עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דמוקרטיה על הנייר - מה יועיל מידע למי שלא מבין את החוברות המסובכות המופצות לקראת הכרעה

דמוקרטיה על הנייר

מאת יזהר בן נחום – 30.4.2009

 

מה יועילו מידע וזכות הכרעה למי שאין להם כלים להבין את המידע המוגש לנו בחוברות שמנות ולהעריך נכון את החלופות

 

בשיחת הקיבוץ האחרונה התקיים בפעם השלישית דיון על מסמך רב-עמודים שהמזכירות מכנה "פרוגרמה". אחרי שיצורפו למסמך כמה עמודים נוספים נוזמן לעוד שתי שיחות ואז נצביע עליו בקלפי. באתי לשיחה כי אני בא לכל השיחות. מאז שהתקבלתי למועמדות בשנת 1975, אינני זוכר מקרה שבו הייתי בבית קמה בערב שבו התקיימה שיחת קיבוץ ולא נכחתי בה. לכן באתי גם לשיחה הזאת, אבל אם תשאלו אם קראתי בעיון את כל עמודיו על המסמך, איאלץ להודות שלא.

 

ככל שאני מזדקן, הולכת ופוחתת הסבלנות שלי למסמכים רבי עמודים וסעיפים. קשה לי להשתכנע שהשאלה כמה חברים בדיוק יהיו במועצה, כמה במזכירות וכמה בהנהלה הכלכלית ומה בדיוק תהיה חלוקת הסמכויות בין זו לזו, גורלית לגבי העתיד שלי או של המקום שבו אני חי. יש אנשים שדורשים יותר דמוקרטיה ויותר שקיפות. אילו ידענו בזמן על מחדל זה או אחר שעלה לכולנו כסף רב, הם אומרים, יכולנו למנוע אותו. אין ספק שדמוקרטיה היא ערך חשוב ואין דמוקרטיה ללא שקיפות וזרימה חופשית של מידע. השאלה שמטרידה אותי היא, מה יועילו מידע וזכות הכרעה למי שאין להם כלים להבין את המידע ולהעריך נכון את החלופות שביניהן הם מתבקשים להכריע.

 

אני זוכר, למשל, שיחת קיבוץ שבה התבקשנו להחליט איזה טרקטור יירכש עבור ענף גידולי השדה. אחד מעובדי הענף הביא בפנינו נימוקים מפורטים מדוע לא לתמוך בהצעתה של ועדת המשק ולנו, היושבים בשיחה, ניתנה הזכות להצביע בעד או נגד. האם הערכים החשובים של דמוקרטיה ושקיפות אכן באו לידי ביטוי באותה הצבעה? ברור שבשאלות שכולם מבינים בהן, כמו, למשל, האם לקנות מזגן למחסן הבגדים, התנהל דיון סוער וארוך יותר. אחד הדוברים באותו דיון סיפר בדרך אגב, שאת המזגנים למשרדים של המפעל קנו מבלי לשאול את פינו. אומנם העובדים באותם משרדים צעירים ובריאים יותר מעובדות מחסן הבגדים, אבל למזלם הטוב הם עובדים בענף ייצור, שהוצאותיו השוטפות אינן מעניינה של שיחת הקיבוץ.

 

***

היום איש לא ישאל לדעתנו בענייני מזגנים וגם לא בענייני טרקטורים, אבל שאלת המינון הנכון של דמוקרטיה ושקיפות תישאר אקטואלית בכל צורת חיים שבה נחיה. אני חושש בעיקר משני דברים: מעודף מלחמות למען הצדק שבסופן כולם מפסידים ומעודף דברת וניירת (היום אולי צריך להכניס לרשימת המחלות מילה חדשה – "מַיֶילֶת"), שמעכב עשייה אמיתית. כשעושים, תמיד יש מישהו שלא מרוצה ובטוח שצריך לעשות אחרת. לפעמים המישהו הזה גם צודק ואז, כשנכשלים – כי רק מי שעושה נכשל – תמיד אפשר להגיד "אמרתי לכם". מצד שני, כשמצליחים – ורק מי שעושה מצליח – יש פחות דם רע ויותר אנרגיה חיובית להמשיך בעשייה. כאשר – בשם הדמוקרטיה והשקיפות – הופכת השקיעה בדיונים על נוהל לבלם שמונע כל עשייה, מה שנשאר הוא רק תסכול ודם רע.

 

יש לנו היום בבית קמה מערכת מסובכת ודו-ראשית של קיבוץ בתוך יישוב. למערכת הזאת יש משימות רבות ולאיש מאתנו אין ניסיון קודם בביצוע של משימות כאלה במבנה ארגוני שהוא חדש עבור כולנו. כולנו רוצים שיהיה טוב – שנראה הרבה חיוכים, הרבה אנשים מרוצים, הרבה ילדים על הדשאים והרבה פעילויות שתורמות לגיבוש הקהילה. כדי שזה יקרה, צריך לקפוץ למים הקרים ולהתחיל לעשות, כאשר חלק מהשגיאות ניאלץ לתקן תוך כדי עשייה וגם לשלם את המחירים. האלטרנטיבה – להודיע שלא ניכנס למים כל עוד לא למדנו לשחות – היא בכל מקרה גרועה יותר.

 

למאמרים של יזהר בן נחום

נכתב בתאריך
30/4/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו