עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

רעידת אדמה - שתיקת התנועות נוכח הפרטת הקרקעות, מהווה שיא באובדן הרצון להשתתף בעיצוב דמות המדינה

רעידת אדמה

מאת אלישע שפירא - 26.5.2009

 

שתיקתן של התנועות נוכח מהלך הפרטת הקרקעות של נתניהו, מהווה שיא (או שפל) חדש באובדן הרצון להשתתף בהכרעות שיעצבו את דמותה של המדינה

 

היוזמה הראשונה שהוציאה לדרך ממשלתו של נתניהו היא הפרטת קרקעות הלאום והעברתן לידיים פרטיות. ההסבר והצידוק למהלך החפוז להפרטת הקרקעות, הוא הרצון להשתחרר מהביורוקרטיה המסורבלת של מינהל מקרקעי ישראל. אכן, כמי שעוסק שנים רבות בענייני הקרקעות של קיבוצי, אני יכול להעיד עד כמה הביורוקרטיה (ולעתים האטימות), מעליבה ומתישה. את המינהל צריך לנער היטב ומי שיעשה זאת ראוי לכל תמיכה, גם אם הוא יריב פוליטי.

 

 אך התרופה שבחרה בה ממשלת נתניהו מזכירה לי את המשל של קרילוב, על הדוב שעמל לגרש זבוב טרדן, שהתיישב על מצחו של ידידו האדם והפריע את שנת הצהריים שלו. הרים הדוב סלע גדול ומחץ את הזבוב במכה אחת מהירה ומדויקת, ממנה לא קם יותר ידידו. הרעיון הנואל, להפריט ולמסחר את קרקעות הלאום, כדי "לעשות סדר בביורוקרטיה", הוא תמוה או שקרי, תלוי מי מציע אותו. כאשר נתניהו מוביל את המהלך, אני רואה בו יותר עקביות אידיאולוגית, "ניאו ליברלית" שמרנית, ופחות ניסיון להתמודד עם תחלואיה של הבירוקרטיה.

 

***

 

מביכה לא פחות היא שתיקתן של תנועות ההתיישבות. אמנם הצעת החוק אינה כוללת את ההתיישבות ואת השטחים הפתוחים והמעובדים, בשלב זה, אך הדגש הוא כמובן על "בשלב זה". אין ספק שסופו של תהליך הפרטת הקרקעות לזלוג גם להתיישבות ולכל קרקעות המדינה. ברצון או בכורח, בחקיקה או בצוו בית המשפט. בטענה של אפליה לטובה, או לחליפין בטענה של אפליה לרעה, לא יתקיים לזמן רב המצב בו יש חוק אחד ליישובים העירוניים וחוק אחר ליישובים הכפריים. מי שלא נזעק כנגד הפרטת הקרקעות, מתוך תפיסת עולמו החברתית וההתיישבותית, צריך היה לדאוג לפחות לאינטרסים ארוכי הטווח של ההתיישבות, שאינם עולים בהכרח בקנה אחד עם האינטרסים של כל בעלי העניין האחרים. האינטרסים של אלה הרואים את המרחב הכפרי כהזדמנות נוספת להתעשרות מהירה.

 

שתיקתן של תנועות ההתיישבות היא בבחינת שיא (או שפל) חדש באובדן הרצון והיכולת להשתתף בהכרעות החשובות שיעצבו את דמותה של המדינה ושל המפעל הציוני בכללו. היא גם ביטוי לקוצר הראות המשווע לגבי הנזק הצפוי להתיישבות כולה מתהליך הפרטת הקרקעות. אי הבנה כי מה שעשוי להיראות כהזדמנות לרווח כיס מהיר, עלול להתגלות כמה שיביא לסופה של ההתיישבות השיתופית, ולסופן של הקהילות הכפריות המאורגנות בכלל.

 

הרס כל חלקה טובה

 

ככל הידוע לי לא התקיים עד היום דיון מסודר בעניין זה. לא בתנועות ההתיישבות, לא בהתאחדות חקלאי ישראל ולא במועצות האזוריות. אף אחד מהגורמים שאמורים להיות אחראים על הסקטור הכפרי לא קיים דיון מסודר ומעמיק, כדי לבחון את המשמעויות הכוללות למדינה ולהתיישבות, כתוצאה מהפרטת הקרקעות. כפי שאף אחד מאותם גופים לא ניסה לגבש ולהוביל מדיניות קרקעות אלטרנטיבית. להוציא נייר עמדה חשוב ונכון, שנוסח לפני כשנה על ידי צוות הקרקעות של התנועה הקיבוצית (ועדיין לא הגיע לדיון ואישור מועצת התנועה), לא נעשה דבר בכיוון זה. במידה ופה ושם התייחסו דוברי ההתיישבות והכפר ליוזמת ההפרטה, הם התלוננו על כך שאין מצרפים גם אותנו ל"חגיגת הנדל"ן". החגיגה שעלולה להרוס כל חלקה טובה, תרתי משמע. בימים האחרונים למדנו מהעיתונות כי עמותת "אדמתי", שחברים בה קיבוצים ומושבים רבים, נערכת למאבק כנגד הקיפוח, אך גם היא אינה שוללת את מהלך הפרטת הקרקעות מיסודו.

 

***

 

עדיין לא מאוחר להתעשת ולגבש מדיניות אלטרנטיבית, להיאבק על שינוי הכיוון ולגבש מדיניות שתשמור את הנכס היותר חשוב של הציבור, בבעלות הציבור ולמען כלל הציבור (הלאום); מדיניות שתעצור את מרוץ הצבירה וההתעשרות של יחידים; מדיניות שתאפשר קיומם ופיתוחם של כפרים מודרניים, המשלבים מגורים וחיי קהילה מלאים, יחד עם עיסוק בחקלאות, תעשייה, יזמויות חדשניות ומקצועות חופשיים, כל זאת על בסיס עקרון הנחלות והמשבצות הקרקעיות הכוללות. נחוצה מדיניות שתבטיח בקרה על השימוש בקרקעות לפיתוח כלכלי וחברתי של הכפר, ותמנע השתלטות יחידים על הרזרבות הקרקעיות. מדיניות שתאפשר גם בעתיד קיומם של יישובים וקהילות כפריות מאורגנות, על בסיס בחירה והסכמה על ערכים ועל אורחות חיים ייחודיים. מדיניות שתשמור על הריאות הירוקות ועל השטחים הפתוחים, למען כולנו.

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
26/5/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו