עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כאילו כלום לא קרה - המפולת הפיננסית העולמית: תקלה בשיטה, או קריסה של הווייה שלמה?

כאילו כלום לא קרה

מאת אלישע שפירא - 5.5.2009

 

 

יש בינינו מי שעדיין מתייחסים אל המפולת הפיננסית העולמית כאל תקלה קטנה בשיטה, שתיכף תתקן את עצמה, ולא כאל קריסה של הווייה שלמה

 

מספרים על ראש ממשלת סין, צ'ו אן לאי, שכאשר שאלו אותו בסוף המאה העשרים, האם המהפכה הצרפתית הצליחה, השיב: "עדיין מוקדם להעריך זאת". אנחנו מסתפקים בדרך כלל בטווחי זמן קצרים יותר כדי להעריך אירועים היסטוריים, אך גם לנו נחוץ מרחק מסוים של זמן ונחוצה פרספקטיבה שתאפשר לנו לפרש ולהבין את המשבר הכלכלי שהעולם נתון בו. כמו לאחר רעידת אדמה שהחריבה את העיר, למדנו כי מנגנוני ההגנה של השיטה הקפיטליסטית הכזיבו, אך איננו מבינים עדיין את הסיבות להתפרצות הרעש. אנחנו חשים כי המדיניות שגרמה להעמקת הפערים, ההפרטות הגורפות, חולשת הרגולטורים והשלטון חסר המעצורים של תאוות הבצע, הם בין גורמי המשבר, אך איננו יודעים את הדברים לאשורם. עדיין איננו יורדים לעומקם של המנגנונים שחוללו את הרעש ואיננו יכולים להסביר כהלכה את הסיבות להתפרצותו דווקא עכשיו. המשבר ועוצמת ההרס הפתיעו את המומחים ואת ההדיוטות כאחד, ואנו רחוקים עדיין מהיכולת להפנים את מלוא משמעויותיו. איננו יודעים להעריך עד היכן תגיע קריסת המערכות הפיננסיות, כמה רבבות עסקים עוד יפלו, כמה מיליונים נוספים יאבדו את עבודתם ואת חסכונותיהם וכמה זמן יעבור עד שהכלכלה העולמית תתאושש.

 

אך ככל שאנו מתקשים להבין את אשר מתרחש לנגד עינינו, אנו חסרי יכולת לחלוטין לחזות את דמותו של העולם ביום שאחרי המשבר. כיצד ייראו החברה והכלכלה, מה יישאר ומה ישתנה. יש הממשיכים להאמין ביכולתן של המערכות לתקן את עצמן. פחות בכוח "היד הנעלמה של השוק" ויותר בהתערבותן המסיבית של הממשלות. אלה מקווים שהכל יחזור לקדמותו, כפי שהיה פחות או יותר. אחרים סבורים שדבר לא ישוב להיות כפי שהיה.

***

הקושי העיקרי, בהבנת המשבר והשלכותיו, נעוץ בעובדה שהפרשנים חושבים עדיין בתבניות הישנות. מנסים לפרש את המשבר על פי אותן הפרדיגמות המחשבתיות שיצרו אותו. הפרדיגמות שמשלו בכיפה באקדמיה ובעולם העסקים, בתקופה הארוכה בה הבשילו התנאים להתפרצות המשבר. הקושי נובע מהעובדה הפשוטה, שהשפה, ההסברים והאמונות של אבירי הכלכלה הקפיטליסטית השמרנית, דומים יותר לאורתודוקסיה דתית מאשר למדע המנסה לתאר מציאות חברתית. זו הדת של הרציונאליות לכאורה. הדת שאחד מנביאיה המאוחרים היה פרנסיס פוקויאמה, מי שכתב ב-1989 את "קץ ההיסטוריה". מאמר שהורחב ופותח לספר תחת אותו שם.

 

בבסיס הטיעון של פוקויאמה עמדה ההנחה שלאחר קריסת הקומוניזם לא יקום לדמוקרטיה המערבית הליברלית מתחרה אידיאולוגי. במונחים של פילוסופיה פוליטית - הדמוקרטיה הליברלית (הניאו-ליברלית!) הגיעה לסוף התהליך האבולוציוני. היא בגדר המשטר האידיאלי האפשרי, שאין יותר מה לשפר בו, "הטוב שבעולמות האפשריים". מסקנתו של פוקויאמה:

"מסע החיפוש הארוך של האנושות הגיע לסיומו והחברה הצרכנית הכלל העולמית היא התחנה הסופית". והעולם שמע והריע בהתלהבות ובהשתאות. הוא הריע עד שבאו אירועי ה-11 בספטמבר 2001 ועד שפרץ המשבר הכלכלי הנוכחי. אירועים שהחזירו אותנו בגדול לחיק ההיסטוריה. הם החזירו אותנו לידיעה שנגזר עלינו לחיות תמיד בעיצומם של תהליכים היסטוריים, גלויים או סמויים. הם החזירו אתנו לצורך הבלתי נגמר לחדש את מערכות המושגים, השפה וההקשרים המחשבתיים, כדי שנוכל לפרש את המציאות המשתנה ונוכל לפעול בתוכה. הם החזירו אותנו להבנה כי המציאות האנושית תמשיך להיות תמיד התמודדות בין מערכות של אינטרסים, רעיונות, ערכים ואמונות, שהם עצמם אינם תולדה הכרחית של המציאות, אך הגשמתם מחייבת התאמה מתמדת לתנאים המשתנים במציאות.

***

למרבה הצער והאירוניה, נדמה לפעמים שדווקא כמה קיבוצניקים נותרו מאוכזבים. לקחו להם את "העולם החדש". אלה, חסידי תהליכי ההפרטה והמעבר להתנהלות דיפרנציאלית, ממשיכים לדבר ולחשוב במונחים של "קץ ההיסטוריה". לאחרונה כתב אחד מפעילי התנועה: "חשבתי שהוויכוח האידיאולוגי כבר נגמר".  רצה לומר כי אין יותר מאבק בין רעיונות, ערכים ואמונות. פעיל מרכזי אחר הסביר כי תמיכתו בפתרונות דיפרנציאליים נובעת רק מכורח המציאות ואינה משקפת מחלוקת על ערכים. בדיון הפנימי ממשיכים להשתמש במושג "כלכלת עבודה" כדי להצדיק את הפערים ולהעתיק את שיטת השכר של השוק. ממשיכים לתאר את החתירה לשוויון כלכלי כ"אויב הכלכלה הנכונה" וכמה שעומד בניגוד ל"טבע האנושי". ממשיכים להמליץ על הפרטה גורפת כתנאי הכרחי ליעילות. מדברים על "הפרזיטים" בשולי הקיבוץ, כאילו אין "פרזיטיות גדולה", של משכורות עתק ובונוסים אסטרונומיים, למי שהביאו להרס ולאבדון את המשק והכלכלה. ממשיכים להכיר ב"תאוות הבצע" כמניע לגיטימי ומרכזי בהתנהלות הכלכלית. האם נבין גם אנחנו שההיסטוריה מתרחשת, בועטת ואוחזת בגרוננו? האם נפעל בהתאם?

ימים יגידו. 

 

למאמרים של אלישע שפירא

נכתב בתאריך
5/5/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו