עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המסמר האחרון - בדרישתו להפיכת אוכלוסיית הקיבוץ לתושבים תוקע אהרון ולנסי מסמר אחרון בארון הקיבוצים

המסמר האחרון

מאת פלג מור - 20.5.2009

 

בדרישתו להפיכת כל אוכלוסיית הקיבוץ לתושבים, מברך אהרון ולנסי על המוגמר ותוקע מסמר אחרון בארונם של הקיבוצים

 

בגילוי  דעת שפרסם לאחרונה  אהרון ולנסי, ראש המועצה האזורית גליל עליון, נטען כי יש לבטל את ההבדלים הקיימים ולהסיר את המחיצות בין חברי הקיבוץ לתושבים הגרים בו. בשבועון הקיבוץ (7.5.09) נכתב כי "חברי הקיבוץ, שהם חברי האגודה השיתופית, הולכים ומתמעטים, מזדקנים ונחלשים, ואת הדירות המתפנות תופסים דיירים.." ולפיכך התהליך בכללותו מוביל את ולנסי למסקנה כי יש לבטל כל הבדל בין חברים לתושבים, מעתה יהיו כולם תושבים.

מתיאור זה יכול הקורא להסיק, כי מגיפה פרצה בגליל העליון והיא עושה שמות בחברי הקיבוצים, מפילה בהם חללים לרוב. מסקנה זו אינה חסרת בסיס לחלוטין, אלא שאין מדובר במגיפה ביולוגית  אלא בתופעה חמורה יותר וכנראה חשוכת מרפא - הנטייה לחיסול עצמי.

 

ישנה ירידה נמשכת במספר חברי הקיבוץ, המוסווית היטב תחת נתוני הגידול הדמוגראפי הכללי,  אלא שבניגוד לעולה מהתיאור המובא לעיל, אין זה תהליך קוסמי בלתי ניתן לשינוי, חזק מאיתני הטבע, אלא תוצאתו של מעשה מכוון, פרי הצלחתן של התנועה, המועצות האזוריות והקבוצות הדיפרנציאליות שבתוך הקיבוצים שכולן עשו יד אחת על מנת להפסיק קליטת חברי קיבוץ חדשים. זוהי הסיבה בגללה הוחלף שמה של מחלקת הקליטה למחלקת צמיחה דמוגרפית; זוהי הסיבה בגללה הומצאו מסלולי חברות חדשים ששמם בלבד דיו להעלות גיחוך, כמו חברים חדשים בשנת חופשה; זוהי הסיבה מדוע במרבית הקיבוצים דוחפים החוצה, או לתושבות בלבד, אפילו את בני המשק ; זוהי הסיבה מדוע הוקמו שכונות הרחבה על יד הקיבוצים.

***

הקבוצות הדיפרנציאליות חותרות למעשה לפירוק הקיבוץ, לא פירוק פורמאלי שאינו כדאי להן, אלא חלוקת שלל הנכסים שבו, וכאן עסקי השיוך הם רק ההתחלה. קצרה רוחן של קבוצות אלה, מהר שלל חש בז - תוספת חברים חדשים אינה רצויה כי פירושו עוד גורמים להתחלק איתם בנכסים. התנועה, במקרה הטוב  חסרת זהות ומטושטשת - 'היא אינה יכולה לומר לקיבוצים את מי לקלוט' - ויתרה גם על כל הכוונה בנושא. לאנשי השטח, הן של התנועה והן של המוא"ז, יש אלף דרכים מעשיות להבהיר כי השיתוף עבר זמנו.... וקיבוץ היודע מה טוב עבורו, עדיף לו ליישר קו בהתאם.   

 

לכל אלה קיומו של הקיבוץ, בוודאי השיתופי, מיותר. שכונת ההרחבה הקהילתית מתאימה להם יותר. זוהי ההצלחה הדיפרנציאלית גם ללא הדיפרנציאל עצמו. ברור לכל כי התהליך הוא סופני, באין ממשיכים חברי אגודה שיתופית, לא תהיה בעתיד אגודה שיתופית.

 

הקיבוץ  ושכונת ההרחבה שעל ידו  נעשו דומים למדי מבחינת סוג האוכלוסייה החי בהם; מספר חברי הקיבוץ הולך ופוחת, ורובם ממילא אינם מעוניינים יותר באורח חיים ייחודי קיבוצי; מספר התושבים, שעניינם באיכות חיים,  הולך וגדל, כמו החבר מקיבוץ בעמק הירדן התומך בהפרטה כי הוא 'רוצה כפר תבור', לעיתים בתוספת איזה חג משותף, שתוכנו צריחות ילדים ופלסטיקים מתנפחים.

 

בכתבת טלוויזיה על הרחבה קהילתית על יד מה שהיה פעם קיבוץ נשאלה תושבת על חייה החדשים בשכונה.  תשובתה היתה תלונה על החנות המקומית, שאינה פתוחה מספיק שעות. תשובה זו מבהירה את השקפת עולמן ומושגי חייהן של המשפחות הנקלטות בשכונות ההרחבה יותר מאשר מחשבתו הנשגבה של  ולנסי כי מדובר במשפחות 'המחפשות בקהילה הקיבוצית את מה שהקיבוץ איבד'.

ולנסי טוען כי הורדת המחיצות היא  "הזדמנות לבירור משותף של הזיקות לתרבות, לחינוך, לארץ ולעם, למסורת, לסביבה ולאיכות הסביבה". ברברנות מילים זו, שספק אם הוא עצמו מאמין בה, אינה חסרת ערך לחלוטין; היא מעידה על ניסיון למצוא תוכן, על הבנה כי ישוב חדש זה קיומו סתמי, תעדר ממנו כל הוויה של מטרה ותחושה של ייחוד.  

                                                                               ***

כותב גילוי הדעת מוותר מרצונו על התואר 'חברים' ומכריז כי מעתה כולם תושבים. 

המושג חבר נעשה מיותר לו, לראש המועצה, ולא בכדי – תושב הוא כל מי שרשום כמתגורר בתחומי הרשות המוניציפאלית. חבר במקרה זה הוא עמית באגודה השיתופית, תואר מחייב הרבה יותר, דרך חיים. 

המועצות האזוריות, בוודאי הקיבוציות,  יכלו לעשות יותר בעזרה לקיבוצים לקליטה לחברות בתוכם, בפועל שידרו גם הן מסר של ויתור על הקיבוץ ועל ערכו הייחודי. 

להקמת השכונות היה סיפור כיסוי - השכונה תועיל לקיבוץ אליו היא מסופחת, תמלא את שורותיו, תפיח בו רוח חיים.

כותב על כך יובל יסקי בדף הירוק (14.5.09, "קיבוץ ישן עד היסוד נחריבה"): "ברוב מוחץ של המקרים תושבי ההרחבות הקהילתיות לא תורמים הרבה להישרדות של שירותי הקיבוץ".  בעקבות ההפרטה שירותים אלה הולכים ונסגרים, ואז "ניתן להבחין מהר מאד בפגיעה בלכידות החברתית ובאובדן כוח החיות."

 

ולנסי בדרישתו להפיכת כולם לתושבים, מברך על המוגמר ותוקע את המסמר האחרון.

כמו שכבר קרה בעבר, לא נותר לי אלא להסכים עם א. בן דוד (Mynet, 10.5.09) שהעריך  נכונה את תפקידם של ראשי המועצות בסאגה עגומה זו: "ראשי המועצות הם שתורמים לתהליכי הפרוק וההפרטה להרוס כל חלקה  של ערכים וחזון שעוד נשארה לפליטה מהתנועה. מהרסיך ומחריביך מתוכך המה באים. ולאן אנו הולכים: להיות תושבים. והמבין יבין."

 

למאמרים של פלג מור

נכתב בתאריך
20/5/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו