עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אל תסמכו על אמריקה - כפיית הסדר ע"י האמריקאים הותירה חורבות בחלקי עולם שונים

 

אל תסמכו על אמריקה

מאת דני רשף - 27.5.2009

 

מי שמייחל לכפיית הסדר באזורנו ע"י האמריקאים, כדאי שילמד משהו על החורבות שהותירה מעורבותה של ארה"ב בחלקי עולם שונים ביובל האחרון

 

מאז עלה ברק אובמה לשלטון בארה"ב ניכרת התעוררות בקרב גורמים בשמאל הישראלי שהנה, סוף סוף, בא מישהו מבחוץ שייתכן ויאכוף על ישראל את תפיסות השמאל ויביא, במהרה בימינו, לשלום עם הפלסטינים. מאמר זה אינו עוסק בסוגיה המוסרית של ריבונות התהליך הדמוקרטי הישראלי; לא בתהליך קבלת ההחלטות בישראל ולא בכמיהה, הפעם משמאל, לאיש החזק שיבוא ויעשה סדר. המאמר דן במשמעות המעורבות האמריקאית לאורך היובל האחרון ובאיכות תהליך קבלת ההחלטות של ארה"ב - לא שלנו.

 

בשנות השישים ניהלה ארה"ב מלחמת חורמה מדרום וייטנאם נגד צפונה. מכוני המחקר והחשיבה בארה"ב הגו את תיאורית "הדומינו" לפיה בריה"מ אורגת מאחורי הקלעים מסע השתלטות עולמי ואם תיפול דרום וייטנאם, יפלו אחריה כל מדינות דרום אסיה - מאינדונזיה והפיליפינים ועד בורמה - לכן יש למנוע בכל מחיר את נפילתה. כשנפלה לבסוף וייטנאם, ב-1974, כשבריה"מ עדיין בשיא כוחה, הסתבר שלתיאורית הדומינו לא הייתה כל אחיזה במציאות. לוייטנאם הייתה יריבות עם סין, קשריה עם בריה"מ היו רופפים למדי ומוגבלים לסיוע צבאי וכלכלי ושום תהליך דומינו לא התרחש. את מחיר הקיבעון האמריקאי שילמו ארבעה מיליון וייטנאמים. בהתייחס לאוכלוסיית וייטנאם ב-1974, כ-40 מיליון נפש, מדובר במכה כבדה מזו שספגה פולין מידי הכיבוש הנאצי.

 

תחת אותו קיבעון של השתלטות קומוניסטית, הפילה ארה"ב ב-1973 את הנשיא הנבחר הקומוניסטי של צילה, סלבדור איינדה, והשליטה, שוב בשם החופש, השלום והקדמה, את גנרל אוגוסטו פינושה שהפעיל דיקטטורה אכזרית. לפחות 30 אלף צ'יליאנים הוצאו להורג בעינויים, חלקם הושלכו חיים ממטוסים בלב האוקיינוס, 200 אלף אזרחים מן המדינה. כל זה כדי למנוע את התפשטות "הקומוניזם" לחצר האחורית של אמריקה, אף כי חצר זו מצויה 12,000 ק"מ מארה"ב.

 

***

מאז כישלון "מפרץ החזרים" בקובה ב-1962, הטילה ארה"ב חרם כלכלי ומדיני על ארץ זו. ב-1961 אכן ניסתה קובה להקים בסיסי טילים גרעיניים רוסיים על אדמתה, ואלה היוו איום חמור על ארה"ב. ואולם, מאז אמצע שנות השמונים והתפוררות בריה"מ - זה למעלה מעשרים שנה - קובה לא איימה ולא מסוגלת לאיים על איש. אין הסבר הגיוני למה לכפות עוני ונחשלות על קובה. מתברר שתהליך קבלת ההחלטות וחשבון הנפש בארה"ב, שיש בארץ המתפעלים ממנו, לא הכריע עד היום את תחושת העלבון האמריקאית ממפרץ החזירים, אפילו לא בימי ג'ימי קרטר.

 

בשנת 1978 החליט הנשיא ג'ימי קרטר, שהשאה של איראן – שהגיע לשלטון בחסות הסי. אי.אי ב-1953 - אינו שוחר זכויות אדם לפי טעמו. וכך, יותר מכל גורם אחר, הביא ג'ימי קרטר לשיתוק משטר השאה ולהעלאת משטר האייתוללות באיראן. משטר השאה אכן היה עריץ ואכזרי, אך משטר האייתולות מאפיל עליו באכזריותו ובהיקף ההוצאות להורג. מאז אותה מהפכה התמוטט הסדר הפוליטי במפרץ הערבי/פרסי ופרצו בו שלש מלחמות גדולות. במלחמת איראן-עיראק בשנים 1979-1988 - תוצאה ישירה ממהפכת חומייני - נהרגו מעל למיליון בני אדם בשני הצדדים.

 

במלחמת כוויית ב-1991, עודדו האמריקאים את השיעים בעיראק למרוד בסדאם חוסיין, לאחר שהגזימו בהערכת כוחו; משהובס סדאם ניזכר מי שניזכר בפנטגון שהשיעים עלולים להיות בני ברית של איראן ואיפשר לצבא סדאם המובס להשתלח בשיעים ולדכא את מרידתם. התוצאה - 200 אלף שיעים נטבחו על ידי סדאם ב-1991; במלחמת עיראק האחרונה מ 2003 - תוצאה מאוחרת מהכאוס הפוליטי שחולל ג'ימי קרטר במזה"ת ב 1978 - נהרגו עוד לפחות 135 אלף עיראקים; הסוף של הסגה העיראקית לא ידוע, אך ברור שיהיו עוד קורבנות רבים והחשש למלחמה מזרח תיכונית בין שיעים לסונים, בצל מטריה גרעינית איראנית, תלוי ועומד באוויר כל הזמן.

 

בשנת 1979 השתלטה תנועה שמאלנית, הסינדיניסטים, על ניקרגואה והדיחה את הרודן בחסדי ארה"ב, אנסטסיו סומוסה. בהתאם לקיבעון האנטי קומוניסטי הקימה ארה"ב תנועת "התנגדות" - הקונטרס, צבא שכירי חרב ופורעי חוק, שמשימתו הייתה להפיל את הסנדיניסטים ולהשיב "דמוקרטיה" למדינה. 160 אלף מבני ניקרגואה שילמו, כמקובל, את קיבעון החשש הקומוניסטי וגחמת הקונטרס בניקרגואה. כיום משלמים תושבי אפגניסטן ופקיסטן, בעשרות אלפיהם את מחיר "השלום האמריקאי".

 

למרות שהסכם אוסלו מנע מהחמאס השתתפות בבחירות ברשות הפלסטינית, אכפה קונדוליסה רייס על אריק שרון את השתתפות החמאס בבחירות ינואר 2006. הגחמה האמריקאית הזו שמה למעשה לאל כל סיכוי לממשלה פלסטינית יציבה שעשויה, בצורה כל שהיא, להשלים עם ישראל וקץ לסיכויי השלום בדורנו. תושבי עזה ותושבי ישראל משלמים יום יום ושעה שעה את מחיר ההסדר הכפוי האמריקאי.

 

***

רשימת המחדלים הזאת היא חלקית בלבד. למדנו ממנה שתהליך קבלת ההחלטות בארה"ב הוא אמנם מסודר ומובנה, אבל התוצאה עלובה למדי. המחשבה האמריקאית תופסת את העולם בשחור ולבן וממעיטה לזהות את גווני הביניים. ארה"ב משוכנעת שהערכים האמריקאים טבועים בכל אדם, אם רק תשכיל לשחררו מכבלי העריצות. היא תמיד בוחנת אותם מתוך ראיה צרה של האינטרסים האמריקאים המיידיים. אם אכן הייתה מידה של "הומאניות" במדיניות האמריקאית, מזמן היתה נשלחת איזו חטיבה "לשחרור" זימבבווה, למשל, מרעב ומוות במגפות תחת רודנותו המופרעת של רוברט מוגבה ולא היא.

 

אין כמעט דוגמה בארבעים השנים האחרונות שמעורבות כפויה אמריקאית אכן הביאה לפתרון של שלום וליישוב סכסוכים. ההפך הוא הנכון, היא הביאה על פי רוב להעמקת משברים, לשפך דמים קשה ולערעור היציבות הפוליטית – פקיסטן, אפגניסטן, עיראק, עזה והבחירות ברשות כמשל.

 

כמעט כל מדיניות החוץ של ארה"ב היום מתמודדת עם הבעיות שארה"ב עצמה יצרה לעצמה בקוצר ראותה. עיראק, אפגניסטן והטאלבן, שהוקם ב-1987 בסיוע צמוד של הסי.אי.אי בשיתוף עם המודיעין הפקיסטני כדי להילחם ברוסים באפגניסטן. איראן, החשש להתגברות התפוצה של הנשק הגרעיני באיראן ופקיסטן והשבר בין הפת"ח לחמאס בחברה הפלסטינית.

 

מי שתומך בכפייה אמריקאית בסכסוך באזורנו, מוטב שילמד את תולדות המעורבות האמריקאית בעולם בחמישים השנים האחרונות. מסתבר שהדרך לגיהינום אכן מלאה בכוונות טובות.

 

למאמרים של דני רשף

מחבר
נכתב בתאריך
27/5/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו