עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בג'ונגל כמו בג'ונגל - בקיבוץ המתחדש שולטת שיטת תפוס כפי יכולתך. למה שהוותיקים לא ינסו להגדיל הפנסיה?

בג'ונגל כמו בג'ונגל

מאת: יזהר בן נחום - 30.3.2009

 

אם בקיבוץ המתחדש שולטת שיטת תפוס כפי יכולתך, למה שהוותיקים לא ינצלו אותה כדי להשיג לעצמם פנסיה גבוהה יותר?

 

בישיבה האחרונה של מועצת התנועה הקיבוצית התקיים דיון סוער. חברים שאינם משתייכים למועצה הגיעו מקיבוציהם במיוחד כדי לשאת דברים והטונים עלו לגובה רב. בשל התארכותו של הדיון והמספר הרב של נרשמים שלא הספיקו לדבר, הוחלט להמשיך את הדיון בישיבה אחרת. על מה סערו כל כך הרוחות? על נושא הפנסיה. מסתבר שרבים מהחברים הוותיקים בקיבוצים שונים מתמרמרים על גובה הפנסיה שהם מקבלים מקיבוצם ודורשים להעלותה. מנגד, טוענים מנהלי הקהילה באותם קיבוצים שאין ביכולתם לתת יותר, מה גם שרבים מהקשישים במדינת ישראל מתקיימים מפנסיה נמוכה יותר ולמרבה הפלא אינם מתים מרעב.

 

ביקשתי את רשות הדיבור (דבר שאינני מרבה לעשותו באותן ישיבות) וסיפרתי שבקיבוץ בית קמה כל הדיון הזה איננו רלוונטי. בקיבוץ בית קמה, המילה "פנסיה" מתייחסת לכספים שהקיבוץ מתאמץ לחסוך עבור חבריו, אך לא לכספים שחברי הקיבוץ מקבלים למחייתם מדי חודש בחודשו. לכספים אלה קוראים בבית קמה "תקציב". התקציב אינו גדול, אך בנוסף לו מקבלים כל חברי בית קמה, הן הקשישים יותר והן הקשישים פחות, דברים שבקיבוצים אחרים הופרטו מזמן. "אנחנו כבר לא אחראים לזה", אומרים באותם קיבוצים. "נתנו לך כסף – תסתדר אתו."

***

אוקיי, השיבו לי כמה מהנוכחים. זו לא חוכמה. אתם עדיין קיבוץ שיתופי. סליחה, אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי, ה"שינויים" נועדו, בין השאר, לעשות את חיינו פשוטים יותר ולחסוך מאתנו את הצורך לרוץ על כל שטות לבעל תפקיד שיחתום לנו על פתק. עלי להודות שגם אני, ה"שיתופיסט", אינני מתגעגע לאותם ימים לא רחוקים שבהם ביקשה חברת קיבוץ מקומונארית החברים זוג גרביים ונענתה: "אני מצטערת. זה הזוג החמישי שאת מבקשת השנה ובחוברת של הקיבוץ הארצי כתוב שלחברה מגיעים רק ארבעה זוגות גרביים בשנה". או אם נביא דוגמה נוספת, בהיותי מזכיר קיבוץ בשנות השמונים נאלצתי לפסוק בשאלה עקרונית הרת גורל: "על-פי תקנון החתונות זכאי חבר קיבוץ שאחד מילדיו התחתן לזוג מכנסיים חדשים. האם חבר קיבוץ שחיתן שתי בנות בהפרש של חודש זכאי לשני זוגות מכנסיים חדשים, או שמא יש לצפות ממנו שילך לשתי החתונות באותו זוג מכנסיים?" לא, אינני מתגעגע לשיטה הזאת, אבל תראו מה קיבלנו במקומה. במקום לְפַשֵט, אנחנו רק מסתבכים יותר ויותר.

 

קחו למשל את קיבוץ גבעת חיים איחוד. בקיבוץ זה חי חבר בן 72, שהגיע לקיבוץ לפני 65 שנים, בהיותו בן שבע, וגדל בבית דודו מבלי שאומץ באופן חוקי. היום, בשנת 2009, עוסקים בגבעת חיים איחוד בשיוך נכסים יצרניים וכשהכסף מדבר, מחפשים פתאום מתחת לאדמה, תרתי משמע, איך אפשר להרוויח עוד כמה מעות לצד זה או אחר. החבר טוען כי הוא זכאי לשיוך נכסים גם בגין הוריו שנפטרו והקיבוץ טוען שהם בכלל לא הוריו. מבלי לדעת כיצד יפסוק בית המשפט, בא לי להקיא. לא מעניין אותי מי צודק. הקטנוניות מחליאה אותי. זה מה שקורה כבשם ה"התחדשות" כביכול, מאמצים את האידיאולוגיה הרואה את האגואיזם ותאוות הבצע כגלגל התנופה האולטימטיבי של הכלכלה.

 

זוהי גם הבעיה של הוויכוח בתנועה הקיבוצית על הפנסיה. יכול להיות שחלק מהוותיקים שדורשים פנסיה גבוהה יותר הם תאבי בצע אגואיסטים וחסרי אחריות שמנסים לסחוט את קיבוציהם ללא הצדקה ומנפנפים בסכומי כסף שערורייתיים, אבל, למה, בעצם, שלא ינהגו כך? אם המרנו מרצוננו את סיסמת המאמץ המשותף למען טובת הכלל בג'ונגל של מלחמת הכל בכל וכל אחד עושה כמיטב יכולתו לקדם את האינטרס הפרטי שלו, למה שהוותיקים לא ינצלו כל אמצעי העומד לרשותם, כולל התקשורת ועורכי דין למיניהם, כדי לקחת לעצמם נתח גדול יותר מהקופה? למה מה? הם צריכים להישאר הפראיירים היחידים?

 

למאמרים של יזהר בן נחום

נכתב בתאריך
30/3/2009



הרשמה לניוזלטר שלנו