די לטיוח

תשמע יה מזרחי מה אכפת לכם לכול הרוחות כמה מרוויחים היכן? האם זו לא בעיה של כל "קיבוץ" לעצמו? מה זה מעניין מה הוא גודל הפערים? הרי ברור שבמקום כמו עמיעד, על ידי מיסוי כבד (לכמה זמן?)מעבר למס הכנסה, הפער קטן, ובאילת השחר שבה אין מיסוי דיפרנציאלי (זה אגב השם הנכון למה שקורה ב"קיבוצים" השכר הוא שכר כמו בכול העולם)הפער גדול, אבל למי זה צריך להיות אכפת חוץ מלחברי אילת השחר? הם הרי הצביעו פעם להיות מושב, ופעם חזרו בהם. אתה טוען שזה צריך להיות אכפת לחברי הקיבוצים האחרים, ועוד יותר לשיתופיים, ואני שואל למה? מה לכול הרוחות אכפת לכם? האם זה העניין שלכם? לכול חבר יש את האספה, ויש רשם האגודות ויש בתי המשפט, כמו לכול אזרח במדינה שנעשית לו איזו עוולה. אז תעשה לי טובה מזרחי, תתרכז בנעשה בקיבוץ שלך, תגיע לאופימיזציה של המערכת אצלכם, ואולי תציע עצמך למערכת האזורית. בהצלחה

הלא הפתרון פשוט מאין כמוהו, חבר מרכז. אתה טוען כי אין פערי שכר אדירים ומנוולים כלל, הכל המצאת הקשקשנים השיתופיים. חברך, קשקשן דיפרנציאלי הנמצא כאן תמיד באובר נוכחות, טרדן וטרחן, טוען כי פערים אלה אכן קיימים אלא שאין בכך כל בעיה. השיתופיים טוענים בקשקשנותם הידועה כי הפערים קיימים והם גדולים ונבזיים. יש לבעיה פתרון ברור אחד -יטרחו נא בכירי כל קיבוץ להתגבר על ביישנותם הטבעית ויגלו את תלושי משכורתם בשער בת רבים; או אז, משוכנע אני, יתברר כי לא היו דברים מעולם, כל הענין אינו אלא הוצאת דיבה מצד השיתופיים, ובא לקיבוץ גואל ! בודאי שאין לך כל סיבה לחשוש מזה ?

שאני חוזר על המאנטרות: לא אמרתי מעולם שהכל שחור. גם לא תתפוס אותי באמירה שהכל מושחת. שים לב! ציינתי נקודות. אומנם בקווים כללים, הנוגעות לצדדים הפחות יפים של חיינו המשותפים והלא משותפים, וגם ניסיתי מדי פעם להביא דגימות שכל אחד כאן יזהה או יזדהה באופן זה או אחר. ובאשר לבריאות - זו כבר אופרה אחרת. רוצה חיים ארוכים וחסרי דאגות? סע להודו והצטרף לאחד מהזרמים הדתיים המצוים שם בשפע.

אחד בשם שכן של עוזי המצטייר כאדם נאור ומתקדם, חוזר שוב ושוב על הטענה המבוססת לכאורה על עובדות כאילו הנהלות הקיבוצים פועלות באופן מושחת ומשחית. על זה כבר נאמר, שכשבאו לאדם ואמרו לו שאחותו זונה והוא אמר שאין לו אחות אמרו לו לך תוכיח שאין לך אחות. שכן ודומיו עסוקים יום בלילה בלצייר תמונה שחורה של תהליך עכור העובר על התנועה הקיבוצית בעקבות השינוי שסופו פערים הולכים וגדלים, ניצול והשחתה של המערכת. אנשים אלו בוחרים לצייר את המציאות בשחור ולשם כך מאפשרים לעצמם להשתחרר מהמחוייבות לנתונים ועובדות ובלבד שיוכלו להצדיק את נבואות הזעם שלהם ואת טיעוניהם האידאולוגים. חשוב לדעת שאת מחירי הדטרמיניזם הרע הזה, במיוחד כשאינו באמת נשען על עובדות , נתונים ומציאות אמיתית, משלמים קודם כל מוציאי הדיבה בעצמם בבריאותם. זה בא לידי ביטוי פיזי באולקוס, ברמות הטריגליצרין בדם, בעליה של הקולסטרול הרע, בפגיעה בזרימת הדם ובפעולתו התקינה של הלב. היה אחד שאמר שאהבה מביאה אהבה וזאת כי חשב להעביר את הרעיון בצורה חיובית. לו היה ממפלגתו של השכן של עוזי היה אומר ששנאה מביאה שנאה. ביהדות הגדירו זאת - 'הפוסל במומו פוסל'. חומר למחשבה...

מסכים עםך ברבות מהנקודות שהעלית.תאור התהליכים והמסקנות המתבקשות תואם את דעתי ואן בכלל ויכוח. לא מפריעים לי פערי שכר כאשר יש לכולם, עיני לא צרה, ואינני עמד על קוצו של יוד. בעצם, אני אנרכיסט סוציאליסטי בנשמתי. מה שמפריע לי בכל העסק הוא הבריחה מאחריות, או תפיסת המושג בעיניהם של רבים היושבים בצמרת, גם בקיבוצים המצליחים. קל לדרוש לקיחת אחריות מהאדם הפשוט, למעשה אין לו ברירה אם ברצונו להשרד. אבל לצערי לא עודכנה לא עידכנה עצמה המערכת הקיבוצית במערכות ניהול, פיקוח ו"שפיטה" אוביקטיבית אשר ישרתו באופן מאוזן את זכויותיו המובנות, מכוח היותו חבר אגודה של החבייר הפשוט בבואו מול המנגנון הניזון ממיסים שהלה משלם. יתכן ומקומו של עמיעד בספקטרטם התקינות הניהולית טוב, אבל ברבים מהקיבוצים אין זה כך. באשר לקפה-תן לעונה לעבור. מבטיח להתקשר כאשר יהיה קצת זמן וכח פנוי.

שכן יקר שלי, למה שלא ניפגש לכוס קפה, יש בראש פינה כמה בתי קפה נחמדים שאפילו שנינו נוכל לעמוד במחיר קפה ועוגיה בם. עזוב את חבר נהמרכז, עצם העובדה שהוא מתעקש על אלמוניות, איננה נותנת לו הרבה נקודות אצלי, אני מסכים עם רבות ממסקונתיו אבל העובדה שהוא משהו נעלם, שלא ניתן למדוד בצורה אוביקטיבית את דבריו מפריעה לי, זו בעייה שלי אני מניח. אני מבקש שלא תשכח שרוב הקיבוצים הגיעו לשינוי מתוך משבר נוראי, חדלות פירעון והתמוטטות תזרימית מוחלטת, לא היתה הרבה ברירה, ההתנהלות חייבת היתה להשתנות במיידי, ולעזאזל התקנון התקף, התקנון הזה, שהיה תקף במקומותינו מיום הקמתנו ב 1946, היה רלוונטי בערך כמו גיליון "דבר" מאותה השנה. הבעיה היתה שלא היה תקנון תקף, התקנות לפיהן פעל הרשם היו רלוונטיות לקיבוץ של פעם, אבל ההתרסקות? היא היתה כאן ועכשיו, והיה צריך לפעול ומייד, לפני שהמערכת שמפרנסת כך או אחרת 450 איש בקיבוץ, תתמוטט כליל, ולא ניתן יהיה לקומם אותה גם אם נרצה עד מאוד. השינוי שבוצע כאן על ידי ה"משנה הסידרתי" ישראל עוז, היה גלגל ההצלה שהיה נדרש לנו, מינינו את יוסי רקח ליו"ר, ופיטרנו את כל החברים שהביאונו הלום. מנהל קהילה מבחוץ, גזברית מבחוץ, מנהלת חשבונות מבחוץ, מנהל עסקים מבחוץ, הדקנו את החגורה שבקושי ניתן היה לנשום, הוקפאו חשבונות החברים במיליונים לשלוש-ארבע שנים, היה קשה, אבל יצאנו למרחב, רק השנה ב 2009 בחרנו מנהלת קהילה בחצי משרה מעמיעד. המשכורות המשולמות למנהלים מבחוץ ידועות, וכנ"ל משכורתה של מנהלת הקהילה, ניתן אגב לראות את זה בדו"חות החצי שנתיים שמתפרסמים באספות המיועדות לכך. בבואך לטעון שהשינוי לא היה תקין, צריך לראות את מה שקרה מאז ועד עתה. תקנות האגודה שונו בהתאם למצב, פחות או יותר, תקנוני הקיבוצים השתנו ותוקנו בהתאם לתקנות האגודה החדשות, וקיבוצים שלא יתקנו את התקנון, אני מניח שעל הרשם לעשות דבר מה בעניינם. לגבי פערי השכר, אני מניח שניתן למצוא את כול קשת הפערים. בקיבוץ בו משלם כול חבר את המיסים שלו למס ההכנסה בעצמו או המס משולם על ידי מעבידו, מגיע הנטו לידי החבר, התלוש נמסר (בחלק מהקיבוצים בלבד) להנ"ח ועל התלוש מוטל מס פרוגרסיבי, מס זה אמור להקטין את הפערים מחד, ולטפל בנושא הערבות ההדדית. אני יודע ואין לי אשליות לגבי מה שקורא בקיבוצים קשיי היום, ברור ששם החברים המעטים שעוד עובדים בענפי השירות שנשארו, מקבלים שכר/תקציב מינימום מהקיבוץ, אבל בקיבוצים שכבר הרימו את ראשם מעל הביצה שסחפה אותם מטה, המערכת מסודרת ומוסדרת, יש תלושים לכולם. אני לא מצליח להבין שכן יקר שלי, הכיצד זה בקיבוץ, בו יש אסיפת חברים שהיא הגוף הסוברני לשלוט בקיבוץ, ממשיכים חברים כושלים לשבת ולנהל את הקיבוץ, אינני מבין את הפחד הזה, את העדר הזה שכמו החלילן מהמלין, מוביל את החברים לטבוע בים. מספיק עם הבכי, צריך לקחת אחריות, זה השינוי העיקרי שהתרחש שכן יקר שלי, האחריות עברה לחבר, לא מספיק לטקבק כאן ולבכות על שהיה, יש לקום ולעשות מעשה, הייתי שם, קמתי ועשיתי, ועדיין לא נס ליחי. אז אתה מוזמן לשלוח לי אי מייל, אשמח לשבת עמך על כוס קפה ולשמוע ממקור ראשון על עוולות קיבוצך, ואולי תזכה לכמה תובנות.

אם אמנם, כפי שטוען המרכזי, אין הוא רואה במופרטים כל פערי שכר משמעותיים, בעוד ידידו ההוא שב וטוען כאן שהוא דווקא רואה גם רואה אך כך זה צריך להיות, יאמר לנו המרכזי במחילה ממנו - למה לא מגלים הבכירים בקיבוץ את גובה תלושי המשכורות שלהם והתנאים הנילווים לה ? והלא אין כאן כל בעיה.. יציגו נא את תלושי משכורתם בפומבי לציבור וניווכח כולנו שאכן צודקים הם והאגדה על הפערים הגדולים רק אגדה היא! או שלא ?

למרכזי- באותה מידה נתן למנות את תופעת ה"ההפרטה" ביצור המתקרא קיבוץ כתופעה היסטורית יחודית. לקחו ציבור שחי במסגרת חוקית אחת עם הווית חים יחודית, ושינו את הכללים, באחת, זאת עובדה. עובדה נוספת היא שהכללים שנקבעו לשינוי היו כתובים באותיות קידוש לבנה, ביניהם הפערים המותרים ועוד כללים שבלעדיהם לא יאשר הרשם (הריבון)את השינוי. הכללים האלו כבר מזמן לא נשמרים, בגיבוי ,ההנהגה" ו"ההנהלות"- אותם שהבטיחו. עוד עובדה שבחברה הקיבוצית ,כמו בכל חברה יש אנשים אשר "מצאו" עצמם בעמדת כח כזו או אחרת לא דווקא בגלל תכונות טרומיות מועילות לחברה, אשר קשורים בקשר לדומיהם במערכת וישאפו תמיד לשמר את מצבם בעזרתם כמובן של דומיהם למעמד , אגב, אין בדברים אלו כדי לבטל יכולתם וכישוריהם של רבים שנשאו בעול והחזיקו על גבם את המערכת בשנים הקשות. ועוד עובדה : הפערים בין מה שהחברים(איזה מהם) מרויחים כיום לעומת ה"ימים השחורים " של העבר קימים בקיבוצים שהצליחו כלכלית, ולא בכושלים. אפשר להתכחש לעובדות עד מחר, אבל אפשר גם להכיר בהן, לבחון את יחסך ומקומך בתהליך הכואב והמסובך, להיות "מאנטש" על אף הפיתויים ולזכור מאין באת ולאן אתה הולך. קשקשנות מהסוג שאתה מפזר לא תשנה את העובדות, גם אם הרכבת תמשיך לדהור במלא הקיטור. ואגב - שמעת שגם לרכבות קורות תאונות?

אוליגרכים זו תופעה היסטורית ייחודית שנוצרה בעקבות התפרקות ברה"מ וההזדמנות שנוצרה לבודדים להשתלט על כמויות נכסים דמיוניות. מה בין זה לבין קיבוץ? NADA. כלום. שום דבר. אבל זה לא מפריע לקשקשן אחד כאן 'להמציא' נימוקים כדי להשחיר את פני השינוי. קשקשן אחר מדבר על פערים של עשרות אחוזים בין המנהלים לפועלים שלהם באותו קיבוץ. לידיעת אותו קשקשן, הפערים המשמעותיים ביותר שאני רואה והם אכן בעשרות אחוזים, הם בין מה שהרוויחו החברים לפני השינוי ומה שהם מרוויחים עכשיו. לקשקשנות השיתופית חסרת הבסיס והיסודות העובדתיים אין יותר מקום בשיח הקיבוצי. יותר מיידי קיבוצים כבר עברו את הרוביקון ויותר מידי זמן עבר מבלי שהנבואות השחורות של אנשים שאין להם שמץ לא התממשו. הגיע הזמן לחדול מלקשקש ולהתחיל לדבר על תכנים שיתופיים אמיתיים ורלוונטיים ולהקשיב לאנשים בזר"ש כמו היטנר וקיפי שמדברים ביושר ובהגינות אינטלקטואלים ראויים לציון. בעשותם כן משום מה לא נשמיע אותם אף פעם מלכלכים ו/או אומרים דברים שאינם אמת כמו אחרים. חומר למחשבה למה...

חבר, האנונימי הבלתי נלאה, מזדעק בקול שבר, הקיבוצים מתפרקים:"הקיבוצים מתפרקים כמו ברית המועצות . בכל קיבוץ יהיו בין חמישה לשמונה אוליגרכים וכל השאר יזדקקו לבטוח לאומי . זה אחד השודים הגדולים בהיסטוריה של ארץ ישראל על ידי קומץ קטן של אנשים." הבנתם את זה חברים, אתם בוודאי תשבו באסיפה ותרימו את ידכם למסירה (אוליגרכים לא קונים הם נוטלים) של כול נכסי הקיבוץ לכמה חברה בקיבוץ... חבר, זה קישקוש בלבוש, ואם זה יקרה באיזה קיבוץ, אז מגיע להם, כי הכוח בידי החברים, שלא ייתנו אותו לאיש. אני עדיין מחכה לדוגמא, תראו לי אוליגרך אחד, האם האיש מבית השיטה שמכר הכול החוצה הוא אוליגרך? מיליונר? או מנכ"ל של מפעל שפשט את הרגל? כמה הוא שווה האוליגרך הזה שלך? אני מבקש מכול מי שמכיר ולו מקרה אחד, שבו חבר או קבוצת חברים רכשה בנזיד עדשים מפעל מצליח מהקיבוץ, ועכשיו הם מיליונרים, יש למישהו דוגמא, אחת? חצי? רבע? משהו? נאדה...הכל ברברת חסרת בסיס. כן יש הרבה חברים שיחיו על פנסיה זעירה וביטוח לאומי, לא ה"אוליגרכים" אשמים אלא, אותם חברים עצמם, מי אשם לחבורה זו של חברים נאיבים שקנו את הבשורה מבית הקבא"ה, התק"מ ועוד שהקיבוץ? זה לעולם חוסן. זרקתי כפפה לכול הנובחים, "אוליגרך עליך ישראל.." אנא בטובכם, הציגו לי את האוליגרך הקיבוצי הטיפוסי, לא איזה סנדלר שרכש את הסנדלריה בבקשה.

הקיבוצים מתפרקים כמו ברית המועצות . בכל קיבוץ יהיו בין חמישה לשמונה אוליגרכים וכל השאר יזדקקו לבטוח לאומי . זה אחד השודים הגדולים בהיסטוריה של ארץ ישראל על ידי קומץ קטן של אנשים. 313 (02.08.09)

האמת היא שדי נמאס מהשכן הידענים שכותבים בידענות אין קץ מהחור בו הם מסתתרים:" אלא ששכבת החברים החזקה, ממלאי התפקידים הבכירים, מתחילים לקבל משכורות פי עשרות אחוזים ממה שמקבלים חבריהם לקיבוץ. אין לכך קשר לביצועיהם בפועל, האם הענפים/המפעלים שבראשם הם עומדים הרוויחו והניהול על ידם הוגדר כמוצלח, או להיפך, ככשלון גמור." בוא נצא מהנחה שהם מנהלים קטסטרופה והעסקים שהם מנהלים כשלו וקרסו, בסדר "שכן"? אם קרסו כלומר מפסידים כסף, מהיכן ישלמו את המשכורות? מי ישלם את המשכורות? אולי תבין שכן שיתופי כל כך לא יקר, שהמסיבה תמה, נגמר הסיפור של ענף מכניס מכסה ענף מפסיד, שיטה די נפסדת שהיתה כ"כ מקובלת בקיבוץ של פעם. מי ישלם ל"חברים החזקים" (איך הם חזקים אם הם כשלונות מהלכים?) את המשכורות? הבנקים הנושים? היו"ר החיצוני? מי ישתגע לקבור עוד מאות אלפי שקלים בבור ללא תחתית. אז תעשה לכולנו טובה "שכן", אין לך מושג איך מנהלים קיבוץ מתחדש, איך לך מושג על ניהול בכלל, נדמה לך שיש לך מושג מה זה קיבוץ של פעם, וגם בזה אינני בטוח... אז תמשיך לקשקש מי שיוצא מזה לא ממש חכם זה אתה.

מה זו הפרטה ? כמה מהקוראים כאן בכלכליסט יודעים מה זו הפרטה בקיבוץ? מה מסתתר מאחרי השם הנכון והאופנתי כל כך ? מדוע שכבת החברים החזקה במעוז חיים כל כך תאוות הפרטה היא ? ובכן, מה שמסתתר היא מציאות עגומה בה הופך הקיבוץ לחיקוי עיר, בעיקר בתחום המשכורות. כל החברים מתחילים לקבל משכורות במקום התקציב השיוויוני, אלא ששכבת החברים החזקה, ממלאי התפקידים הבכירים, מתחילים לקבל משכורות פי עשרות אחוזים ממה שמקבלים חבריהם לקיבוץ. אין לכך קשר לביצועיהם בפועל, האם הענפים/המפעלים שבראשם הם עומדים הרוויחו והניהול על ידם הוגדר כמוצלח, או להיפך, ככשלון גמור. זוהי הסיבה ששכבה זו כל כך תאוות הפרטה, זה מה שמסתתר מאחרי השם הפרטה.

שמיל החתול הפחדן, אינני יכול ללכלך על מי שאיננו קיים, אבל איש לא יכול לראותך, אז אם יתחשק לך לעבור למצב שבו נוכל לראותך, תודיע לנו. מה שברור זה שאתה "שיתופי" ושאין לך צל של מושג מה זה קיבוץ מתחדש, מי מנסה לטעון שאנחנו חיים בדן עדן? זו היתה טענת השיתופיים, אנחנו חיים בישוב רגיל, עם הצרות הרגילות, עם קשיי החיים שיש לרוב האנשים שחיים בעולם האמיתי, גן עדן? לא תודה, בדרך כלל, כאלה שעומדים על דעתם, מגורשים ממנו, אז מי צריך גן עדן, ראיתי את התוכנית, וחדי האוזן יכלו לשמוע שגם בצאלים מתבשל משהו, והוא לא יהיה האחרון.

די מבאס להיתקל על הבוקר בחתול שחור שחוצה את דרכך, אומרים שזה מביא מזל רע. חתול שחור, לידיעתך שינוי הוא קשה, שינוי הוא כואב, שינוי הוא בעייתי, הוא מכניס אנשים למצוקה ןלא עלינו יש גם פרטים שנגררים בעקבות שינוי למעשים קיצוניים ולאלימות כלפי עצמם וכלפי אחרים. אבל, שינוי גם מביא לשינוי (מפתיע לא?), שינוי מביא לתוצאות ולהשגים שלא היו קודם ושינוי גם מפיח תקווה (שאל את אובהמה). אם אתה חושב שכל חבר צריך מטפלת, או עובדת סוציאלית צמודה כדי להקל עליו את כאבי השינוי, לך חפש לך אחת, אנשים נורמלים מתמודדים עם זה כחלק מהחיים. רק טוב ובעיקר הרבה מזל טוב... חומר למחשבה..

ראיתם את פוליטיקה אתמול? איזה כיף הקיבוצים פשוט גן עדן. כולם מרוצים המדרכות מלאות בשירת ילדים חוזרים ומהללים. הכלכלה פורחת - מאושרים ומעושרים. יש רק בעיה אחת עם המצגת של אתמול שהכול גן עדן (ע"פ שלושת הדוברים מטעם) כל ילד שוטה מבין שיש בעיה.

שוב עולה כאן איזה מטורלל שקורא לעצמו הפעם שמיל החתול, כבר מהשורה הראשונה, אתה רואה שמדובר ב"שיתופניק" שמבין בקיבוץ מתחדש, כמו שחתול מבין בספרות עברית, השמיל הזה כותב:"מזכירים רבים (אולי פחדנים גדולים) ממנים מנהלי קהילה חיצונים כדי שידפקו את חברי הקיבוץ בשמם ויצרו חיץ מהחברים הנפגעים." אתם הבנתם את זה? איך מזהים "שיתופניק" כי אם הוא היה "מתחדשניק" הוא היה יודע שבקיבוץ המתחדש, אין "מזכיר" זה משהו מהימים שלא היו "מנהלים" בקיבוץ, זו היתה מילה גסה ולכן כולם היו "רכזים". חתול מאוד לא נכבד, הצעד הראשון בשינוי ואולי השני בעצם לאחר מינוי יו"ר חיצוני, מתחום הפיננסים בדרך כלל, בכיד לשכנע את הבנקים לפרוש חובות, זה מינוי/בחירה של מנהל קהילה, קיבוץ שעובר שינוי וחפץ חיים, בוחר בדרך כלל, מנהל קהילה (שנבחר אגב באסיפת החברים, לפעמים מתוך שלושה מועמדים) שכבר צבר נסיון בקיבוצים אחרים בתפקיד דומה. מנהל הקהילה בזמן תהליך השינוי (לאחר שהתקבלה ההחלטה ברוב הנדרש של 75.1%) חייב להיות בעל שיעור קומה, מפני שהמכשולים שעומדים בתהליך הישום אינם פשוטים. על ההאיש לסגור לפעמים עשרות (לא הגזמתי) ענפים וענפי משנה שהשתרשו היטב בקיבוץ השיתופי שלא חייב היה להציג כדאיות לענפון. זהו התהליך הקשה ביותר, סגירת המכבסה, מחסן הבגדים, הקומונה, הסנדלריה, האופנייה, הנגרייה, ועוד ענפונים רבים אחרים, מציבים חברים רבים רובם סני 50 ומעלה, בפני שוקת שבורה, וכן גם למצבים בו פנסיונר מתוסכל שקודם היה רגיל לבוא למקום העבודה שלו יום יום, ועכשיו אין לאן לבוא, לצאת מביתו עם אקדח, במטרה להרוג את ה"רשעים". כאשר אמרתי באסיפת הקיבוץ לפני כחצי שנה, שטוב היו עושים הפנסיונרים, אם היו מוצאים תעסוקה ועניין לעת פנסיותם, קם עלי חבר כבן 80 בקירוב, כזה ההולך כול יום למפעל, ואם היה לו איזה נבוט בוודאי שהייתי חוטף בראש. מנהל קהילה נבון, לוקח על עצמו את המקרים הקשים ומנסה לפתור אותם, לא תמיד זה מצליח, מפני שככול שהקיבוץ גדול יותר ואוכלוסיתו מבוגרת יותר, הקשיים למצוא תעסוקה והכנסה חליפית לפנסיה שבדרך כלל איננה, גדולים ביותר. אמנם מנסה כאן החתול המילל שמיל, להציג את מנהלי הקהילה כולם ואת הנהלות הקיבוצים הנבחרות על ידי החברים, כעדת נבלים שכול רצונם חד הוא, פגיעה בחלשים, ובכך מתיר שוב את דמם (אחר כך יילל החתול דנן:"ידי לא שפכו את הדם הזה", כמובן שזה הבל הבלים, וכמובן שברור שהכותב איננו מצוי בתהליכי השינוי ובכוחה של האספה, אבל הנה האיש/חתול מצא את הנוסחה לאלימות, אלא משווה את הקיבוץ המתחדש, לחברה האלימה שבמצוקתה עולה בה האלימות. אני בטוח שהעניים וחסרי הבית ברחובות הכרך האמריקאי, היו מאושרים להיות ולו לרגע, קיבוצניק, עם גג לראשו, ללא משכנתא ועם הכנסת מינימום המאפשרת חיים, כמובן שלחתול, אין מושג גם בזה, אבל נראה לי שבחתולות מיוחמות, הנרדפות על ידיד חתולים נוהמים וצורחים, הוא דווקא מבין, אז תתרכז בדברים שאתה מבין שמיל, ובכך לא תפגע באנשים שעושים עבודתם נאמנה.

מזכירים רבים (אולי פחדנים גדולים) ממנים מנהלי קהילה חיצונים כדי שידפקו את חברי הקיבוץ בשמם ויצרו חיץ מהחברים הנפגעים. גילגול העיניים של בעלי תפקידים כאילו ההפרטה נעשתה מתוך התחשבות ודאגה לפרט לא תסייע להם כשהמציאות מתפוצצת להם בפרצוף. עובדה: מצוקה = אלימות את העובדה הזו לא יוכל איש להסתיר. הנהלות הקיבוצים מתכחשות למצוקה ואחר כך מתכחשות לאלימות = כמו חתולים מייללים ודופקים. ידוע הרי שבמדינות בהם עולה המצוקה, עולה מיידית גם רמת הפשיעה. שום משטרה לא מתמודדת עם התוצאות. ראה את ארה"ב כדוגמא: משטרה קשוחה, עונש מוות ואחוזי פשיעה מהמובילים בעולם המודרני.

הקיבוץ הינו גם ישות משפטית וגם עסק/שותפות כלכלית. בעקרון ייתכן שישאר חבר אחד כבעל הישות המשפטית והוא יעסיק שכירים. מעשית זו תהיה חווה. בעיית קליטת חברים מתמקדת בכך שלגוף המשפטי/כלכלי אין מניות המחולקות בין החברים,שהן סחירות ושערכן מבטא בכל רגע נתון את הערך הכלכלי האמיתי של העסק. באג'ד/דן מי שרוצה להתקבל כחבר משלם עבור מנייתו את ערכה ביום התקבלותו. כשהוא פורש הוא יודע את ערך מנייתו והאגודה משלמת לו את עאכה הכספי. בקיבוץ היו נהוגים דמי עזיבה שהיו בעקרון דומים למנייה אבל הם לא נגזרו מחישוב ראלי של ערך אמיתי. הקושי מתחדד כאשר האגודה צריכה לשלם לעוזב את "מנייתו" אבל אין מישהו מבחוץ שקונה אותה. עומס התשלום/הפדיון נופל על כתפי הנשארים. נכון שבכך ערך מניותיהם עולה אבל יכולתם לשמר ואו אף להגדיל את הון האגודה פןחת כי יש פחות חברים-עובדים. שכירים אמנם מספקים רווח אבל זו סוגייה לא פשוטה ניהולית וכלכלית. בוודאי שאי קבלת חברים חדשים תביא לשינוי דרסטי יותר במהותו והגדרתו המשפטית של הקיבוץ. בודאי שהתנהלות משפטית/עיסקית כמו של אג'ד/דן לא היתה מאפשרת הידרדרות של חלק מהחברים למעמד כלכלי עגום. השאלה כיצד הופכים את הקיבוץ לאגודה דוגמת אג'ד/דן כשחברי האגודה גרים במקום ושותפים גם בתחומים אחרים.שלא כמו באג'ד/דן.

את ארנון לפיד אני מכיר מימי "איגרת לחברים" ארנון היה כתבן מיום שהכרתי אותו באיחוד הקבוצות והקיבוצים בדובנוב 10, 1974 כמדומני, כבר אז כ"פעיל" חי לו ארנון בתל אביב, וליבו מה לעשות נשאר בקיבוץ של פעם, כמה חבל לי עליו ועל עזרא דלומי שגם הוא שיתופי למהדרין מביתו בירושלים, כמה קל להיות "קיבוצניק" חם ואוהד כאשר אתה חי לך ב"משכורת דיפרנציאלית" מזה שנים. לגבי קליטת הבנים, איזה קישקוק מקושקש זה, הקיבוץ הרי קיים כמעט 100 שנה, ואולי מעט יותר, 90% מהבנים לא חזרו לגור בקיבוץ, כי אם זה היה קורה, ועם ילודה כמעט "חרדית" בימים הטובים, היה הקיבוץ של היום מונה 300 אלף תושבים ולא 100 אלף, כנראה שהקיבוץ השיתופי לא מתאים לבנים. לא ניתן להאשים את הקיבוץ המתחדש, במפולת הקליטה, רוב הקיבוצים עברו את רוביקון השינוי בחמש השנים האחרונות ואולי קצת יותר, כך שלהאשים את ה"קיבוץ המתחדש" באי קליטת הבנים/בנות, זה הבל ורעות רוח. לגבי סגירת ענפי השרות בקיבוץ, הרי ברור שכול או רוב ענפי השרות המסורתיים, מכבסה, מחסן בגדים (קומונה) מתפרת חברים, חנות בגדים, חנות נעלים, מחסן חלוקה (שהופך למרכולית), מחסן כללי לחלוקה של ציוד, נגריה, בניין, חשמליה, מחשבייה, תיקוני אופניים, מספרות, וטרינריה לכלבים, ספריית וידיאו, ספריית חברים, דואר, עלון הקיבוץ, הנה"ח, מסגריה, מוסך, תחנת דלק קיבוצית, בטחון ושמירה, חדר אוכל ומטבח, מועדון לחבר, אולם המופעים, בריכת השחייה, מגרשי הטניס, מגרש הכדורגל המדושא, בתי הילדים והתינוקות, ענף החינוך, ענף הנוי, בית גריאטרי, מועדון גיל הזהב, מרפאה כללית, מרפאת שיניים, אמבולנס עם נהג, נהג בית לקחת ותיקים למרפאות חוץ, ענף הרכב, חנות יד שניה, כול אלה מצריכים כוח אדם, וזה עדיין לא כולל וועדות, כמובן שמכול זה לא נותר כמעט דבר אחרי השינוי, כמובן שכול אחד ואחד המוזכרים מעלה, הם מקור הוצאה, שעולה חוץ משכר החבר (שכר אחיד של 375 ש"ח ליום) גם הוצאות הענף שעשויים להגיע למאות אלפי שקלים וחלקם למיליוני שקלים. מי שמאמין שהשכונה הקהילתית תוכל לתחזק את הרשימה מעלה, נו באמת....אם שאלתם מדוע קל לנהל קיבוץ מתחדש, אז תחשבו עליו בלי כול הרשימה מעלה, ואם נשאר דבר מה ממנה, זו כבר יזמות הנושאת עצמה. לכן הכל ברברת, ומי שלא חי בקיבוץ משתנה, מוטב לו שילך לשדרג את המעבד שלו, נראה לי קצת מיושן זה.

מי שרוצה להבין את ארנון לפיד שחושף את הרעב בקיבוצים (בלי לחשוף שום דבר שיוכיח משהו), ומתפעל מהפטריוטיזם הקיבוצי שלו, שיקרא את מה שמצאתי בוואינט. ארנון לפיד כבר שנים לא חי בקיבוץ, כך הוא כותב אבל הוא לא מוותר לנו על הערכים והנורמות שאנחנו חייבים לעמוד בהם כדי לשמר בשבילו את החלום (ואולי גם את המישרה)תקראו ואולי תבינו איך הכי טוב להיות קיבוצניק: מה לעזאזל קרה לנו כבר כמה שנים טובות אני בתל אביב, ולבי צפונה ממנה, בקיבוץ שבו גדלתי (ובקיבוץ בכלל, כמושג). תל אביב אינה ביתי, היא מקום גלותי, וממנה אני ממשיך להתגעגע אל הקיבוץ, לשמוח בשמחותיו, להצטער בצערו, לתבוע את עלבונו, ולכעוס על מה שקורה לו. לא על השינוי באורחות החיים אני כועס - אני חושב שהיה בלתי נמנע, וצופן הבטחה - אלא על השינוי בטבע אנשיו. ואולי אין זה שינוי של מהות באמת, אלא רק קליפה דקה שהוסרה? אולי, בעצם, תמיד היינו אנוכיים, חמדניים, נטולי חמלה וקטנוניים, ורק העמדנו פנים, או סתם התביישנו להיחשף בכיעורנו, עד שבאה ההפרטה, וקרעה מעלינו את מעטה הרעות, ההתחשבות, הרגישות, החמלה? כיוון שלבי בקיבוץ, גם אוזניי כרויות אליו, והסיפורים והעלילות שמגיעים אליהן ממלאים אותי כעס ועצב. מה, לעזאזל, קרה לכם-לנו? איך ייתכן שאלה, שאני זוכר בחיבה מערימת החבר'ה על הדשא, מהעבודה המשותפת בענפי המשק, מהתכונה הנלהבת בחגים ובמועדים, מהדחקות על המדרכות, מתגלים לפתע כמי שאין להם עניין אלא רק בעצמם, במשפחתם וברכושם? איך קורה שבעלי תפקידים, שפעם הייתי סוגר אתם עניינים בטפיחת שכם חברית, ספונים היום בלשכותיהם, ומזכירה אישית מגוננת עליהם מהטרדות של חברים? מה מביא את מי שיחד גדלנו יחפים, זרוקים, כאחים במשפחה מורחבת - להתנפח ולהתנשא מעל זולתם, ולאטום אליו את לבם? אני מתרשם שפחות מדי שמחה, קרבה ואמפטיה יש היום בקיבוץ, והרבה מדי חברים מתוסכלים, פגועים ומרי נפש. לא מספיק כלים פנימיים ליישוב מחלוקות ולפיוס פועלים בו, ויותר מדי עורכי דין מתפרנסים ממנו. אח, אני אומר לעצמי, אחרי כל סיפור מקומם נוסף שמגיע לאוזניי, אח, אילו אני היום בקיבוץ, לא הייתי מרשה שכך יהיה. הייתי קורא למרד המונים. הייתי מפיל את גדר ההפרדה, מדיח את המתנשאים והאטומים (ומשלח לדרכם את המנהלים השכירים), מכנס את כל מי שטרם התייאשו, או נרמסו, לחברותא אמיתית, מקרבת, משתפת, יוצרת. הייתי מחזיר את הקיבוץ למה שהכרתי כשהייתי חלק ממנו - לא לאורחות חייו, אלא לטעם חייו. חבריי, כשהם שומעים את הפנטזיה הילדותית הזאת, נדים לי ביגיעה. אתה תמים, הם נאנחים. אז אולי אני תמים, אבל היי, אתם שם, חברים, מה יהיה איתכם? ומה יהיה על הקיבוץ שלנו?

כתבת: "העובדה היא, שברגע שמתבצע שינוי - הבנים חוזרים לגור בקיבוץ, בהתאם לדרך שבה מחליט הקיבוץ לקלוט אותם- תושבים, חברים בעצמאות כלכלית או חברים רגילים. אם הנתון הזה פשוט אי אפשר להתווכח, והוא הקובע." אז ככה: א. לא נכון. קרא את יזהר בן נחום על קיבוץ בית קמה ש"קלט" עשרות בנים למעמד של "חברים בעצמאות כלכלית" פלוס עשרות תושבים ב"הרחבה קהילתית" ו"צמח דמוגרפית" במאות אחוזים כל זאת מבלי שטרח לבצע "שינוי דיפרנציאלי" ונשאר קיבוץ "שיתופי" כביכול.. כך שאין בהכרח כל קשר בין "השינוי" לבין "הצמיחה הדמוגרפית". הטיעון "הבנים אינם מעוניינים לחזור לקיבוץ השיתופי" הוא טיעון שעושים בו שימוש דמגוגי אותם חברים שבעצמם אינם מעוניינים בהמשך "השיתוף" וחושבים (מיעוטם בצדק) שיהיה להם מה "להרוויח" במעבר ל"שכר הדיפרנציאלי" ב. אני אישית בכלל לא מתנגד לשינוי אלא שלדעתי יש לקרוא לילד בשמו - פירוק הקיבוץ והפיכתו לסוג ישוב אחר כגון מושב או ישוב קהילתי וכו'. תחת הכותרת החיובית לכאורה "שינוי" מסתתר מעשה ביזה חצי פלילי שבחסותו נשדדת הקופה הציבורית ו"מחולקת" לבעלי השררה והכוח תחת המסווה "שכר דיפרנציאלי" תוך קיפוח זכויותיהם של שאר החברים ובמיוחד הוותיקים שבהם ש"קונים" ברוב תמימותם וטפשותם את הבטחות הסרק בדבר "שיוך עתידי" של דירות ונכסים אחרים "שיוך" שיתממש באחרית הימים אולי יום אחרי שיבוא המשיח.. ג. אם "קליטת הבנים" היא המדד החשוב והעיקרי הרי שצורת ההתישבות מסוג "מושב עובדים" נותנת את מירב הפוטנציאל לקליטת הרבה יותר בנים והרבה יותר בזול מאשר "קיבוץ מתחדש". בן "ממשיך" אחד בחינם ובן נוסף ב"פצול הנחלה" ועוד אחד בתנאי "הרחבה". אז מדוע שלא תתמוך בשינוי הקיבוץ למושב?

תסתכלו במראה יקר, בוא נניח רגע לביטויי השחץ וחלוקת הציונים. הקליטה עליה אתה מדבר ברובה אינה תורמת לקיבוץ דבר - רק קליטת חברים לחברות באגודה השיתופית היא קליטה ממשית לקיבוץ. לא מזמן קבע יסקי בדף הירוק במאמר על האדריכלות הקיבוצית, שגם תושבי ההרחבה אינם מצילים את שירותי הקיבוץ מסגירה לעת הפרטה, סגירה המביאה 'לאובדן כוח החיות' של הקיבוץ. שאלת בנינו היא משנית - רובם כנראה לא יבואו לקיבוץ בכל מקרה, הם אינם שבים לקיבוצי האזור הדיפרנציאליים וגם לא השיתופיים. בנים אינם גרים יותר בעולם המודרני ליד הוריהם. לכן יש להתרכז בקליטת חברים חדשים והדוחות של המחלקה לצמיחה דמו' מראים שלא מעטים פונים ורוצים להצטרף לשיתופיים! הבעיה היא ההצלחה שלכם - אתם הצלחתם להכניס את חוסר הבטחון בקיומו של הקיבוץ, גם אצל השיתופיים, אתם הצלחתם לגרום לזה שיהיו חברים שחולמים בתאווה על יום הפירוק וחלוקת השלל ולכן אינם רוצים שותפים - זוהי הסיבה בגללה אין קליטה בקיבוצים.

מתגובות פרטיות שקיבלתי עולה הרושם שדברי והמלצותי המכוונות אל פתרונות משפטיים מעוררים "אי נוחות" בקרב חלק מהקוראים. לנוחות הקוראים אפרוש את "הפילוסופיה" העומדת בבסיס ההצעות. 1. באין בסיס משותף, כלכלי וחברתי חיב איש איש לדאוג לעצמו, גם בתחומים כמו הנוגעים ב"גועל נפש" המתקרא כסף. 2. באין חקיקה יסודית ומקיפה המגדירה זכויות וחובות ואל מול חוסר הסימטריה המצויה ביחסי הכוחות הנהלה -חברים נותר , כמוצא אחרון, המפלט המשפטי. 3 בכדי ליעל ולמצות את היכולות להשען על השוט המשפטי, כדאי לכל נפגע פוטנציאלי להתכונן כבר עכשיו ויותר מכך- להתאגד עם פרטים נוספים בעלי אותו אינטרס. 4. כדאי לאותם התארגנויות מקומיות להתאגד וליצור גוף אשר ירכז כוחות ויעבוד במתואם , כלומר גוף בין קיבוצי. נותר רק לברר באיזה אופן יובל הגוף -זה הפתח ליזמות. נסיון העבר להוביל מהלך נגד הרשם נכשל וייאש את המצדדים במהלכים אלו אבל נראה שהתקדמות השינוי וההתרחשויות הקשורות בו בקיבוצים מכשירה את ההזדמנות לנסיונות נוספים, נשענים על לקחי העבר נכון- קשה. מאיים ומזמין צרות בהוויה הנוחכית , אבל אולי המוצא האחרון לאמיצים ולבעלי היושרה שמוכנים להלחם. אז יאאאלה, לעבודה.

מידי פעם, איני מציץ בתגובות המופיעות באתר, וממש מעריץ את העיוורון נתינים כל הזמי, והמזרחי, ראש מעוות וחבריהם הצדיקים. חביירים יקרים, שם המשחק הוא לא שינויים או לא, וגם לא אם תצליחו לעשות את המוות למה שרוב החברים והחברות החליטו-שינוי. הדבר המשמעותי הוא צמיחה דמוגרפית. יבדוק כל צדיק בקיבוצי ויגלה שמספר החברים קטן בהתמדה, הצעירים לא חזרו לקיבוץ הישן והתקוע. כל השאר זה תוצאה. קיבוץ שבניו לא יחזרו לחיות בו בהגדרה כזאת או אחרת, פשוט ימות מזקנה. העובדה היא, שברגע שמתבצע שינוי - הבנים חוזרים לגור בקיבוץ, בהתאם לדרך שבה מחליט הקיבוץ לקלוט אותם- תושבים, חברים בעצמאות כלכלית או חברים רגילים. אם הנתון הזה פשוט אי אפשר להתווכח, והוא הקובע. הגיע הזמן שפשוט תחליפו דיסקט, כי שלכם כבר שחוק ובלי כושר קליטה.

לאחרונה עולה על סדר היום של הפורום ענין ההתנהלות בקיבוצים על שלל גווניו. מאחר ודברים שאינם זוכים להד או לביטוי מעשי זוכים בד"כ להתמסמס ולהעלם, ומאחר ותהליך השינוי מלא בהפתעות שאת חלקן ניתן לצפות בעתיד מובאות כאן כמה עצות לאלה שעדיין לא איבדו את האמונה בשכר ועונש. 1. השתמשו בתקנון הקיבוץ ובהחלטות פנימיות כדי להאיר עיני מנהלים סוררים והזהירו אותם כי הדבר עלול לשמש כסימוכין בתביעות אישיות עתידיות. 2.דרשו לצרף לכל החלטה , גם בענינים שוליים את הגיבוי התקנוני והפרוצדוריאלי - הדבר נחוץ כדי לגבות טענות ותביעות שלבטח יבואו בעתיד. 3. בהחלטות הנוגעות לפנסיה ושיוך נכסים- עימדו על קוצו של יוד דרשו מאזנים וחתימות על מאזנים ובידקו עם הדבר עולה בקנה עם תקנות הסיוג , לא בגלל תאות הבצע אלא כדי שגם כאן ישמש הדבר הוכחה ברורה בעימותים עתידיים ויאפשר למתן רוב דורסני או שאינו יודע לשאול. נשמע ונראה טרחני, אבל כנראה יעיל יותר מכל חיבוטי הנפש המיוסרים והדיונים הערכיים (שכבודם במקומם מונח)אך אינם מזיזים בד"כ לאנשי שררה. וכמו שאומרים אצלנו : נפגש בסיבוב

קיראו המאמר הבא ובמיוחד התגובות. מאלף ומעלף http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000453765&fid=3713 מומלץ מאד

הנסיונות לטפל בבעיות אשר השינויים בקיבוצים יוצרות נכשלו ברמת התנועה והקיבוצים (בהכללה). על כן יש לערב במידית את מבקר המדינה , אשר לו האמצעים והיכולת לבדוק לעומק ובגדול את כל התנהלות תהליכי השינוי בקיבוצים. כל הוועדות הפנימיות שהוקמו לבדיקת אי התנהלות תקינה לא נותנות מענה לזכויות הפרט הנגזלות בקיבוצים בחסות תקנון הקיבוץ השיתופי וה"מתחדש" לקהילה. וכן גם הרשם איננו עוזר הרבה. לכן לאור דוח מבקר המדינה האחרון יש להעביר אליו בקשות לבדיקה מהימנה ועל ידי בעלי מקצוע את כל התנהלות השינוי בקיבוצים ובראיה "בגדול" ואז יש סיכוי טוב שדברים ישתנו לטובת האוכלוסיות החלשות והמופלות לרעה בקיבוצים . כן גם בשיתופי שגם הוא כפוף משפטית לתקנון ארכאי וכולא אשר הומצא לפני שני דורות וחלקו הגדול לא ישים ומיושם בקיבוצים. שינוי ראוי שיעשה לטובת החברים !!! ולא לטובת חבורת מנהלים המונעת על ידי אינטרסים אישיים ואחרים ומקעקעת את יסודות הערכיים של הקיבוץ.

שם לא מצנזרים אותן כפי שנעשה לי פה.. בתגובתי למכתב "מנהלי הקהילה" (מכתבים למערכת הדף הירוק)הוסרו המשפטים: "..מעשה ההונאה השקר והגזל הקרוי במקומותינו "השינוי".. ו-..אלא שכאן מתחיל השקר להסתבך.. האם "החבר" הוא "עובד"?.." ובכך הוצא כל העוקץ וההקשר בין דעתי וכוונתי לבין התגובה ששלחתי.. מה קרה? לדעתי לקרוא בשם "קיבוץ" ליצור שאחרי "השינוי" הוא מעשה הונאה ושקר. זו הסתה? זו העלבה של מישהו? למה לצנזר?

אני רוצה להוסיף הערות למאמרו של אלי אשכנזי ולציטטות מגורמים שונים המופיעות בכתבה (גם שלי): 1. אני לא מכיר אף אחד בתנועה הקיבוצית, מבין הטוקבקיסטים וחברי הפורום שרמז בעבר לאפשרות של אלימות פיזית. אף אחד לא צפה התנהלות כזו ובאף שיחה ופגישה זה לא נאמר. 2. היו הרבה מאוד התבטאויות חריפות כנגד מנהלים בקיבוץ, לא דווקא מנהלי קהילות החשים לפתע מותקפים. 3. אני יכול להוכיח, לפחות מקרה אחד, של מוביל שינוי בקיבוצים שהכניס לחוברת השינוי התניות לא חוקיות, בניגוד להנחיות הסיווג ששוללות מחברים זכויות המוקנות להם על פי חוק. הנושא נפתר רק אחרי שהמצאתי חוות דעת משפטית סותרת את עמדת מובילי השינוי. 4. לדעתי האישית (בלבד) את השינויים בקיבוצים ניתן היה להוביל באופי ובאופן שונה לו התנועה ומנהיגיה היו רק מקשיבים. למשל, מזכיר התנועה גברי בר גיל בביקור בגעש ממש "דחף" שיבח והילל את השקפותיו הדיפרנציאליות. כשנמתחה עליו ביקורת על ידי כינה אותי ואת חברי ראובן גוטמן "מטרידים" כאחרוני עברייני השוק. 5. אם אכן יש איזו שהיא כוונה אמיתית מעבר ל"מס שפתיים" לנטרל את אירוע האלימות הבא, אני מציע להחיות באמת את אותו פורום לטיפול בקובלנות של חברים (זוכרים? היה כזה), להקצות משאבים ומשרות לאגף החברה שיטפלו בתלונות של חברים וכמובן הדרישה העומדת מזה שנים להקצות משאבים כספיים לעזרה משפטית לחברים, והעקר, להתחיל להקשיב לשטח, להפסיק את הכוחניות בהם מתנהלים חלק מהשינויים בקיבוצים, להוקיע את הקיבוצים שהשתמשו בלכאורה בשוחד בחירות, בהפחדדות ועוד שיטות. ולהתעקש על קיום כל פסיק וכל תג בתקנות הסיווג ולא לחפש פטנטים איך לשול מחבר את מעט הזכויות המוקנות לו תחת אותם תקנות אומללות. ואחרון חביב, לשלוח הביתה את כל היועצים המשכפלים חוברות שינוי העוברות מקיבוץ לקיבוץ. +++++++++++++++++++++++++ פורסם ב - 08:48 03/06/09 עדכון אחרון - 10:01 03/06/09 ניסיון הרצח בקיבוץ רמת הכובש | מפריטים את דמנו מאת אלי אשכנזי שבוע אחרי שחבר קיבוץ רמת הכובש ניסה לרצוח את מנהל הקהילה והתאבד, מנהלי קהילות בקיבוצים מתריעים במכתב נוקב: "מתירים את דמנו, זו רק שאלה של זמן עד הרצח הבא". היום תתכנס התנועה הקיבוצית לישיבת חירום תגיות: קיבוץ, רמת הכובש שבוע חלף מאז חבר קיבוץ רמת הכובש, יוסי שנייברג, ירה בראשו של מנהל קהילת הקיבוץ, גידי כהן, והתאבד. חברי הקיבוצים - בין אם ב"שיחות מדרכה", כפי שהן נקראות בעגה הקיבוצית, בין אם בפורומים באינטרנט - לא מפסיקים לדבר על המאורע הטראגי. יש הסבורים, כמו מזכיר התנועה הקיבוצית זאב שור, שאין קשר ישיר בין הליכי ההפרטה למעשיו של שיינברג. אבל מנהלי קהילות בקיבוצים סבורים אחרת. "אל תגידו 'זה מקרי', 'אירוע נקודתי', 'לא שפוי'", מתריעים תשעה מנהלי קהילות במכתב נוקב שחיברו, "זהו בדיוק מסוג האירועים הצומחים על קרקע פוריה שהוכנה מראש". שלמה גלזר, מזכיר קיבוץ ניר דוד ואחד החתומים על המכתב, אומר כי "במשך תקופה ארוכה מתבצע רצח אופי כנגד אנשים שמנהלים קיבוצים מופרטים, שחלקם הגדול לקחו אחריות על קיבוצים שהתמוטטו והתפרקו. מתנהל מסע הכפשה, השמצה ושקר שרובו מתנהל בתקשורת הקיבוצית וחלקו באינטרנט". גלזר מצביע, למשל, על דבריו של גולש אנונימי באתר התנועה הקיבוצית, שכתב כי "כל עוד הבכירים בכל קיבוץ ימשיכו לדאוג רק לצרכיהם הפרטיים תוך זלזול בוטה במיעוט החלש, הכולל ברובו את ותיקי הקיבוצים, אין להוציא מכלל אפשרות עוד מקרים דומים כפי שהדבר קרה ברמת הכובש". גולש אחר יצא בפורום נגד ההודעות הרשמיות של התנועה בתגובה לניסיון הרצח: "מה רציתם שהדובר יאמר, שעל רקע המתיחויות הבלתי נסבלות בקיבוצים הדיפרנציאליים קרה המעשה? על רקע התחושה של הרבה חברים שההנהלות לא סופרות אותם ממטר? על החלטות שמתקבלות שלא בדרכים כשרות או דמוקרטיות? על רקע קבוצת מנהלים המתנהגים כחזירים בחוות החיות של ג'ורג' אורוול?" גלזר מדגיש כי "יש בעיות בקיבוצים, וכולם קרסו כשהיו שיתופיים. יש בעיות ומצוקות. אבל לקרוא למי שהוליך את התהליכים כ'עושקים' ו'פוגעים בחלשים'? צריך לגנות את זה באופן חד משמעי. אפילו לא כונסה מועצת תנועה בעקבות המקרה הקשה". בינתיים, מועצת התנועה החליטה להתכנס היום לישיבת חירום. כיכר ציון בקיבוץ זאב שור, מזכיר התנועה הקיבוצית, מדגיש את חשיבותם של מנהלי הקהילות, ומגן על תפקידם ועל מקומם בקיבוץ המופרט. "התנועה הקיבוצית רואה בהנהגות הקיבוצים שליחים שנטלו על עצמם את העול להובלת הקיבוצים לטובת כלל החברים", הוא אומר. עם זאת, שור דוחה את ההנחה כי קיים קשר בין ההפרטה לניסיון הרצח וההתאבדות. "אנו מגנים ניסיון לכרוך את האירוע הטראגי לתהליכי הבראה שעוברים הקיבוצים", אמר. גם עומרי כנען, ראש אגף מלווי קיבוצים בתנועה הקיבוצית, חושב שלא צריך למהר ולראות באלימות ברמת הכובש חלק מתופעה רחבה יותר בתנועה הקיבוצית. "אני נגד לצאת מפרספקטיווה", אמר. "זה נכון, גם כמי שמילא תפקיד כזה, אני מודע לזה שבמהלך מילוי התפקיד יש התבטאויות קשות מצד אנשים. אבל אדם שמגיע למחשבת התאבדות, מתישהו הוא ימצא את הטריגר. מזה לחשוב שכל מערכת היחסים, שאכן קשה לעתים, בין מנהל קיבוץ לקהילה יכולה להתפתח לפגיעה פיזית - זו הקצנה. אבל עם תחושות קשה להתווכח", הוא מודה, "סביב הדיונים על הפנסיה האווירה התחממה. מה גם שבדיונים של המועצה יש יותר ייצוג לאנשים שהם במצב כלכלי פחות חזק בקיבוצים". כנען גם לא משוכנע שאפשר לקבוע שהביקורת מצד חברי הקיבוץ בהכרח מהווה "התרת דם": "היו אמירות לא אינטליגנטיות על הפער בין גובה שכר המנהלים לגובה הפנסיה של החברים", הוא אומר, "אבל יש דוברים שאכן מאמינים בכך ולא מתכוונים להסית". אבל מנהלי הקהילות החתומים על המכתב סבורים אחרת. לטענתם, אלימות נגדם רווחת כבר עתה. "ניסיונות לרצח היו לא מעט, וגם 'סתם' פגיעה פיזית, שלא לדבר על פגיעה מילולית חריפה, קורים מדי יום, כמעט בכל קיבוץ. מנהלי קהילות ממלאים את התפקיד המרכזי כיום בקיבוץ. אנו עומדים יום יום בחזית ובין הפטיש לסדן - בין החבר והתושב לבין הקיבוץ והחלטותיו". בעיניהם, ניסיון הרצח וההתאבדות הם "שיאו הגלוי" של קמפיין המנוהל נגדם. על מועצת התנועה בנושא הפנסיה הם כותבים כי "הזכירה לא במעט את המרפסת בכיכר ציון": "ההתקפות כנגד מנהלי הקהילה בכלל והחיצוניים שבהם בפרט גבלה בהסתה ובדיעבד בהתרת דם... מקרה נוסף, אם וכאשר יקרה, בטרם נתעשת ונגיב כיאות - זה עניין של זמן בלבד, לא נדע להיכן וכיצד לשאת את האשמה. אל נאמר כולנו ?לא ידענו, לא חשבנו, לא האמנו'". *** שלושה מישורים של אי צדק, בעיקר לוותיקים מתוך 272 קיבוצים בישראל כיום, 180 מופרטים, וברובם מנהלי קהילות שכירים "מבחוץ". פעמים רבות התהליך הוא תוצאה של משבר פנימי - כלכלי וחברתי - והוא צומח על קרקע שסועה וחברה שמתפלגת בין המתנגדים להפרטה ותומכיה, בין מי שזכו במשכורות נאות ומי שגילו בוקר אחד שעבודתם לא שווה הרבה, כספית וחברתית. החבר שסמך תמיד על "המטפלת" שתדאג לכל צרכיו מוצא עצמו לפתע בעולם זר של תוכניות חיסכון בבנק וקניות בעיר השכנה. לעתים אין בסיס לחשש: ברמת הכובש, למשל, זוכים החברים לביטחון סוציאלי ראוי. אבל החשש קיים בכל זאת. מנהלי הקהילות הם לרוב חיצוניים, ופעמים רבות מגיעים מקיבוץ אחר. אותם מנהלים הופכים מטרה לכעסם של נפגעי ההפרטה. פרופ' מיכל פלגי מהמכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה ומרצה במכללת עמק יזרעאל, מסבירה כי "רוב מנהלי הקהילה שכירים, וזה מקל עליהם לבצע את תהליכי השינוי בצורה שהיא פחות רגשית, אבל לא בהכרח בלתי צודקת". עם זאת, היא מדגישה, תחושת חוסר ההגינות היא כמעט בלתי נמנעת. "הקיבוץ למעשה מתבסס על כספי החברים שעבדו כל השנים ללא תמורה כספית ישירה, וביום אחד הכל משתנה. הם רואים שחלק גדול ממקבלי המשכורות הגבוהות צעירים יחסית שלא הספיקו לתרום כמוהם. יש אווירת תסכול. "רבים חיים בתחושה של אי צדק, בשלושה מישורים: אי צדק בחלוקה, אי צדק בתהליך - תחושה שתהליך החלוקה אינו הוגן או שקוף; ואי צדק בינאישי. למרות שיש ניסיונות להתחשב בכולם, החברים הוותיקים, בהכללה, מרגישים שבשלושת הרמות מתקיים אי צדק. החבר הוותיק בקיבוץ המופרט, שהשקיע את כל חייו בקיבוץ, מגלה פתאום שלא הכל שיוויוני. חברים השקיעו את כל חייהם ואת כספם בקיבוץ, ולפתע ילדיהם של אחרים מרוויחים יותר. לא מעט מהקיבוצים גם לא שמרו פנסיה לחבר". פלגי זהירה ביחסה לטענת מנהלי הקהילות ולפיה "דמם הותר". "אסור לעשות הכללה", היא אומרת, "אדם איבד את העשתונות. רוב חברי הקיבוצים לא אלימים ולא יעשו את זה".

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1089954.html

דני / יטבתה , שלום! *אתה חוזר ומזכיר , ובפעם החמישית לפחות , שכבר לפני שלוש שנים הצעת להקים את מוסד נציב הקבילות . אבל ממי ציפית שיקשיב לך וי- קבל את זה , ממזכירי התנועה ? ואם כן , כלום ציפית , למשל , שכא- שר נסע ביבי להיפגש עם אובמה ובטרם צאתו המליצה לו ציפי לבני להציע לאובמה את רעיון "שתי המדינות" , שהוא , ביבי , יקבל את הצעתה זו של ציפי? לא , בטוחני שלא ציפית מביבי שיקבל את זה , ואם כן מדוע מצפה אתה , דני , שמזכירי התנועה , בעבר ובהווה , יקבלו כן את הצעתך שלך בענין נציב הקבילות? אתה תמים , דני , או שאתה רק מיתמם? וכי סבור אתה שקיבוצניקים פתוחים וקשובים יותר מאחרים כאשר זה נוגע בענייניהם שלהם? *אם כבר מפעמות בך ציפיות מן הסוג הזה , עדיף , בעיני שלי , שתפ- נה אותן , דני , לכתובתה של הנהגת המט"ש , כי בהתמודדות הקשה והסבוכה מול הנהלות הקיבוצים נחוץ גוף שהוא גם בעל משקל ציבורי גדול וגם בעל אמצעים כספיים ניכרים . אלא שהנהגת המט"ש , כפי שהינה כיום , הינה גורם "צמחוני" ואנמי ביותר , ומאליו גם לא גוף לוחמני אשר מסוגל "להזיז דברים" . *אני מודע לכך שהדברים הבאים יעוררו בך , דני , רוגז רב - ואולי גם בזמי - אך בחרתי להסתכן ולומר אותם : אם אתה , עצמך , דני , היית משקיע בעניני הפנים של התנועה רק 10% מהמאמצים שהשקעת במאבק למען שחרורו של גלעד שליט ; אם יואל - שזמי , אמנון בן- דוד ורבים אחרים רואים בו , ביואל , ובצדק (!) , כמי שמסוגל "להזיז דברים" יותר מהנהגת המט"ש הנוכחית - היה משקיע גם הוא את מירב(!) מרצו בענייני הפנים של התנועה ופחות באום-אל-פחם , בויקי כנפו , בנכי צה"ל , במפוטרי רכבת ישראל ובהגנה על כפריי יו"ש , אין ספק שפני התנועה היו שונים לגמרי . קיפי , מעגן-מיכאל נ.ב - היות ובשם אחר שלך (מרוב שמותיך ,דני, אני כבר לא זוכר אותו ) הבעת , לפני ימים אחדים , פליאה גדולה על כך שבקיבוצו השיתופי של עמרי כנען ,גן-שמואל, משלמים עבור הארוחות בחדר האוכל (אני מסיק מזה שביטבתה עדיין לא) - מצאתי לנכון להו- סיף ולומר לך ,דני , שגם בקיבוץ השיתופי שלי משלמים זה כבר שלוש שנים ויותר עבור הארוחות , אבל אני מצדי לא מוצא בזה משהו הסותר את רוח הקיבוץ השיתופי . מדוע ? כי כבר שנים שאני טוען וגורס שהפרטה ודיפרנציאליות אינן היינו-הך , כי הפ- רטה (של חשמל , מזון ואפילו של חלק מהחינוך ) יכולה להיות גם שוויונית - הדיפרנציאליות יכולה להיות בלתי-שוויונית בלבד . ובהזדמנות זו אצביע לך , דני , על יתרון מסויים של הפר- טת הארוחות : מרגע שחברי מעגן-מיכאל החלו לשלם עבור האר- חות , פסק מיד החיטוט בצלחתו של השכן , תרתי משמע : לא עוד "תראו כמה מנות הוא לוקח הביתה" ו/או "תראו כמה אור- חים הוא מאכיל על חשבוננו" .

אם אתם צודקים אין מה לפחד, תצטרכו להתמודד גם עם הפחד וגם עם המאבק אחרת איך תוכלו לקום בבוקר להסתכל במראה? איזה חינוך אתם נותנים לילדים שלכם? לסביבה? איך דברים ישתנו אם אתם מפחדים לדבר? הרי המצב יהיה רק רע יותר. אם כל האנונימיים היו פועלים ומצטרפים בשעתו ל"פורום הקיבוץ" ונותנים רוח גבית היינו מצליחים לתקן הרבה. אבל מלחמות אי אפשר לנהל לבד וצריכים אתכם, אז אולי תשקלו שנית אם זה שווה את מחיר האנונימיות.

אין וויכוח בקרב חברי כאן ושכני, שהקיבוץ המתחדש, איננו קיבוץ כמשמעו בתקנון הקיבוץ עתיק היומין, חסרים בזה המתחדש מספר אלמנטים מרכזיים, והמרכזי שבהם הוא מרכיב העבודה והקבלה, הרעיון המרכזי בקיבוץ הוא שהחבר נותן את כולו לקיבוץ, ומקבל בחזרה הכול מכול וכול, זה הבסיס לקיבוץ, השאר זה דיונים על הנתינה והקבלה. הקיבוץ המתחדש, לא עושה את זה לכן איננו קיבוץ, וצריך להמציא לו שם אחר, הלא אם היה הקיבוץ המתחדש, היה נקרא, כפר מתחדש, איש לא היה בא בטענות, למה? כי זה לא קיבוץ, וזהו, והרי איש ממכם לא יבוא בטענות לישוב "כרכום" שרבים בו יוצאי עמיעד, מחניים ועוד על כך שאיננו עושה מה שה"קיבוץ" שממנו באו, עושה, נכון? אבל אצלכם ידידי, נישאר הדיסקט הישן, זה של הקיבוץ הישן, ואתם מסרבים להכיר בעובדה, ממש מסרבים, שהיתה אחריות גדולה על כלל החברים בהתמוטטות הקיבוץ, ונכון, אחרי שהקיבוץ הישן התמוטט, היה צריך לקום מההריסות, כשזה קורה בהודו או באטלנטה, לא בא האיש שאיבד את הכול לעירית אטלנטה שתחזיר לו הכול, יש פיצוי מה, לפעמים, והרוב מתחילים שוב מאפס, יהה גילם אשר יהה, מבחינתנו נפל עלינו צונאמי, גל ששטף והשאיר את רובנו חסרי כול, עם בתים אומנם, אבל ללא כסף, ללא פנסיה, ואלפי חברים שידעו רק לעשות מה שאמר להם סדרן העבודה, אלפים שנשארו ללא מקצוע, בגיל גבוה יחסית ובמצב נורא של אובדן מקום העבודה והבטחון הסוציאלי, נכון, זה נורא, אבל מה אתם כאן דורשים? שהלא קיבוץ הזה שמשום מה נקרא "קיבוץ מתחדש" ייקח ממעט החברים (לרוב מדובר במקסימום 20%) שמרוויח יותר מהשכר הממוצע במשק, כול כך הרבה שגם להם יהיה רע, ויתן לאלה שהצונאמי הפשיט אותם עד עורם. זו דרישה שעולה וחוזרת, תוקפת את מנהלי הקהילה, מנהלי המפעל, מנהלי הפעילויות הכלכליות בקיבוץ, תנו הם אומרים, תנו ותנו, שהחבר שנקלע למצב (באשמת מי בדיוק? האם אחריותו לנפילה פחותה משל כול חבר אחר?) קשה לא ירגיש עד כמה המצב קשה כי יש מי שמשלם לו את חשבונות המזון, הבריאות, החינוך וההוצאות המוניציפליות. מצטער חברים, תמשיכו לצרוח, לזעוק, לחפש עיתונאים, הם יצחקו לכם בפנים, כי הם מייד ישוו את אשר קורה אצל עניי עירנו לעומת עניי עירם, שלהם אפילו גג בטוח לראשם איין, אז מה עושים? מתעשתים ומקבלים את הדין, ומורידים את רמת החיים בהתאם למה שנכנס. כן זה מה שרוב בני האדם עושים כאשר הם מאבדים את הכול ביום בהיר אחד, אין מה לעשות, זו דרכו של עולם, והעיתונאים הרי יודעים את זה, לא פחות טוב מכול אלה שטוענים שהקיבוץ הישן והטוב, נגמר להם, כן הוא נגמר. אני בטוח שאם היה מקרה אמיתי של עושק, עושק לשמו, זהו מצב שיש לטפל בו דרך מבקר המדינה, ולא דרך העיתונות, זו עיתונות שלא בדיוק מבינה, כיצד ניתן לגור ב 120 מטר או ב 80 מטר עם גינה ירוקה, ולהתלונן שרעבים, זה לא קורה בשום מקום חוץ מהקיבוצים לשעבר.

לא יכול להיות שבמעל 200 קיבוצים שעשו או עושים שינוי אין אף חבר שיש לו את האומץ להתייצב עם האמת שלו בתקשורת ובמיוחד כאשר נגזל ברמה האישית. ללכלך, להשמיץ ואפילו לרצוח ולהתאבד יש לאנשים מסויימים אומץ, אבל להתייצב עם עובדות ונתונים? יוק! טוען שכן של עוזי שהקיבוצים מתנהלים בהפקרות חוקית. זו הגדרה שאפשר לדון בה, אבל, לגופו של עניין כדאי לשים לב שהיכן שנוצר פער בין החוקים למציאות, שינתה המדינה בחקיקה את החוק והתאימה אותו למציאות ולא ההיפך (ראה שינוי סיווג הקיבוץ כדוגמה). רוצה לאמר שאין מדובר בהפקרות מתוך רוע וזדון, אלא בשלבי מעבר אבולוציונים שאכן יש בהם סכנה לא קטנה של אי צדק ועוולה. אבל, במבחן התוצאה חש אני שהתנועה הקיבוצית עוברת את המבחן ברמה הערכית הגבוהה ביותר במרבית הקיבוצים המנהלים את השינוי. ואכן כן, יש כמה אבירי יגון ממורמרים המנסים להציג את התמונה כשחורה ואיומה. אבל, בהעדר עובדות מוצקות ונתונים שיתמכו בטענתם הם נשמעים יותר ויותר כמו אותם כלבים הנובחים ונובחים בזמן שהשיירה עוברת אלאה ומתרחקת מהם אל עבר העתיד. חומר למחשבה...

"מכחישי אי תקינות ההפרטות", כל יום משכללים את ההכחשות ומערימים עוד שכבות של טיח והאחרונה שבהם שאם התקשורת לא פרסמה את מעשי העוול והאיוולת בקיבוצים רבים,- אז יתכן והם לא קיימים ! כדאי להזכיר למרכזי ולחבריו שרובם שותקים (אולי כי אין להם טיעונים כנגד מעשי הגזל ?) שהשואה הושתקה באופן תמוה וחמור ביותר, נזקי העישון הושתקו עשרות שנים ועוד מעשים חמורים ביותר ובמיוחד בחברות סגורות. מעניין שהמרכזי וחבריו רק שואלים שאלות ושוכחים להתמודד עם השאלות העיקריות שעל הפרק. אכן עושה רושם שהם בקושי הרגישו "טיפת גשם" מהמעשה הנורא ברמת הכובש.

ניסיתי. בעבר פניתי אל אורלי וינאי וגיא מרוז ישירות וספרתי להם ספור אמיתי על עושק וקיפוח של מישהו, ספור שאני מכיר לפרטיו. וילנאי הסכימה שהענין שווה תחקיר ו'איים' תקשורתי ובקשה עוד פרטים... ופה בלמתי, כאשר אני מבקש קודם לקבל את רשותו של בעל-הדבר, שנעשק וקופח. אלא שהוא נבהל, וביקש שלא 'נעשה רעש' מעניינו, מחמת שחשש שעוד יורע לו. "גם אכלתי כבר את הדגים הבאושים, ועכשיו אני גם אחטוף מכות, ואולי אפילו אגורש מן העיר" הוא ביטא את פחדו האותנטי, במטפורה בכלל לא מטפורית. הפחדים האלה, הנובעים מ"תרבות" התגובה שלנו כקיבוצניקים בפרט וכאנשים בכלל כלפ0י מי שמתלונן עלינו, הם שמביאים אותך, חבר מהמרכז ואותי להתחבא מאחורי אנונימיות, ואת המקופחים והעשוקים 'לבלוע את השלון' ולשתוק. כך יכולים בעלי-תפקידים ממלכתיים ובקיבוצים לטעון: "הכל טוב ! מעולם לא היה טוב יותר !"

אחד הדברים שמפליאים אותי במאמריו של פלג מור, זה העיסוק האובססיבי בכול מה שלא בסדר, לדעתו, בקיבוצים המתחדשים, בעוד הוא על הברקידות של קיבוצו, עם מיעוט שאוחז בגרון הרוב, יש לו זמן לבקש שנבדוק את עצמנו, יש לי שאלה לפלג, יש אצלכם וועדת ביקורת ומבקר חיצוני, כמו שצריך להיות, מבקר חיצוני בלתי תלוי שמדווח לאסיפה ולא ל"מנהלי הקיבוץ"? מבקר שיכול לקבוע האם מהלכי השינוי והמצב הכלכלי המוצג לכאורה במעוז הוא מצב אמיתי? מדוע מבקרים כאלה של חברת חש"ב ואחרים פועלים בלמעלה מחמישים קיבוצים, ומגישים דו"חות אמיצים, לחברי הקיבוץ, לפני השינוי ואחריו, אצלנו המבקר אלחנן ורדי מחברה זו, הצביעו על כול הפאראמטרים שהביאו אותנו אל עבר פי פחת, אבל "מנהלי הקיבוץ" היו חירשים ועוורים, ו"אל תבלבל לנו את המוח עם עובדות, בבקשה". כמו מבקר אוביקטיבי, יש גם לתק"צ גוף ביקורת שיכול לקחת על עצמו חלק מהמשימה, גם אם יסכים מבקר המדינה (שזהו הגוף היחיד בעל סמכות של ממש, דני ידידי, ולא איזה גוף שידווח למועצה שהיא חסרת שיניים), כמי שכיהן כיו"ר וועדת ביקורת בקיבוצי במשך 6 שנים קשות עד מאוד, אני יודע כמה קשה לגרום לכך שמסקנות המבקר יעשו משהו, תראו מה קורה במשרדי הממשלה עם דו"חות המבקר. אני בגדול בעד שקיפות מיירבית, יש לחייב כול קיבוץ באשר יהיה מעמדו, שתהיה בו וועדת ביקורת בלתי תלויה, מתוקצבת ושמדווחת ישירות לאספת החברים, אני חושש שאם נבקש ממבקר המדינה, לבדוק התנהלות השינוי בכול קיבוץ וקיבוץ, לא יהיה לו כוח האדם הדרוש לכך, זה לא פשוט להכנס ל 200 קיבוצים וללמוד את התהליך מבראשית, אני לא מדבר בכלל על מצב שבו יימצא המבקר שיש כול כך הרבה ליקויים שיש להחזיר המצב לקדמותו, זה עוד לא קרה ואינני בטוח שזה בכלל אפשרי, רק מההיבט הטכני. אני סבור שיש להכניס את המבקר, או כול גוף ביקורת מוסמך עם שיניים לקיבוצים כולם, בסך הכול, רמת השקיפות האפשרית בקיבוץ המתחדש, רבה הרבה יותר מאשר בקיבוץ השיתופי, שם התמונה מתעוותת מכיוון שאין קווי ניהול ברורים ומתוחמים כך שניתן לבדוק האם הדבר הזה שנקרא קיבוץ, כזה או אחר, מתנהל במהלכי מנהל תקינים, אין תירוצים, הקיבוץ חייב להתנהל בצורה תקינה, שקופה ומבוקרת, אין על זה וויכוח, אני בטוח שגוף ביקורת עצמאי ואוביקטיבי, יוכל בקלות לגלות האם באמת נעשו עוולות, או שהכול כמו שאומר אינשטיין, יחסי. עוזי

גזל ועושק נעשים לעיתים מבלי שהנגזל ידע זאת, לא תמיד הדברים דרמטיים, אך תמיד מקוממים את מי שקצת יושרה נשארה בלבבו ובמוחו. כמו שנאמר, נכתב והוכח פעמים רבות מתחוללים השינוים בקיבוצים באוירה של הפקרות חוקית אשר בה מרגיש החבר הפשוט חסר אונים ומאחר ולמוד נסיון הוא ,יודע שגם כתבה בעיתון לא תשנה כלום. לשאר דואג הטבע האנושי. ואגב , לפני שנתים העליתי שיחה שהיתה לי עם המנהל הירוי שהיה אותה עת מנהל בקיבוצי וסיפר לי על הלחצים והעימותים שבהם הוא נתון.עובד חיצוני שהיה נוכח ושמע את דברי העיר כבדרך אגב :מישהו יקבל בסוף כדור בראש.

במדינה דמוקראטית כשהרשויות מגמגמות, זהו תפקידה של התקשורת (כלב השמירה) להצביע על הליקויים. לא חסר עיתונאים חרוצים שהיו מתים לנעוץ את שיניהם בסיפור עסיסי כ"כ כמו עושק של זקנים וחלשים בקיבוצים על ידי שדרת מנהלים נצלנית הדואגת לכיסה הפרטי (ועוד שאינם חברי קיבוץ? בכלל.. ועוד על רקע הנסיון לרצח? על אחת כמה וכמה). אפשר לחשוב על אילנה דיין, רפי גינת, אמנון לוי, גיא מרוז, אורלי וילנאי ומי לא בעצם. רגע, אם הם עוד לא הגיעו אלינו, יכול להיות שזה בגלל שאין ממש בשר בסיפורים שמספרים לנו כאן כמה טוקבקיסטים? אם יש לכם סיפור אמיתי ויש בו באמת בשר (נתונים ועובדות) אז אתם חוטאים לעצמכם שאתם לא מגייסים אותם. אבל אם אין לכם את הנתונים והעובדות וגם אתם ניזונים משמועות, אז איך נדע שאתם בעצם לא ממציאים אותן? חומר למחשבה...

מבקר המדינה הוא הגוף האוביקטיבי שיכול וצריך לבדוק את הקורה בתנועה ובקיבוצים.ובמיוחד את היחס לקבוצות החלשות בה .נא לעביר איליו את תלנותיכם שכן לאחרונה הוא פרסם דוחות הבודקים לעומק את הקורה ומצביע על הטעון שיפור . הנסיון להסתיר ולהתממם כי אין קשר להפרטה ולמקרה המצער ברמת הכובש הוא בבחינת הסתרת האמת והתעלמות מהבעיות שההפרטה יוצרת בקיבוצים. למה לא נערכו בקיבוצי השינוי בדיקות התכנות לתהליכי ההפרטה ושיוך הדירות ??? כתנאי לאישור שינויי התקנון על ידי הרשם ? למה אין לתנועה יכולת להעמיד לנזקקים החברים הפשוטים יעוץ משפטי אישי ??? כאשר התנועה מחזיקה בצוות משפטנים אשר לכאורה דואג לתנועה ולקיבוצים . אך מי ידאג לחבר הפשוט מול המממסד. גם במדינה יש מושג של סנגורים למי שידו לא מגעת לשכור לו עורך דין נאות להגנתו . על התנועה לשנות דיסקט ולהתחיל לדבר על זכויות הפרט והחבר כלכל אזרח אחר במדינה . כזכויות מינימום. וולודא כי זכויות הוותק לא יוקפאו או יועלמו על ידי תהליכי הפרטה ו"יעול" המביא להתעשרות שכבת מנהלים קטנה על חשבון כל הציבור הקיבוצי.

כבר שנים אחדות אני מציע ומבקש: צריך להקים מעין 'נציבות' בלתי תלויה (!) במנגנון התק"צ ובממלאי-התפקידים בו ובקיבוצים, שתשמש כתובת לפניות של חברות ושל חברים בקיבוצים, החשים שנפגעו בגלל התנהלות לא נאותה של ממלאי-תפקיד בקיבוצם, או של 'מוסד' ממוסדותיו (אסיפה, ועצה, מזכירות, ועדה). 'נציבות' שתשמש כתובת גם לפניות של חברות קיבוצים וחברים שאולי לא נפגעו אישית בעצמם, אבל רוצים לספר על 'משהו לא תקין' או 'לא צודק' הפוגע במישהו אחר בקיבוץ. הדגשתי ואני שב ומדגיש את הצורך החיוני של אי-תלותו בממלאי-התפקידים של ה'נציב' שיעמוד בראש הנציבות הזאת, ואת שאיבת סמכויותיו ומשאביו ישירות מהמוסד הסטאטוטורי העליון של התק"צ - מועצת התק"צ, לו הוא גם יהיה חייב בחובת-הדווח - תקופתית או על פי הענין (ואולי מוטב - שתהיה זאת 'הועידה' שתמנה, תתקצב, ותקבל את הדו"חות ?). 'נציב פניות', בדומה למבקר-המדינה ב'כובעו' כנציב תלונות-הצבור צריך לא רק לחכות פסיבית לפניות פרטניות, אלא בנושאים שהופנתה אליהם תשומת-לבו, ליזום בדיקה אקטיבית מצדו, תוך מחוייבות לדווח בתוך זמן סביר ולא ארוך מדי הן למועצת התק"צ ובעיקר לצבור הקיבוצניקים כולו. שקיפות צריכה להיות מושג-יסוד בפעולתו של ה'נציב'. מתי סוף-סוף ירים עוד מישהו נוסף לי את ה'כפפה', כדי לעקוף את המחסומים הפרוצדוראליים שממלאי-התפקידים בתק"צ (ובכלל) משתמשים בהם כדי לחסום משהו שעניינית הם מתנגדים לו, אבל אחרים חושבים שהוא שווה דיון ?

מזה זמן רב אני חי בתחושה כי קברנטי התנועה משקרים לי, מסתירים ממני את האמת, זו הרגשה סוביקטיבית ואני האשם הבלעדי בהרגשה הזו, אבל אני מניח שאני לא היחידי שמרגיש כך. מרגיש שלא מספרים את האמת, שמציגים לי מצג שווא. שמפעילים עלי מניפולציות, שבעצם הם דואגים לעצמם, למשפחתם, לחברים הקרובים לצלחת השומן ולחיזוק השקפת עולמם הפרטית. אני לא בסדר, אני יודע, לא סביר כי חבר קיבוץ יטיל ספק במה שמדווחים לו, בטח שלא קברניטי התנועה והקיבוצים. אני מבטיח ש"אעבוד" על עצמי קשה, אשתדל לפתח השקפת עולם פוזיטיבית, אומרים שאם זה יקרה, אני ארגיש טוב יותר. אז בבקשה CAPTAIN MY CAPTAIN תמשיך לספר לי סיפורים יפים, אני מתחיל להאמין.