

יכול להיות שמחוללי השינוי ברמת הכובש התכוונו רק לטובתו של יוסי שנייברג ז"ל. יכול להיות שהשינוי העלה את רמת חייו בהשוואה לזו שהיתה לפני השינוי. משום מה הוא לא הרגיש את זה. מה שאומר, על-פי תפיסתי, שבכל תהליך חברתי שמתקיים בקהילה כלשהי יש לקחת בחשבון את רגשותיהם של בני האדם כחלק מהגורמים המשפיעים על עיצוב התהליך. מה זה אומר בפועל? קודם כל - לעשות הכל כדי שתהליך קבלת ההחלטות יתנהל בדרך של הידברות רב-צדדית ובנייה משותפת של הסכמות ולא כמלחמה לחיים ולמוות בין שני מחנות אויבים. שנית - שהנהלת הקהילה תבין שפעילות יזומה מצידה לתחזוקה מתמדת של האוירה החברית בקהילה תוך כדי התהליך היא חלק מתפקידה ומרכיב חיוני של התהליך.

 

[כאשר בתקופה של תהליכי שינוי לא דוחים את הפעילות התרבותית "כי עכשיו אנחנו עסוקים בדברים אחרים", אלא דווקא מגבירים אותה ונותנים לה עדיפות בהקצאת משאבים, הכל נראה אחרת. אם חבר מסוים חדל מזמן להראות את פניו באירועי תרבות, תציעו דווקא לו להקריא קטע בחג הקרוב. אל תוותרו על הקשר האנושי עם מי שחש שכל העולם נגדו ומגיב במלחמה או בניתוק מגע. הפתיעו אותו בביתו עם שי לחג, פרחים או עוגת יום הולדת. לפעמים גם נשיקה לא תזיק (וגם לא עולה כסף). האפשרויות לפעולה הן רבות - בתנאי שמבינים למה זה חשוב.

 

נכון, לא הכל הוא עניין של "הרגשה". יש בעיות מהותיות שזקוקות לפתרון, אבל בנוגע לאלה, כידוע, אין בינינו הסכמה. נראה לי שעל מה שאני מציע כאן יכולים להתאחד גם בעלי דעות שונות. "ואם נעשה מה שאתה מציע, אתה יכול להבטיח לנו שלא יקום מישהו ממורמר ששום ליטוף לא ירכך אותו ויעשה מעשה קיצוני?" לא, אני לא יכול להבטיח, אבל זה לא פוטר אותנו מלעשות מה שביכולתנו.

למאמרים של יזהר בן נחום

נכתב בתאריך
3/6/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו