עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אז מה אתם אומרים על מוסר?! המוסר והשוויון והקשר ביניהם

אז מה אתם אומרים על מוסר?!

מאת: גדעון שפירא, עין השופט - 28.5.2009

 

 

רבים מדי מתחמקים מנקיטת עמדה מפורשת כלפי המוסר האנושי במקום בו הוא מתמקד בנושא השוויון

 

טבע האדם,  מציאות ותיאוריות

השימוש בטבע האדם, תורשה וגנים, הוא חסר משמעות אמיתית ואף כנות, בוויכוח המתנהל על תפיסות חברתיות שונות. גם לשאלת הדטרמיניזם אין כל תרומה ליישוב המחלוקת על ארגון החברה הקיבוצית. יש השואבים את כוחם בדיון בהסתמכות על המציאות היום-יומית המוכרת (בדרך כלל התומכים בדיפרנציאליות), בעוד אחרים מדגישים בעיקר תיאוריות וזהו חיסרון מסוים. פעמים רבות ניזונה הריאקציה לדרך כלשהי מהניסיון הממשי המצטבר, אך היא נוטה להתעלם מכך, שגם לתפיסות ודרכים אחרות חולשות דומות ופגמים מוסריים מהותיים למדי משלהן.

 

הנתונים המזינים כל שיח חברתי

שני נושאים מספקים תוכן קבוע ובלתי מתכלה, אך במינון גמיש וחמקמק לדיון האנושי, מאז יצא אל במת ההיסטוריה:

1. האדם הוא יצור חברתי שאינו מסוגל להתקיים בבדידותו.

2. וכאן אני משתמש בניסוח מאת פפיטה האזרחי: "בני-האדם אינם שווים בשום אופן. לא בכבודם העצמי ולא בשום דבר אחר. אילו היו בני-האדם שווים באמת בכל דבר, לא הייתה לנו זכות מיוחדת בכך, שהיינו נוהגים בהם באופן שווה" (מחיר המוסריות). במילים פשוטות, על אף שאין שוויון טבעי בין בני האדם, הם תלויים בחברתם באופן מוחלט למילוי צורכיהם השונים, ומצב זה מהווה אחד ממקורות המחשבה המוסרית החשובים.

 

אי אפשר להתחמק ממוסר

לא בכדי מהווה השוויון ממד מוביל בכל דין ודברים מוסרי המתנהל בין בני אדם מקדמת דנה. לא רק שהעיסוק בו אינו נחלש, אלא עם העמקת תלותו של האדם בחברה, הוא אף מתרחב, משתכלל וממשיך לפרוץ גבולות חדשים (שוויון ערך, שוויון הזדמנויות, שוויון בפני החוק, שוויון בין המינים, הגזעים, הדתות, בחינוך ועוד-ועוד). אך על אף שלערך השוויון מעמד בכיר בדיון המוסרי, אין הוא יחיד בו. מולו ניצבים ערכים נוספים ובהתייחסות אל כולם אנו קובעים באופן דינאמי את המינונים ליישומם. אף חברה אנושית ובתוך כך גם הקיבוץ, לא תוכל להתחמק לאורך זמן מעיסוק מפורש בנושא בו מדובר, כיוון שהוא משמש המפתח להגדרתה.

 

כל דור והשוויון שלו

בתנאים בהם קמו רוב הקיבוצים הראשונים נאלצו המייסדים (או אולי רצו?) להעדיף את ערך השוויון באופן מרחיק לכת (בבגדים, במגורים, ב"פרימוסים", כלפי ילדיהם?, המשפחות?). אבל כבר גלעד שפרן, כמו גם כותב השורות הללו, כבני הדור השני ב"עין- השופט", לא חוו כלל שוויון מסוג כזה. מדובר בשוני המאפיין מחדש כל דור קיבוצי באשר הוא. גם רמת השותפות בקיבוצים עברה תהפוכות מזו המאפיינת יחידות צבאיות עד מצבה כיום ואמורה להמשיך לעמוד לבחירה. על-כן, סגנון הביקורת הטוטאלי על ערכי החברה הקיבוצית איננו משרת בהכרח את האמת ההיסטורית הצרופה, אלא מגמות שונות ושמא אף אינטרסים.

 

שותפות מתייחסת לשוויון

אני מסכים עם גלעד שפרן במקום בו הוא מזהה את הדיון הקיבוצי כדיון על שוויון ולא על שותפות. מוסכם עוד, כי אנו נכשלים לעיתים קרובות מדי בתפיסת והגדרת האחריות האישית של האנשים לחייהם ופרנסתם. מכיוון שיש לתכנן חברה באופן בריא, השותפות שלנו אמורה להיות מוגדרת כ"שותפות בין מפרנסים" ולא דרך ליפול למעמסה על האחרים. אבל צריך להבין, השותפות היא ביסודה מכשיר ליישום של שוויון.

 

אז מהי התפיסה המוסרית?

רבים מדי בינינו, מתחמקים מנקיטת עמדה מפורשת כלפי המוסר האנושי במקום בו הוא מתמקד בנושא השוויון. למשל, האם על החברה שלנו לשחרר את ילדיה מתלות במצבם הכלכלי של הוריהם, כלומר, ליישם שוויון הזדמנויות בחינוך, אם לאו?! וכו' וכו'. מהו על-כן פירושו של הניסוח "יופשר סעיף השוויון" המופיע ב"ידיעות הקיבוץ" 8.5.2009 ?!


נכתב בתאריך
28/5/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו